בכלל זה טוען הבנק כי טולדנו סרב להמציא פרטים הנוגעים לחקירתו על ידי מס הכנסה, כי טען באופן כללי שחקירתו נובעת מרכישת נכס נדל"ן בחו"ל ואולם, טענתו זו נטענה בעל פה ולא גובתה במכתב בא כוחו אשר סרב להמציא פרטים כלשהם הנוגעים לחקירתו.
ובלשונו של בית המשפט העליון מפי כבוד השופט סולברג:
"בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סרוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנידונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המינהלי, ומעניקה לבנק מיתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעיניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של היתנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טירור, פעילות ספקולאטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון היתנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצידו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית (ראו ר' בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי) 433 (1996); ה"פ (מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (23.4.2009); ת"א (חיפה) 19332-12-11 שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (18.2.2014); ת"א (תל אביב-יפו) 11134-11-12, לד אביבים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 4-5 (8.5.2013); ה"פ (נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744, [פורסם בנבו] פסקה 10 (13.4.2014), ועוד). בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסרוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מיתחם שיקול דעתה)." (ההדגשות שלי ל.ב.)
בת"א 29979-08-14 (מחוזי תל אביב) רינסנס בית ספר בע"מ נ' בנק מסד בע"מ (2.8.17) (להלן: "פסק דין בעיניין רינסנס"), הוסיף בית המשפט וקבע כי רשימת הדרכים להוכחת סבירות הסרוב אינה בגדר רשימה סגורה וכי גם :"העלמת עובדות מהותיות מהבנק ביחס לפעולות שבוצעו בחשבון, כך למשל הפקדה של סכומים חריגים, עשויות להוביל למסקנה שהלקוח לא פעל בדרך מקובלת ובתום לב בקיום התחייבויותיו כלפי הבנק. הלקוח עשוי להיתפס כמי שהפר את חובת האמון שלו כלפי הבנק, דבר העשוי להוות סיבה סבירה לסגירת החשבון."
נוסף על חובתו של הבנק לספק שירות והסדרת אופן הפעילות של התאגיד הבנקאי, כפי שנקבעו בחוק הבנקאות, חולשות על פעילותו של התאגיד הבנקאי הוראות דברי חקיקה נוספים ובכלל זה – הוראות הנוגעות לאיסורים בדבר הלבנת הון בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") וכן צו איסור הלבנת הון (חובות זהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טירור), תשס"א-2001 (להלן: "הצוו").
...
עוד הוסיפו המבקשים וטענו כפי שפורט כי שומה היה על הבנק לנקוט בסנקציה פחות דרקונית מאשר סגירת החשבון ואולם, גם בטענה זו אין ממש ויפה לעניין זה תשובתו של קונורטוב מטעם הבנק בעמוד 193 שורות 3-7 כדלקמן:
"חשבנו, חשבנו על אופציה פחות דרקונית. לאחר שבחנו את הפעילות והפעילות היא כולה מול אותן חברות, שהציגו בפנינו, אז מה האופציה, להגיד להם לא לעבוד מול UFX? זה למעשה לעצור את הפעילות, לגמרי. זאת אומרת, אין הבדל בין סגירת חשבון לבין להגיד לו – אל תעביר את הפעילות הזאת. מה עוד שכל מארג הנסיבות שהצטרפו באירוע הזה, הביאו לידי אובדן אמון מוחלט בלקוחות."
זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, הרי שבנסיבות כפי שהונחו בהן ניתנו למבקשים, על ידי הבנק, הזדמנויות רבות להפיס את החשדות ובהינתן משבר האמון בין הבנק למבקשים, פעל הבנק כדין עת מסר הודעות הסגירה [ראו לעניין זה בדומה- קביעות בתי המשפט בעניין עמותת איעמר וכן, בענין רינסנס הנזכרים לעיל].
באשר לממצאים אלו, הרי שלאור מסקנתי ולפיה ממילא גם במידע כפי שעמד בפני הבנק במועד מתן הודעת הסגירה, היה די בכדי לבסס סירוב סביר למתן שירות, אינני נדרשת להכרעה בשאלה, האם משהתחוור במסגרת ההליך המשפטי כי בסיכומו של דבר יש בחשדות הבנק ממש, יש בכך בכדי להצדיק בדיעבד את החלטת הסגירה, או שמא, שומה על בית המשפט להתעלם מראיות הנוגעות ללקוח ואשר יש בהן בכדי לבסס בעיתיות בפעילותו, אשר התבררו לראשונה במסגרת ההליך המשפטי.
סוף דבר;
לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי בדין הוציא הבנק למבקשים את הודעות הסגירה ובהתאמה לא מצאתי לבטלן והנני קובעת כי דין התביעות להידחות.
