דיון מקדמי בסכסוך הנובע מפסק בוררות

המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר הועברו בהסכמה להכרעה בבוררות סובבות סביב החברה המשיבה 3, שעיסוקה, כפי הגדרת המבקשים, "במתן מיגוון שירותים בתחום מערכות המידע על בסיס מוצרי ופלטפורמתSALESFORCE " (להלן – החברה), היחסים שבין בעלי מניותיה וזכויותיהם, והסכסוך הנובע מהעברת המשיבה 1 מתפקידה כמנכ"לית החברה, ומטענותיה לקפוח ועושק המיעוט.

לאחר ההחלטה לעיל ותוך כדי נהולה של הבוררות, בחודש מאי 2021, הודיע ב"כ המבקשים עו"ד זיו ערוני לבורר כי מרשיו "החליטו לנסות לסיים את המחלוקת בין הצדדים בהליך של גישור..." והבהיר "כי ההליכים בפני כבוד הבורר לא יעוכבו עקב הליך הגישור וההליכים המקדמיים שבין הצדדים ימשכו. המבקשים יעדכנו את הבורר הנכבד בדבר תוצאות הליך הגישור". הגישור היתנהל בפני כבוד השופט בדימוס איתן אורנשטיין.

ההליך שהוגש לבית המשפט נעוץ בסירובם זה. המבקשים טוענים כי מינוי הבורר פקע נוכח שינויים בזהות בעלי המניות בקבצות סיגמא כך שהסכמתם להתדיין בבוררות "מבוטלת או פקעה"; כי הליך הבוררות פקע נוכח חלוף הזמן, שכן בהתאם לסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות היה על הבורר ליתן את פסק הבוררות "תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לידון בסכסוך"; כי הליך הבוררות ננטש ונזנח ע"י שוורץ וחברת ווריס למשך שנתיים, כך שהבסיס להסכמת המבקשים לקיים הליך בוררות מהיר ויעיל "אינו מיתקיים עוד". לחילופי חילופין נטען כי יש להעביר את הבורר, כבוד השופט בדימוס ד"ר עדי זרנקין, מתפקידו נוכח חשש לניגוד עניינים, שכן בנו של הבורר הוא מנכ"ל ובעל מניות בחברה העוסקת אף היא בתחום ה SALESFORCE, המתחרה בחברה, עת לגישתם "אין ספק כי הבורר צפוי להחשף למידע פנימי וסודי של החברה לרבות נתונים ומידע אסטרטגי... וכן יתקבלו החלטות בנושאים הגורליים מבחינת החברה...". כן נטען שהישארות הבורר בתפקידו "מעלה תחושה קשה של אי נוחות", אף קיים "חשש לכאורה לקיומו של עניין אישי ו/או כספי מצד הבורר במחלוקת שבין הצדדים". המבקשים ערים לכך שבישיבה הבוררות שהתקיימה ביום 11.02.2020, יידע הבורר את הצדדים בדבר היות בנו שותף בחברה העוסקת בתחום דומה בו עוסקת החברה, וקיבל את הסכמת הצדדים לכהונתו חרף מידע זה, אלא לטענתם בין הזמנים חל שינוי נסיבות, חברת הבן נרכשה ע"י בבילון, שינתה את שמה לאברא שירותי מיחשוב ומערכות לניהול לקוחות סי אס בע"מ (להלן – אברא) והפכה להיות המתחרה העיקרית של החברה במכרזים כך שהבורר "צפוי להחשף למידע פנימי וסודי של החברה... שעה שבנו של הבורר משמש מנכ"ל ובעלים של המתחרה העיקרית של החברה". המבקשים מציינים כי הבוררות מצוייה בשלביה הראשונים, טרם נשמעו ראיות, שיקול נוסף, לטעמם, המטה את הכף לטובתם ומאפשר מיוני בורר חליף.

...

