מונחת לפני תביעה לפינוי מושכר ולסעד כספי בגין הפרה של חוזה שכירות וכן הפרה של חוזה ניהול באי תשלום חוב לדמי ניהול בסך של 924,852.3 ₪ במגוריה של הנתבעת בבית לדיור מוגן לקשישים שהתובעת היא בעלת זכות החכירה בו.
ניהול ההליך:
התובעת הגישה את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר בגין הפרות של חוזה הניהול וחוזה השכירות בה הועמד החוב באותה עת בסך של 290,535 ₪ וכן בגין מגורים של בנה של הנתבעת בדירה .
היריבות בין בעלות הדין לעניין דמי ניהול:
בחוזה השכירות התחייבה הנתבעת לשלם את התשלומים הנקובים בהסכם הניהול לחברת הניהול וכן הוצאות לצריכת חשמל, טלפון וארנונה לעריית ירושלים (סעיף 5 לחוזה השכירות).
הנתבעת הלינה וטענה בכתב ההגנה כנגד אי גביית דמי ניהול מכספי הפקדון וגם בכך יש כדי לבסס את קביעתי לפיה היא עצמה הכירה ביריבות בינה ובין התובעת ובחיובה לשלם לתובעת דמי ניהול .
לאחר ששקלתי את הראיות ועיינתי בפסיקה בפרשת הדיור המוגן אני קובעת כי התוספת עבור מגורי המטפלת בדירה לתקופה נשוא התביעה תופחת בשיעור של 20% מגובה החיוב לכל חודש נשוא התביעה .
...
למרות זאת ומכוח הסמכות הטבועה בידי בית משפט אני מורה על דחיית מועד הפינוי למשך 12 חודשים מיום מתן פסק הדין לאור נסיבותיה האישיות הקשות של הנתבעת.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את דמי הניהול השוטפים מידי חודש בחודשו למניעת התעשרות של הנתבעת על חשבון התובעת במרוצת תקופת האורכה לביצוע הפינוי.
ככל שההנתבעת תשלם את הסכום בו חוייבה בפסק הדין עד מועד הפינוי עליו הוריתי, יימנע הפינוי.
