דייר ממשיך: זכויות ילד חורג לא מאומץ

בין השאר צוינו בטופס הפרטים הבאים: במקום המיועד לפרוט הבקשה נרשם "הקניית זכויות חוזיות לדירת האב ז"ל (ליגאליזציה)". במקום המיועד לרישום הסיבה לאי יכולת להענות לבקשה נרשם "לא התגוררה 3 שנים ברציפות בדירת אביה לפני מותו". במקום המיועד לרישום החלטת ועדה קודמת נרשם: " ו. עליונה מיום 19.3.00 אישרה דירה בשכירות בתנאי החזרת הדירה בה גרה בפלישה לחב'. לדחות ליגאליזציה". במקום המיועד להמלצת המחוז נרשם: "לאמץ החלטת ו.עליונה". בתחתית הטופס רשומה כאמור ההחלטה.

כך למשל בעיניינם של העותרים קבעה הוועדה העליונה כי " על אף הנסיבות המיוחדות של הבקשה – לא ניתן לקבלה, וזאת נוכח העובדה כי מדובר בדור שני לדייר ממשיך ולא ניתן לחרוג מהוראות החוק ... יחד עם זאת כחריג ולפני משורת הדין הועדה מאשרת למבקשת ולאחות שרה ת.ז. ..... דיור צבורי חלופי" כלומר דיור צבורי – כן. דיירות ממשיכה – לא. החלטת הוועדה העליונה נשוא העתירה אינה סבירה, ומעידה על שיקול דעת לקוי.

המסגרת הנורמאטיבית – הזכות ל"דייר ממשיך" סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי התשנ"ח – 1998 (להלן "החוק"), קובע כי "דייר ממשיך" הוא: "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי" סעיף 3 לחוק עוסק בזכות של דייר ממשיך להתגורר בדירה הציבורית.

...

העולה מהאמור הוא כי אני מקבלת את העתירה וקובעת כי העותרים זכאים להמשיך ולהחזיק הדירה ברח' בר כוכבא 6 בכפר יונה כ"דיירים ממשיכים".

המשיבים ישלמו לעותרים את הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דינם בסך של 15,000 ₪.

מעבר לשאלת האפשרות להתייחס לשתי דירות מגורים שהושכרו למשפחה אחת בשכירות סוציאלית כאל דירה אחת לעניין דרישת המגורים המשותפים שבסעיף 1 לחוק (עניין אשר לגביו אימץ בית המשפט המחוזי בנסיבות את עמדת המבקשים), הועלתה שאלת פרשנות סעיף 3(ב) לחוק.

בפרט נטען, כי אף שלעניין הגדרת "דייר ממשיך" נקט המחוקק הגדרה מרחיבה ("בן זוג של זכאי... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו"); והינה לעניין התנאי הקבוע בסעיף 3(ב) ("אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה...") יש לפנות להגדרת קרוב בסעיף 1 לחוק - אשר אינה כוללת אב ("בן זוג, לרבות הידוע בציבור כבן זוג, וכן ילד").

מדובר אפוא במערכת נסיבות שהיא אמנם חריגה; היא רלבאנטית אך באותם מקרים בהם זכאי לדיור צבורי שוכר דירות, רוכש אחת מהן והמשיבה אינה פועלת לביטול הסכם השכירות לגבי הדירה השניה.

...

בית המשפט התייחס לעובדה, שהגדרת "קרוב" בסעיף 1 לחוק כוללת רק בן זוג וילד כמובנו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (אשר אין חולק כי המבקש לא בא בגדריו) - ולפיכך, לכאורה, העובדה שלאביו המנוח של המבקש היתה בעלות בדירה הנוספת אינה באה בגדרי "אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה"; ואולם קבע (בעקבות דבריו בעניין ע"א (תל אביב) 3255/06 רוסמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), כי פרשנות תכליתית מביאה למסקנה, שגם אביו המנוח של המבקש בא בגדרי קרובו לעניין זה. בהקשר זה נדרש בית המשפט באריכות לתכליותיו של החוק, ולצורך להבטיח כי דירות הדיור הציבורי יגיעו לנזקקים להן כדבעי.

דיון והכרעה לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה, שכן לא מצאתי פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי, לפיה בנסיבות בעלות אביו המנוח של המבקש בדירה הנוספת שוללת את זכאות המבקש כדייר ממשיך.

כך קבעו הן בית המשפט המחוזי והן לפניו, בית משפט השלום; מכאן שעובדתית ומשפטית אין מקום להיעתר למבוקש.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.

כולם רווקים ללא ילדים והם מתגוררים בשתי דירות של הדיור הצבורי.

5.1 זכאי שאושר לפי קבוצות א'+ב' (כמפורט בסעיף 2.12.1 ו- 2.12.2) יאושר לקבלתה דירה בה מתגורר, אם הדייר מחזיק ב 2 דירות: אם נמצא כי הדירה מהוה 2 דירות לא מאוחדות (כלומר שאין להן מטבח משותף), הדייר הממשיך יחזיר דירה אחת לפי בחירתו לחברה המאכלסת ויחתום חוזה שכירות על הדירה האחרת.

"אימוץ אמת מידה כאמור הוא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל ענייניהן, ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו" (בג"צ 5023/91 פורז ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מו(2) 793, 801).