הטענה היא שחברת אברא צמחה והפכה לאחת מחמש החברות המתחרות בחברה במכרזים, כי הבורר "צפוי להיחשף למידע פנימי וסודי של החברה" אותו הוא עלול לגלות לבנו, כך שיש להחשיבו כמי שיש לו לכאורה "עניין אישי ו/או כספי מצד הבורר במחלוקת שבין הצדדים". כפי שנראה להלן, גם טענה זו ראויה להידחות.

התוצאה היא שהבקשה להעברת הבורר מתפקידו נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבות 1-2 את הוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד בכום כולל של 75,000 ₪.

נקבע בפסק הדין כי ישנם מקרים שבהם ייטה בית המשפט להדרש לתביעות למתן סעד הצהרתי שעניינן סמכות הבורר, אך נקבע שלא כך הם פני הדברים בעניינינו, חרף העובדה שתביעת המבקשת הוגשה בקשר לסוגיית סמכות הבורר, בהתייחס לשאלת תיחום הסכסוכים שבהם ידון הבורר בהתאם להסכם.

האם במקרה כזה יגאל יוכל להגיש תביעה לסעד הצהרתי שבה יתבקש בית המשפט לקבוע כי ברוך לא קנה סמכות לידון בסכסוכים הנובעים מההסכם השני? דומני כי גם במקרה זה יסכים חברי, השופט מינץ, כי יגאל יוכל להגיש לבית המשפט תביעה לסעד הצהרתי, כבר בשלב זה, על אודות סמכותו של ברוך כבורר.

וכך נאמר שם: "הבורר, שקבל את כתב התביעה, זימן את בעלי הדין לדיון מקדמי לפניו, ואכן בעלי הדין התייצבו לדיון, אולם נראה, כי התייצבותה של עריית נתניה הייתה אז למען הסדר הטוב ותו לא, שכן גמלה אצל עריית נתניה ההחלטה להיתנער מהעיסקה על כל השלכותיה הקשות. לפיכך פנתה לבית המשפט בתביעה דנן [...]" (שם, בעמוד 44).

...

אחרת, נמצאנו מאפשרים לערער על החלטת ביניים של הבורר לגופה, כפי שהצדדים בענייננו חפצו לעשות.

אשר על כן, סבורני כי צדק בית המשפט בדחותו על הסף את תביעת המבקשת.

הערעור נדחה פה אחד.

טיעוני המבקשת בתשובתה לבקשת המשיב ובדיון המבקשת טענה כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שהיא קיימה את חלקה בהסכמה המקדמית שהוותה בסיס לפנייה להליך בוררות, ומחקה את היתנגדותה לבקשת המשיב לאשר את התכנית להקמת בית הספר במיגרש.

לטענת המבקשת, הסיבה האמתית לבקשה לביטול פסק הבוררות ולעיכוב במתן פסק הבוררות נובעת מסכסוך שהתגלע בין בנו של המשיב לבין אחיינה של המבקשת, בן אחותה - מוהדיה זחאלקה, הבעלים של נכס סמוך למקרקעי המשיב, אליו התייחסה בתגובתה.

...

יודגש כי בנסיבות אלה סבורני שניתן להשאיר בצריך עיון את הנמקתו החלופית של בית המשפט המחוזי בנקודה זו, לפיה אף אם מדובר בהכרעה שחרגה בסוגיות מסוימות מה"מנדט" שניתן לבורר ברע"א 5067/09 הרי שלא נגרם למבקש עיוות דין מכיוון שמדובר לכל היותר בהקדמת המאוח.

לפיכך, איני רואה לקבל את טענת המשיב כי קיימת עילה על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי, וממילא אני קובעת כי לא נגרם למשיב עיוות דין.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני רואה לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מאשרת את פסק הבוררות ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לגוף המחלוקת נטען כי התובעת מנסה להציג בצורה מטעה מצג כאילו מדובר בתובענה לאכיפת פסק בוררות חלוט שמושב ציפורי מפר, בעוד שמדובר בחוזה/פסק בוררות הכולל מספר תנאים מתלים שקיומם מהוה תנאי מקדמי לתוקפו של החוזה ולזכאותה של התובעת לקרקע שבמחלוקת.

