דיירת מוגנת המתגוררת בדירה מלידתה

המשיב סבור כי עילת התביעה נולדה בשנת 1986 עם רישום הבניין כבית משותף.

אין בכך לסתור את עדותו לפיה לאחר מכן, בשנת 1999, הסביר לו מר יצחק רוט אלו דירות שייכות לו. בעת חתימת הסכמי הרכישה התגוררו בדירות החזית דיירים מוגנים ואין זה הגיוני כי מר יצחק רוט היה מקבל בעבור בנו המשיב שתי דירות "מוגנות". גרסת המבקשים לפיה כל אח קיבל דירה אחת מוגנת ואחת חופשיה מכל זכות היא המתקבלת על הדעת.

...

המסקנה היא כי הסכמתו של מר רוט לתקן את התשריט אינה נבעה מלחץ או מטעות אלא היא נעשתה מרצון חופשי ומתוך ידיעה כי מדובר בבקשה צודקת.

ניתן לקבוע מעדותו כי אביו טיפל בכל ענייני הדירות לאורך השנים ועל כן המסקנה היא כי המשיב נתן לאביו הרשאה גורפת, וכל פעולותיו היו מקובלות עליו.

אשר על כן, יש לקבל את הבקשה במלואה ולקבוע כי דירות העורף בקומת הקרקע ובקומה הראשונה הן בבעלות המשיב ודירות החזית הן בבעלות המבקשים 1-2.

מעבר להודאת התובע, האמורה לעיל, כי מדובר בדיירות מוגנת, הנתבעים הציגו ראיות נוספות התומכות בטענתם זו. מטעם הנתבעים העידו שתי נשים, המתגוררות בסמוך לדירה.

עדות אלו, גב' הנדליש וגב' מרים עזרא, העידו, כי הנתבעת 2 מתגוררת בדירה למעלה מ-50 שנים, וכי הנתבע 1, בנה של הנתבעת 2, מתגורר עמה בדירה מאז שנולד (ראה עדותן של הגב' מרים עזרא והגב' הנדליש, בעמ' 12 לפרוטוקול).

...

אולם אין בכך כדי לשנות דבר, ועדין דין התביעה להתקבל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לפיכך אני מורה, כי הנתבעים יפנו את הדירה וישיבו החזקה בה לתובע.

ככל שישלמו הנתבעים לתובע סך של 5,000 ₪ בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין, יבוטל צו הפינוי.

בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, לפיו אין לכמאל "זכות לדיירות מוגנת באף אחת מהדירות שברח' אלנבי 39 א' חיפה". עוד הוסכם כי כמאל "יוכל לגור אצל אמו בדירה הנוכחית בקומת הקרקע בדירה בה היא גרה כיום, עד אחרית ימיה וכן עד 6 חודשים לאחר מכן, שאז יפנה את עצמו ואת כל המיטלטלין מהדירה". * 8.9.2003 - נפטרה רסמיה פיסל, אמו של התובע, בהתאם לאישור מיום 19.3.2018.

לא הוכח כי התובע הנו דייר מוגן הוכח כי התובע נולד והתגורר במשך שנים בבניין עד היום וכי בתקופות מסוימות הוא נעדר מהבניין מסיבות שונות.

...

תוצאה אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: (א) התביעה נדחית.

(ב) התובע ישלם לנתבע מס' 2 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) התובע ישלם לנתבעת מס' 3 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נתבעת 18 לא פירטה מדוע לשיטתה היא דיירת מוגנת, פרט לכך שציינה כי היא מתגוררת בדירה שבנכס מאז שנולדה – למעט תקופות שבהן התגוררה גם בכוויית.

...

על כן, אני מורה על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כגוש 30514 חלקה 41 בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, בדרך של רישום בית משותף, בהתאם לתשריט שהוגש למפקח על המקרקעין (למעט ביחס לחלק שהחזיקה בו נתבעת 18, אשר יועבר לחזקת התובעים).

לשם רישום המבנה כבית משותף, אני ממנה את ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים ככונסי נכסים (להלן: כונסי הנכסים).

לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, מצאתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

או כל אדם אחר אשר השכירות עוברת אליו מהדייר הראשי", ואין לפנות הדייר אלא בהתקיים אחד התנאים המפורטים בו. האם התובע דייר מוגן, האם עמד בתנאי סעיף 20 ב' לחוק הגנת הדייר סעיף 20 (ב) לחוק הגנת הדייר קובע בענין דייר מוגן שנפטר: "באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות ששה חדשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם." התובע הצהיר כי התגורר בדירה מאז הולדתו ב-22.3.1965 עם אחיו אחיותיו ואימו, לאחר שאלו עזבו, נותר עם אמו, עד מותה ב-27.11.2000 , ומאז ועד היום.

...

בהתאם לראיות שהוצגו בפניי אני קובעת כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו הן בנוגע למגוריו עם אמו, והן בנוגע להעדר דירת מגורים אחרת.

אציין בהקשר זה שחוק הגנת הדייר קובע כתנאי להכרה כדייר נגזר, העדר דירה אחרת למגורים, במועד פטירת האם בשנת 2000 ולא בכל מועד מאוחר לו. האם הבעלים "נפקד"? אף אני סבורה כמו ב"כ התובע, שלצורך מתן סעד הצהרתי בדבר מעמדו של התובע, איני צריכה להכריע בשאלת מעמדו של הבעלים, וזאת משום שמעמדו של התובע בהתאם לחוק הגנת הדייר הוקנה לו בעת פטירת אמו בשנת 2000, מכוח דיירות מוגנת שלה, והוא אינו תלוי בזהות הבעלים, שיכולים להתחלף במכר או מעצם הוראות החוק (חוק האפו"כ או חוק נכסי נפקדים).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא "דייר מוגן", ואוסיף ואדייק – "דייר נגזר", כמשמעות חוק הגנת הדייר תשכ"ח-1968.