כאשר מבוקשת חריגה מהקריטריונים, כמו למשל פניה לוועדה עליונה או ועדת חריגים, אזי מטבע הדברים היתערבות בית משפט בשקול דעתה של הוועדה, אשר רואה לנגד עיניה לא רק את עניינם הפרטני של הפונים אליה בבקשה ספציפית, אלא גם את עניינם של אנשים רבים אחרים שעונים על קריטריוני הזכאות בדיור צבורי וממתינים זמן רב לתורם עד אשר תתפנה דירה עבורן, מצומצמת ביותר.

...

על כן אין מנוס ממתן פסק דין לגופו של עניין.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) מאגר הדירות בדיור הציבורי הוא מוגבל.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית העתירה.

עוד נפסק כי: "בית המשפט הנקרא להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות אינו פועל כ"רשות-על" ואל לו להמיר את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו שלו", אלא לבחון "האם החלטתה של הרשות, שקבעה כי המערער אינו עונה להגדת "זכאי" או "דייר ממשיך", נופלת במיתחם הסבירות" (עע"ם 3351/13 נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ (נבו 23.3.14); ועע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון (נבו 8.8.13)).

כאמור, העותרות טוענות כי היה על המשיבים לחרוג מנוהל החריגים, המתנה זכאות חריגה בקיום נכות יציבה אצל המבקש או ילדיו, וזאת לנוכח הנסיבות החריגות של העותרות, ונוכח הפלייתן של העותרות לעומת המקרה שנידון בענין ברלין הנ"ל. אין בידי לקבל טענה זו של העותרות.

הפסיקה חזרה וציינה פעם אחר פעם כי הדיור הצבורי הוא משאב מוגבל, שבו קיים תור ארוך של ממתינים בעלי נסיבות חיים קשות ביותר; לפיכך נקודת המוצא היא כי על המדינה מוטלת החובה לפעול בשויון, שקיפות והגינות כלפי כל המבקשים בעת הקצאת המשאב המוגבל של הדיור הצבורי; חריגה מנהלים תבוא על חשבון של זכאי אחר; לא הונחה תשתית לכך שהנהלים שנקבעו פסולים או חורגים מן הסביר (עע"ם 2827-07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (נבו 23.11.08)); ראו גם פס"ד האגודה לזכויות האזרח הנ"ל. בנסיבות אלה, סבורני כי הסכמת המשיבים להרחיב את זכאות העותרות להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עד להגעתה של העותרת 2 לגיל 21 או עד לתום השרות הלאומי או הצבאי שלה, לפי המאוחר, כאשר בתום מועד זה תיבחן זכאותה כמקובל, הנה סבירה ומידתית, ולפיכך, יש לאמצה.

...

כאמור, העותרות טוענות כי היה על המשיבים לחרוג מנוהל החריגים, המתנה זכאות חריגה בקיום נכות יציבה אצל המבקש או ילדיו, וזאת לנוכח הנסיבות החריגות של העותרות, ונוכח הפלייתן של העותרות לעומת המקרה שנדון בענין ברלין הנ"ל. אין בידי לקבל טענה זו של העותרות.

הפסיקה חזרה וציינה פעם אחר פעם כי הדיור הציבורי הוא משאב מוגבל, שבו קיים תור ארוך של ממתינים בעלי נסיבות חיים קשות ביותר; לפיכך נקודת המוצא היא כי על המדינה מוטלת החובה לפעול בשוויון, שקיפות והגינות כלפי כל המבקשים בעת הקצאת המשאב המוגבל של הדיור הציבורי; חריגה מנהלים תבוא על חשבון של זכאי אחר; לא הונחה תשתית לכך שהנהלים שנקבעו פסולים או חורגים מן הסביר (עע"ם 2827-07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (נבו 23.11.08)); ראו גם פס"ד האגודה לזכויות האזרח הנ"ל. בנסיבות אלה, סבורני כי הסכמת המשיבים להרחיב את זכאות העותרות להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עד להגעתה של העותרת 2 לגיל 21 או עד לתום השירות הלאומי או הצבאי שלה, לפי המאוחר, כאשר בתום מועד זה תבחן זכאותה כמקובל, הינה סבירה ומידתית, ולפיכך, יש לאמצה.

סוף דבר, לנוכח האמור העתירה נדחית, כפוף לאמור בסעיף 16 הנ"ל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

למרות שלטעמי עמדה זו אינה חפה מקשיים, בנסיבות המקרה הנידון יש לאמץ מסקנה זו. יתרה מכך, טענתו המשתמעת כי נפל פגם בהליך ההכרה בזכויות החוזיות של המנוחה בדירה, שעה שלא הכירו גם בזכויותיו, אין מקום לידון בה במסגרת הליך זה. מדובר בטענה שראוי היה להעלות אותה בתקיפה ישירה של ההחלטה, במועד בו התקבלה.

(ת"א (קריות) 13870-12-08 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' קפרי, 30.6.11, שם לא הכיר בית המשפט במעמד של "ילד חורג" כדייר ממשיך וכן ת"א (חד') 12546-06-09 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' בראונשטיין, 24.1.11, שם הובהר כי אח לא יכול להחשב כדייר ממשיך).

החוק עדיין מגדיר דייר ממשיך כמי שהתגורר עם הזכאי שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירתו, אולם בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, תשס"ט – 2009, לא יהיה דייר ממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית עם קרוביו ועליו לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון כי אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים.

...

מכל האמור לעיל עולה כי התובעת הוכיחה כי הנתבע לא עמד בתנאים המאפשרים להכיר בו כדייר ממשיך, לרבות בנוגע להעדר רצף מגורים נדרש.

סוף דבר אחותו של הנתבע שימשה כדיירת החוזית לאחר גירושיה בשנת 2002.

על כן. התביעה מתקבלת.