דיכאון חמור בעקבות תאונת דרכים

גם ד"ר גאגין קבע שיש לה הפרעה חמורה ולכן יש לקבוע לה נכות לפי ד"ר פוסטלניק, לא יכולה לחזור לעבודה ואין ספק שיש להפעיל תקנה 15 במלואה, יש לציין כי על פי חוות הדעת מצבה היום לא השתנה כלומר ההפרעה נשארה חמורה.

בסיכום האיבחון נרשם בין היתר כי "מימצאי האיבחון אינם תומכים באבחנה של תיסמונת הדחק הבתר-חבלתי (PTSD) הן נוכח מימצאי האיבחון הנוכחי והן משום שתאור הפגיעה בה אינו עונה לקריטריון A הנידרש לאבחנת התיסמונת על פי ה- V DSM. האבחנה המתאימה למצבה כיום לאור הממצאים הנוכחיים היא של הפרעה אפקטיבית מעורבת דיכאונית וחרדתית בעוצמה חמורה ומהלך שהפך לכרוני. נוכח משך הזמן של הפגיעה בה ומאחר ואין דינאמיקה במצבה למרות התמדתה בטיפול התרופתי שנוטלת, נראה כי מצבה התקבע ולהערכתי יש לראות בו סופי." (ההדגשה במקור).

בחוות דעתו של דר' פוסטלניק מיום 6.5.19 ציין הוא את תאונת הדרכים משנת 2000 שבעקבותיה סבלה כמפורט שם "מחרדה, כאבי ראש וסחרחורת" כמו כן נרשם שם כי שבה לעבודה לאחר חודש אולם המשיכה במשך מספר שנים ליטול טפול תרופתי נוגד דכאון וחרדה (סרקוסט).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

לאור גובה הנכות והנמקת הוועדה באשר לה, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה גם בקביעתה זו. סוף דבר –הערעור נדחה.

ב"כ הנאשם הסביר כי גירושי הנאשם לאחר שאישתו עזבה אותו במצבו, גררו היתדרדרות נפשית קשה אצלו, ואף שיש לנאשם זכאות מלאה מהמדינה לקבל בחינם (או כימעט ללא עלות) רכב נכה מותאם למצבו, הוא לא פעל לשם כך בשל הדכאון ממנו סבל והחליט לנוע תוך שהוא נעזר במקל ובאופן שסיכן את עצמו ומשתמשי הדרך.

בית המשפט הדגיש שמדובר בתאונה חמורה ולכן יש מקום להוסיף מאסר על תנאי מעבר לרכיבי הענישה הרגילים והמיר את הפסילה בשירות לתועלת הציבור כיוון שמדובר בנהג מקצועי.

בת"ד (אי') 1043/09 מדינת ישראל נ' עוזרי, לא פורסם (מיום 14.4.11) הורשע נאשם במקרה חמור יותר של גרימת תאונת דרכים בעבירות של נהיגה רשלנית, גרימת חבלה של ממש ואי מסירת פרטים.

...

בת"ד (י-ם) 2760/08 מדינת ישראל נ' שרון, לא פורסם (מיום 17.11.09) (להלן: "פס"ד שרון") בו הורשעה נאשמת גם בעבירה של אי מסירת פרטים, קבע כב' השופט טננבוים כי יש להילחם בנטייה האנושית לברוח מזירת תאונה: " מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום האירוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

בעפ"ת(חי') 25822-02-15 נודלמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 12.3.15) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירה של אי שמירת רווח, גרימת נזק ואי השארת פרטים ונגזרו עליו קנס בסך 1,000 ₪, פסילה ל- 3 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה על תקנה 21(ב) בתקנות התעבורה והכל תוך 2 שנים מהיום.

ועדת ערר שהיתכנסה ביום 8.4.10 קבעה למבקשת נכות יציבה בשיעור 30% לפי סעיף 34ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות) אך נכתה 10% בגין "מצב קודם" לפי סעיף 34ב' בשל "תאונת דרכים משנת 2003 הנזכרת ברישומים הרפואיים". יוער כי אין מחלוקת שהמבקשת לא עברה תאונת דרכים.

ביום 10.3.16 היתכנסה הועדה והאזינה לדברי בנה של המבקשת ולפיהם: "לא מדברת המון שנים. היו תקופות טובות אך בשנתיים שלוש אחרונות החמרה. מבחינה תפקודית לא מתפקדת כלל. יש לנו עוזרת שעוזרת לה מנסה לשדל אותה לאכול. בטיפול באיכילוב. בשנתיים האחרונות לא היו מצבים שדיברה. לפעמים פולטת כמה מילים אך אין תיקשורת". בפרק הממצאים נכתב: "בבדיקה שותקת מבט מבוהל. קיים רטט ורעד בכל הגוף למעשה אין שינוי לעומת בדיקות קודמות. ע"פ בנה המלווה אותה וכן מסמכים מדובר במצב סטאטי". בפרק האבחנות צוין: "דכאון מג'ורי חמור". בסעיף המסקנות ציינה הועדה כי היא: "מקבלת את הערר. נכותה 70% לפי סעיף 33א6 לצמיתות". הועדה ביקשה לקבל חוות דעת מועדת הרשות "לאור העובדה שאינה עובדת ואינה מסוגלת לשוב לכל עבודה במצבה" (ההדגשות במקור).