בתקנון האגודה קיימת תניית בוררות גורפת הקובעת כי "כל סיכסוך, הנובע מחברות באגודה או מפעילות חקלאית עסקית ו/או מפעילות קהילתית, אשר יתגלעו בין חברים, חברים תושבים, חברים לשעבר, יורשיהם או נציגיהם החוקיים מצד אחד לבין האגודה, חבריה או פקידה... ימסרו לבוררות על פי הוראות סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות". סעיף זה חל אף על סיכסוך הנובע מהסכם שקבל תוקף של פסק בוררות.

תניית הבוררות שבתקנון האגודה גורפת וחולשת על כלל הסכסוכים שהתגלעו או שיתגלעו בין חבר אגודה ובין האגודה הנובעים מעסקי האגודה או חברות בה, בין אם מדובר בסכסוך שכבר נדון והוכרע בפני בורר ובין אם מדובר בסכסוך חדש.

...

בעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה, כי "בדרך-כלל סבורני כי רשאי נתבע להעלות כטענות הגנה נגד תביעה על יסוד עילת הפסק מקצת הטענות הנמנות עם עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות, כגון הטענות שצוטטו לעיל, ובלבד שטענות אלה נמנות עם הטענות שניתן להעלותן נגד תביעה לאכיפת חוזה... כמו שרשאי בעל דין לטעון, לדוגמא, כי חוזה בטל, או ניתן לביטול, בשל פגמים המפורטים בסעיפים 30, 15-13, 18-17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973..." (עניין קאסוטו).

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתיק זה נוכח קיומה של תניית בוררות בתוקף.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הליך זה, בסכום של 7,500 ₪.

ביום 26.11.2023 היתקיים דיון מקדמי בהליך.

יש לציין, כי חרף טענת הנתבע שלפיה הגדרתו כשכיר נבעה מטעמים טכניים בלבד, הנתבע טען בפרוטוקול הדיון מיום 26.11.23 כי במועד בו הוגשה תביעתו לבית הדין הוא היה עובד שכיר (פרוטוקול עמ' 3, ש' 23-34); וכי הבורר חרג מסמכותו עת קבע כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים (ראו פרוטוקול מיום 26.11.23, עמ' 4 ש' 4-6).

עיקר טענות התובעים סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט המוסמך לידון בתובענה בעינייני בוררות, לרבות בקשה לאישור או לביטול פסק בורר, הנו "בית המשפט המוסמך לידון, לפי כל דין, בעיניין שהוסכם למוסרו לבוררות". בעניינינו, "אין צורך לנחש" מיהי הערכאה השיפוטית המוסמכת לידון בבקשה לביטול פסק הבורר או לאישורו, שהרי הסיכסוך בין הצדדים שהוסכם למוסרו לבוררות, החל בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים לבית הדין לעבודה עם סיום יחסי העבודה ביניהם.

...

עם זאת, משסוגייה זו אינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת מושא הבקשה דנן, לא מצאנו להרחיב בעניינה במסגרת החלטה זו. טרם סיום נציין, כי החלטה זו מתייחסת אך ורק לסוגיית סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בבקשה לביטול פסק הבורר; ואין בה כדי לקבוע קביעות כלשהן ביחס לטענות הצדדים לגוף העניין בבקשת ביטול פסק הבוררות.

סוף דבר מאחר והעניין שהוסכם להעבירו לבוררות הינו עניין עסקי גרידא, הגם והוא כולל גם סוגיות שבדיני עבודה, הרי שבית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה לביטול פסק הבורר.

בנסיבות העניין, הננו מורים על העברת הבקשה לביטול פסק הבורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב (בית המשפט אליו גם הוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות על ידי התובעות).