דייר ממשיך ללא רצף מגורים מספק בדירה

(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות.

אשר לבני המשפחה – צוין בכתב יד: "עברו לגור בדירה בשכירות" (הכתב אינו ברור באופן מספק.

...

גם נתון זה מחזק את המסקנה כי אם היו תקופות בהן התגורר הנתבע בדירה, בנפרד מהנתבעת, הרי שהיו גם תקופות ממושכות בהן הוא התגורר עמה (בדירה המושכרת על ידי שניהם, ברחוב רביבים).

היעדר תיעוד בדו"חות המעגל והתצהירים, שלפיהם הנתבע גר בדירה, החלטת ועדת אכלוס עליונה של משרד הבינוי והשיכון, הימנעות הנתבע מנקיטה בהליך המשפטי המתאים (הגשת עתירה מנהלית) והיעדר גרסה בהירה, מובהקת ומוכחת, על אודות תקופת המגורים המדויקות של הנתבע בדירה – כל אלו מחייבים את המסקנה, כי הנתבע אינו "דייר ממשיך", ואין מנוס מלהורות על פינוי הנתבעים מהדירה, על אף ההשלכות הקשות מבחינתם.

סוף דבר: הנתבעים יפנה את הדירה וישיב את החזקה בה לתובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, עד ליום 29.10.2020 בשעה 12:00.

הנתבע טוען כי יש לפרש את החוק ביחס למי שהתגורר עם הדייר החוזי באופן שדי בכך שמרכז חייו יהיה בדירה ואין הכרח לרצף מגורים בה. לשיטתו של הנתבע, הנוהל המחייב מגורים רצופים שאינם נגרעים עקב היעדרויות קצרות וארעיות כגון שירות מילואים או אישפוז רפואי, חורג מתכלית החוק.

עם זאת לא נשלל הניתוח המשפטי של דעת המיעוט, כב' השופטת ד' ברק-ארז, בדבר הכשלים האפשריים בהליך איסוף הראיות המינהליות: "במבט רחב יותר, אני סבורה שהליך איסוף הראיות במקרה זה לא רק היה בלתי מספק מבחינה כמותית, אלא שאף נעשה במתכונת שהייתה מוטה דה-פאקטו מבחינת התמריצים שהוא יצר לכרסום מראש באפשרות להכיר ב"דייר ממשיך". הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור צבורי, אנשים קשי יום שעל-פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני מישפחה הגרים עימם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה.

...

על כן אין זה ראוי לדחות את הסעד הכספי ואני מורה על מחיקת הסעד הכספי מהתביעה.

סוף דבר הנתבע הוכיח כי גר עם הוריו המנוחים ממרץ 2010, עת סיים את הליך שיקומו בבאר שבע.

על כן, התביעה לסילוק ידם של הנתבעים נדחית.

(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות.

בדו"ח זו מצוין כי בדירה מתגוררת המנוחה, בן (השם אינו ברור באופן מספק), ארביב נידר" (הכוונה לכלה של המנוחה, אשת הבן עמוס, לידר)), וכן הבן "ארביב אפרים" (המסמך אינו קריא באופן מספק.

...

לא שוכנעתי כי מלוא הפרטים באשר לקשר עם אחיה של הנתבעת נמסרו.

גם אם גרסתה אינה מתקבלת, והיא אכן עברה למושכר במועד מאוחר הרבה יותר מהמועד לו היא טענה, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שלפיה הנתבע – הוא עצמו – שב למושכר בשנת 1996.

סיכום אשר על כן, התביעה לפינוי הנתבע – נדחית, בכפוף להסתייגויות הבאות: (1) ההכרה בנתבע כדייר ממשיך, אחר אמו המנוחה, אין פירושה כי הוא זכאי להוסיף ולהחזיק במושכר בכללותו, ככולל שתי דירות שחוברו.

יתרה מכך, בבקשת העותרת להארכת המועד היא לא העלתה טעם של ממש המסביר את השהוי הניכר בהגשת העתירה, וכל שצוין הוא שמצבה הפיזי והנפשי לא אפשר לה לעשות כן. הטענה האמורה אף לא נתמכת בראיות מספקות - מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה שהעותרת פרקה את הכתף בחודש מאי 2021, וכי בחודש אוגוסט היא עדיין התלוננה על כאבים, כאשר אין מדובר במצב רפואי שמסביר את השהוי הניכר בהגשת העתירה.

(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י״א באב התשס״ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות.

...

(ההדגשות אינן במקור) יוצא אפוא, שעל מנת שהעותרת תוכר כ"דיירת ממשיכה זכאית" עליה לענות על שני תנאים מצטברים - הראשון, להיות זכאית לדיור ציבורי בעצמה; והשני, מגורים עם הזכאי בדירה הציבורית שלוש שנים ברציפות טרם פטירתו.

בסופו של דבר, במסגרת הסיכומים, טענה העותרת כי עזבה את הדירה למשך חודשיים בלבד (מבלי שנקבה בתאריכים בהם לא שהתה בדירה).

בהתאם לכל האמור דין העתירה להידחות על כל רכיבה.

נטען כי בהיעדר בסיס עובדתי מספק להחלטת הועדה מדובר בהחלטה בלתי סבירה ויש הצדקה לבטלה ולהכיר בעותר כדייר ממשיך.

בנוסף, הוזכרה הוראת המעבר של התיקון המוזכר לעיל, שנכללה בסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית ויצרה הבחנה בין מי שהתגורר עם הזכאי ביום הקובע – 1.8.2009 – לבין מי שלא התגורר עם הזכאי במועד זה. נטען כי במסגרת הוראה זו נקבע שדייר ממשיך לא יפנה את הדירה ולא יידרש לעמוד בעצמו בתנאי הזכאות בהתקיים אחד משני מצבים בלבד: הדייר הממשיך התגורר בדירה עם הזכאי 4 שנים ברציפות לפחות עד למועד פטירת הזכאי, לרבות המועד הקובע; או שהדייר הממשיך התגורר בדירה 4 שנים רציפות לפחות עד למועד הקובע.

...

יש להעיר כי דווקא העובדה שלכאורה קיימת חפיפה מסוימת בין המועד בו מימש העותר סיוע בשכר דירה על סמך חוזה פיקטיבי לכאורה שהציג, לבין מועד בו הוא מופיע כמתגורר בדירה לפי דוחות ביקורי המעגל (הכוונה היא לטענת העותר בהתייחס לדוח מיום 12.3.2014 שהוגש וסומן ת/1, בו מופיע העותר כמתגורר בדירה, כאשר העותר המשיך לממש סיוע בשכר דירה ברציפות בין יוני 2013 ועד מאי 2014), דווקא מחזק את המסקנה כי דוחות ביקורי המעגל בין השנים 2009-2013 מדויקים, וכי העותר אכן לא התגורר במועדים אלה בדירה ולא הצהיר על מגורים כאמור.

הואיל והעתירה נדחית לגופה לא מצאתי לדון בטענות בדבר דחיית העתירה על הסף, אם כי יוער שעל פניו נראה שיש ממש בטיעוני משיבה 1 בדבר חוסר ניקיון כפיו של העותר, שמצהיר שהציג חוזים פיקטיביים בפני משרד הבינוי והשיכון ועתה מנסה לבסס טיעון משפטי לזכאות לזכויות על בסיס הונאה זו, עולה לכדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק דחיית העתירה על הסף.

כתוצאה מכל האמור לעיל, העתירה נדחית.