שוב הופיעה נפיחות בעין שמאל וביום 19.2.2012 הופנה לבית החולים "בני ציון" ומשם לבית החולים "הדסה".
עם קבלתו בבית החולים אובחן כיב מדמם מהספטום השמאלי ונמצאה עדות לפאנסינוססיטיס.
בפרק הזמן שחלף מתחילת תלונותיו של המערער ועד שבוצעה האבחנה של הגידול טופל המערער באופן הולם, המערכת הרפואית הגיבה במהירות והאבחנה של המחלה הזיהומית הייתה סבירה תוך טפול כהלכה באבחנה זו.
לאחר שדיווח שוב על הופעה מחודשת של כאבים פרונטאלים ונפיחות סביב עין שמאל, אושפז בדחיפות וזמן קצר לאחר מכן בוצעה ביופסיה אשר הדגימה תהליך גידולי.
זאת ועוד, ההכרעה בערעורי נכים אינה מבוססת רק על קביעות רפואיות, והיא מערבת בתוכה גם מדיניות ושיקולים משפטיים.
עמד על כך ד"ר פופובצר בחוות דעתו: "... יתכן וגם אם היה מתגלה מוקדם יותר היה עובר טפול קרינה אדגובנטית, אך במקרה זה מנת הקרינה שהיה מקבל הייתה פחותה משמעותית וכן שדה הקרינה לא היה כולל כלל שטח נרחב של המוח ולכן היו נמנעים הנזקים המשמעותיים ביותר והם הפגיעה בזיכרון וכן פגיעה קונגניטיבית". עוד הוסיף כי בסופו של דבר, בשל שארית מחלה לאחר טפול זה ששולב עם כימותראפיה נוספת, עבר גם טפול ניתוחי כאשר ניזקי הניתוח גדולים לאין ערוך ברקמה שעברה הקרנות מול רקמה בריאה.
עיון בחוות הדעת מלמד כי בנוגע לשאלה של השלכות האיחור באיבחון על שדה הקרינה ועוצמתו- יש לסמוך על חוות דעתו של ד"ר פופוצבר שכן הוא בעל הידע הנידרש לסוגיה זו מבחינת תחום מומחיותו - בין היתר מומחה לרדיותרפיה קלינית.
...
בנוסף, אנו סבורים כי בנסיבות העניין כאשר מתעורר ספק והוא פועל לטובת הנכה- יש לאמצו.
נוכח האמור לעיל, נחה דעתנו לקבוע כי נזקי הטיפול הקרינתי שקיבל המערער, קרי פגיעה בזיכרון ופגיעה קוגניטיבית, הידועים נכון לעת הזו, נגרמו- כולם- תוך ועקב השירות.
יוצא, אפוא, כי קיים מתח מובנה , בין שתי חובותיה העיקריות של הרשות המינהלית: היעילות, מחד גיסא, וההגינות, מאידך גיסא ויש להבטיח שהרשות תפעל באופן שיש בו משום איזון ראוי בין שתי חובותיה האמורות.
