דינה של תביעה שכנגד לאחר מחיקת העיקרית

התביעה המקורית ניפתחה בתחילה והתנהלה בבית המשפט המחוזי (תל אביב יפו); לאחר מכן הועברה לבית משפט השלום ונדונה בפני מותב קודם (כב' הש' ר' פינצ'וק); לאחר מכן הועבר ההליך לטיפולי וניתן פסק דין המוחק את התביעה והתביעה שכנגד; לאחר מכן הוגש ערעור על מחיקת ההליך ומשהתקבל העירעור, הושב זה לדיון לבית משפט השלום.

בסופו של יום קבעתי כי התביעה העיקרית תיתקבל בחלקה והתובע זכאי לפצוי בסך (קרן) של 137,913 ₪ ואילו דין התביעה שכנגד להיתקבל בחלקה והתובעים שכנגד זכאים לסך 36,000 ₪.

סעיף 2.10 להסדר הפשרה קובע כדלקמן: "בנוסף מיתרת התמורה יופחת סכום נוסף בגובה 15% מסכום הפצוי הכולל ע"פ סעיפים 2.4, 2.7 ו-2.8 לעיל בגין הישתתפות בשכ"ט עורכי דינו של התובע בצרוף מע"מ." התובע עתר לתשלום בסך 46,363.5 ₪ בגין ניכוי שכ"ט עבר.

...

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך 101,913 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.9.2012 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, בנסיבות שבהן התקבלה התביעה באופן חלקי ומנגד התביעה שכנגד באופן חלקי אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובע בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ובנסיבות הענין ללא צו להוצאות.

תביעה שכנגד, שנותרה בגפה לאחר שהתובעים ראו לנכון למחוק את תביעתם שלהם, ומוטב היה לו היה התובע שכנגד משכיל לייתרה.

קליין ועמו החברה הגישו בקשה לסעד זמני שימנע מלביא את מימוש הבטוחות, בקשה שלא הובילה למתן סעד זמני, שאז הגיעו הצדדים ביום 3.6.2020 להסדר שלפיו סכום התשלום השני בתוספת 15,000 ₪ יועבר ללביא, שאז לא תהיה ללביא "כל טענה או דרישה בגין אי פרעון ההמחאה במועד". כיוון שהבקשה לסעד זמני (זו שלא צלחה בדיעבד) אמורה לבוא בגדרי הליך עקרי, הגישו קליין והחברה תביעה, שלא היתה מן הסדורות נוכח החיפזון שבו הוגשה.

בגדריו הבעתי בזהירות הנדרשת תהייה באשר לתוחלתה של התביעה שכנגד, בפרט נוכח אישורו של לביא באמצעות בא כוחו את העדר טענותיו כלפי קליין הן לעניין השיחרור מערבויות הן לעניין האיחור בתשלום השני.

התובע שכנגד, מר אלון לביא, יישא איפוא בשכ"ט עורכי דינם של הנתבעים שכנגד שניהם, בסכום כולל של 18,000 ₪.

...

יש לקבוע אפוא: קליין קיים את התחייבויותיו עד למועד הנדחה המוסכם, יום 4.9.2018, לעניין שחרור לביא מהתחייבויותיו כלפי נושי החברה המשותפת לשעבר.

אף מטעם זה, דין התביעה להידחות.

סוף דבר: נוכח האמור, התביעה (שכנגד), היא היחידה שנותרה, נדחית.

בית המשפט המחוזי דן למעשה בתביעה שכנגד של קבוצת מזרחי, לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה בשל מחדלי הצדדים האחרים.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי, ובפסק דיננו מיום 16.10.2018 הורינו על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיינתן ביטוי אריתמטי לפסק הדין: "לא היה מקום להגשת הערעורים כל עוד לא ניתן פסק דין אופראטיבי לאחר חישוב הסכום לאיזון [...] אין בידי מי מהצדדים פסק דין אופראטיבי לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, ויש לראות איפוא את פסק דינו של בית המשפט קמא כ'החלטה', ולמיצער, כפסק דין חלקי שאינו מסיים את המחלוקות בין הצדדים.

...

ערעורו של חלא מתקבל אפוא במובן זה שהסכום של 509,797 ₪ יוחזר לכרטיס החו"ז של לירון.

סוף דבר גם פסק דין זה אינו מביא את הסכסוך בין הצדדים לקיצו, באשר יש לערוך את החישוב האריתמטי-חשבונאי של סכומי האיזון.

מאחר שרו"ח הילמן הבהיר כי אינו מעוניין לקחת על עצמו את המשימה, ומנגד, הצדדים הסכימו והצהירו כי רואה חשבון תומר גלברד, שהוא רואה חשבון החברה, מקובל עליהם, אנו מורים אפוא כלהלן: (-) חישוב סכומי האיזון יבוצע על ידי רו"ח גלברד, ומעמדו יהיה כשל מומחה מוסכם.

עניינה של התביעה שכנגד, שכעת היא התובענה היחידה שלפני, בעתירת התובעת לחיוב הנתבעים שכנגד (להלן: "הנתבעים" או "ורנאי") בדמי שימוש ראויים בסך 861,042.63 ₪ לאחר שהקימו במקרקעין שבמושב מזור, השייכים לתובעת שכנגד, מספר מבנים שלא כדין וביצעו בהם שימושים החורגים מייעודם החקלאי של המקרקעין במקום.

לטעמי, ראציונל זה חל גם בנסיבות שבהן, לאחר שהוגשה התביעה שכנגד, נמחקה התביעה העיקרית, ובייחוד שעה שמחיקתה נבעה מבקשת התובע, כבעניינינו.

...

לאור האמור לעיל ובשים לב לעמדת הפסיקה ביחס לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מר חיים מסילתי ביחס לתובענה דנן וקובע כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים על פיה.

סוף דבר תוצאת פסק הדין היא שיש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את דמי השימוש על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט עד גובה סכום התביעה שכנגד כששני הסכומים משוערכים לאותו מועד.

מאחר שאין צורך עוד בהכרעה מהותית נוספת וכל שנותר לשם קביעת סכום סופי הם ענייני חישוב ושערוך גרידא אין מדובר בכך שהתובעת לא הוכיחה חלק כלשהו מתביעתה אך מנגד אין מקום במצב זה לאומדנה על סמך שני סכומים שאינם משוערכים לאותו מועד, ועל כן אני מורה כדלקמן: עד יום 5.7.23 תוכל התובעת להגיש תצהיר הכולל תחשיב של דמי השימוש הראויים בהתאם לקביעות דלעיל ועל פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כשהם משוערכים ליום 1.7.15 ואליו תצרף את נתוני המדדים בהם נעשה שימוש לצורך התחשיב.

בסמוך לאחר מחיקת ההליך הקודם, הוגשה תביעה עיקרית שבפניי ובעקבותיה תביעה שכנגד.

אך, התרשמתי כי לשם הוכחת חלק הארי של התביעה העיקרית הנוגע לאבדן דמי שכירות בשנים בהן דירת פרייב לא הייתה ראויה למגורים, פרייב לא הביאו ראיות מספיקות.

...

עוד יצוין, כי טענת ב"כ ניסנוב בסיכומיו לפיה היות וקיים פיצוי מקסימלי בהסכם לא ברור מדוע הוגשה התביעה כפי שהוגשה אינה מקובלת עליי.

לאור כל האמור, שעה שהגדר נשוא התביעה שכנגד אינה בבחינת גדר חדשה שהוקמה על ידי פרייב, כי אם גדר שכבר הייתה בבניין בעת רכישת דירת ניסנוב; הגדר נהרסה במסגרת עבודות הבנייה אך נבנתה שוב ע"י ניסנוב, בבחינת השבת המצב לקדמותו בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים עליו עמדתי לעיל; עד להגשת התביעה שכנגד ניסנוב לא טענו כל טענה בקשר עם הגדר או דרשו להסירה לאור כך שלכאורה יוצרת חסם ברכוש המשותף ומונעת מניסנוב שימוש סביר במקרקעין וכן נוכח העובדה שניסנוב עושה מנהג בעלים בחצר האחורית באופן הנראה כי עולה בקנה אחד עם טענת פרייב לכך שלדירת פרייב מוצמדת החצר הקדמית ולדירת ניסנוב מוצמדת החצר האחורית על פי נוהג - הגעתי למסקנה כי אין ליתן צו להריסת הגדר.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.