...

למעלה מן הצורך הטעים בית הדין האזורי כי אף לגופו של עניין דין הערעור להידחות, שכן ההערה בפתח הפרק הרביעי לתוספת לתקנות מעידה דווקא כי "לשיטת המחוקק הנכויות הנפשיות קשורות זו בזו, ונכות נפשית יכולה להתבטא במספר פריטי ליקוי גם יחד. בהתאם, ניתן לנכות מצב נפשי קודם מכוח פריט ליקוי נפשי אחר מזה שבגינו נקבעת הנכות, שכן הפריט הקובע את הנכות מייצג את מרב התסמינים והסימנים הקליניים בהיבט הנפשי, אך אינו שולל קיומה של נכות על פי פריט ליקוי נפשי אחר". הבקשה שלפני בבקשת רשות הערעור המתוקנת הטעים ב"כ המבקשת כי בכל הוועדות שדנו לעניין הזמניות, לאחר החמרת המצב, לא דובר כלל על ניכוי מצב קודם.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, שוכנעתי כי הבקשה מצדיקה תגובה.

בנוסף, וככל שהמסקנה תהא כי לא ניתן לבצע ניכוי מצב קודם בגין פרט ליקוי נפשי אחר - האם יש רלוונטיות להחלטה מיום 12.5.11, שהרי במסגרתה הניכוי נערך לפי אותו פרט ליקוי שנקבע למבקשת באותה החלטה.

התובעת מפנה בבקשתה למסמכים רפואיים עדכניים לפיהם היא סובלת מ- PTSD בשילוב עם דכאון חמור בעקבות תאונת הדרכים וללא שיפור משמעותי.

...

בנסיבות אלה, הנתבעים סבורים, כי לא נגרם לתובעת עיוות דין, החלטת המל"ל לא התקבלה בהעדר מידע או עובדות רלוונטית ולכן דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת הנתבעים ובתשובה לתגובה וכן במסמכים שצורפו לכתב התביעה, לרבות בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר, מצאתי כי הוועדה הרפואית במל"ל קיבלה את החלטתה בדבר דרגת הנכות הנפשית של התובעת על סמך מידע חסר ומבלי שבדקה (ובכל מקרה, אין התייחסות לכך בפרוטוקול הוועדה) האם מצבה התפקודי של התובעת (ובמיוחד סוגיית הישיבה בכיסא הגלגלים וחוסר התפקוד) קשור במצבה הנפשי.

אני ממנה את פרופ' אריה שלו כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

ד"ר אגיד, שבדק את התובע במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, קבע כי מדובר בסימפטומים פוסט טראומתיים קשים עם קליניקה דיכאונית חמורה.

קביעה זו מהווה "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", אשר בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, היא האמורה לחייב בתביעה זו. עם זאת, בדיון מיום 22.11.01 הסכימו הצדדים-בעקבות בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל (בש"א 8828/01) ובעקבות עתירה מצד התובע לקבוע באמצעות מומחה את מגבלותיו הפונקציונאליות-כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה, וזאת "הן בנוגע לראיות לסתור והן בנוגע להשלכות התפקודיות של התובע". 8.

לאחר שקבע זאת, העלה ד"ר אהרונסון את החשש כי אותה נכות, כפי שהיא מוצגת על-ידי התובע (קרי, אותם 70% נכות), אינה תוצאה של התאונה, אלא חשש ל"התחלות" של התובע בעקבות התאונה.

...

לטענת בא-כוח התובע, יש להכיר לתובע ב-100% נכות נפשית, כפי שקבע המל"ל. לגישתו, ממכלול הראיות-ביניהן עדויות אשתו של התובע, מר יגן והרופאים המטפלים במרפאה בהדסה-עולה, כי התובע כלל אינו מתפקד.

נוכח זאת מסקנתי היא, כי משכורתו של התובע ערב התאונה תהווה את הבסיס הראוי לצורך חישוב כושר השתכרותו אלמלא התאונה.

מסקנה זו נתמכת במכלול הראיות בתיק, אולם יש לנטרל ממנה את אלמנט ההפרזה וההגזמה.

בסיכומו של דבר מדובר בסך של 11,948 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין.