דיון מחודש בוועדה רפואית על פי פסק דין

זאת מכיוון שהועדה לא נתבקשה לכך וכאשר עניינו של מבוטח מוחזר לועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין הקובע הוראות, על הועדה להתייחס בהחלטתה אך ורק לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לעניינים שלא פורטו בו. לאור האמור טוען המשיב כי הוועדה מילאה בקפידה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא נמצא טעם להתערב בהחלטתה.

צודק המשיב בטענתו לפיה הועדה לא נדרשה לבדוק את המערער בדיקה נוירולוגית, אלא רק לנמק מדוע קבעה שיעור נכות של 0% על אף הכאבים המדווחים ע"י המערער, בהתאם לאמור בעב"ל (ארצי) 114-07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי: "משמוחזר עניינו של מבוטח לועדה רפואית על פי פסק דין, עליה לפעול על פי ההנחיות שניתנו לה בפסק הדין. ביקורתו השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטת הועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה- האם מילאה הועדה אחר מצוות פסק הדין. לפיכך, אין חובה על הועדה לבחון טענות אחרות אשר בחינתן לא נדרשה בפסק הדין, והחלטתה לא תפסל בשל כך שלא התייחסה לטענות אלו." בסופו של יום, השיקול המקצועי בעניינים רפואיים נתון לועדה וזו נימקה את החלטתה באופן סביר ומובן.

...

עוד טוען המשיב כי על טענת המערער כי היה על הועדה לבדוק אותו בדיקה נוירולוגית להידחות על הסף.

לאחר ששקלתי בדבר, דין הערעור להידחות.

לסיכום- הערעור נדחה.

ועדת הערר סיכמה בהמשך את מסקנותיה כדלקמן: בדיקה לא נבדק מסקנות על פי הנחיות פסק הדין הועדה קראה את חוות דעתו של דר רנד המערער נבדק בדיקה יסודית גופנית הן של הצואר גב תחתון עבר הערכה תפקודית ונוירולוגית הועדה לא מצאה כל נכות נוירולוגית המיוחסת לעמ"ש צואר ולעמ"ש מותני ואינה מקבלת את קביעתו של דר רנד בהקשר זה מכיוון שלא מצאה את הממצאים הנוירולוגים עליהם מדווח בחוות דעתו.

כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הועדה להתייחס רק לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הועדה במקרה כזה, מוגבלת לבחינת שאלה יחידה והיא האם מילאה הועדה אחר מצוות פסק הדין? (עב"ל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008); עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי - המוסד לביטוח לאומי (17.02.2014)).

...

מעיון בפרוטוקול עולה כי ועדת הערר לא התייחסה התייחסות של ממש לצלקת שנותרה למערער בעקבות הניתוח והסתפקה בקביעה לקונית כי "הצלקת הניתוחית אינה מקנה נכות." קביעה זו הינה בגדר מסקנה ולא הנמקה וככזו היא אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בשל היעדר דיון במאפייני הצלקת, באורכה, רוחבה, מידת כיעורה, רגישותה והשינויים שהותירה בעור.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי דין הערעור להתקבל וכי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתשלים מלאכתה ותקבע את שיעורי הנכות בגין הצלקת, ולו בשיעור של 0%.

סוף דבר הערעור מתקבל כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 23.7.2021 על מנת שתשלים מלאכתה ותתייחס לשאלת הצלקת בצוואר, זאת בשים לב לכך שד"ר רנד ציין בחוות דעתו כי מדובר בצלקת ניתוחית ארוכה (כ-20 ס"מ) ורגישה בקו האמצע בחלק האחורי של הצוואר.

כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו.

פסק הדין לא הורה לועדה להתייחס לחוות דעת רפואית, ומשכך אין בידי לקבל את טענות המערער בעיניין זה. סוף דבר העירעור מתקבל בחלקו.

...

כפי שפורט לעיל, הוועדה אמנם לא נימקה את קביעתה בעניין שיעור הנכות, ואולם סבורני כי הסעד הנכון הוא השבת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על פי דרך המלך, תוך מתן הוראות מפורטות, ולא החלפת הרכבה.

עוד אין בידי לקבל את טענת המערער כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לחוות דעתו של פרופ' ראט מיום 6.3.20.

פסק הדין לא הורה לוועדה להתייחס לחוות דעת רפואית, ומשכך אין בידי לקבל את טענות המערער בעניין זה. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

הלכה היא שכאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון לפני ועדה רפואית על פי פסק דין על הועדה למלא אחר הוראותיו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

המערער טען לפני הועדה כך: "בהתאם לחוזר מצב בו נמצא המבוטח בכסא גלגלים יש לידון ולקבוע בהתאם. יש רכב מותאם. לא נוהג, אבא שלי נוהג. אין לי גם רישיון נהיגה. מכסא יכול לעבור מהמיטה בעזרת הקרש. שמים לי את הקרש ועוזרים לי לעבור מהכסא. אני יכול לגלגל את הכסא במקום קטן בלבד. הבית שלי קטן ולא מותאם לי. באוטו יש מנוף ואני יושב ברכב מאחורה". בא כוחו של המערער הוסיף: "לא נהיגה כלל וללא רישיון נהיגה. לא ברור איך נאמר שהיה נוהג בועדה הקודמת. בשל חוסר תיפקוד בפלג גוף תחתון אינו מסוגל להתנייד וזקוק לעזרה מלאה במעברים ועזרת הזולת. המצב שלו סטאטי". הועדה לעררים התייחסה בהחלטתה לטענת המערער כי הוא זקוק לסיוע במעברים וכן למכתב של ד"ר צנטר מחודש 10.2019 וקבעה כי הוא "מתנייד בכסא גלגלים ומסוגל לבצע מעברים באופן עצמאי למעט צורך בהבאת הקרש למיטה". הועדה מילאה איפוא חלק זה של פסק הדין המחזיר.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה מדובר במקרה החריג שבו בית הדין רשאי להחליף את שיקול דעתה של הוועדה, משום ששאלת מידת התלות של המערער בסוגיית הניידות, לנוכח האמור בחוזר 1951, מחייב ידע רפואי והפעלת שיקול דעת מקצועי [ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 70629-03-22 משה רצבי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.8.2022)].

אשר להרכב הוועדה: שקלתי פעם נוספת אם להורות על החלפת הרכב הוועדה לעררים (ראו: החלטתי מיום 27.5.2023), אולם בשים לב לכך שהטעות המשפטית מצומצמת ואינה נוגעת לאופן בו הפעילה הוועדה לעררים את שיקול דעתה, כמו גם בשים לב לתוכן ההנחיה בחוזר 1951, אני סבור שיש להשיב את עניינו של המערער לוועדה לעררים באותו הרכב, ולא לשנות את הרכב הוועדה על מנת שתדון בערר מראשיתו.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (שרותים מיוחדים) בהרכבה מיום 29.11.2022, על מנת שתתייחס לטענת המערער בקשר ליישום חוזר 1951, ותבהיר אם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה בעניין מידת התלות של המערער בסעיף הניידות.

עניינו של ערעור זה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מחודש פברואר, 2023 אשר שבה והתכנסה על פי פסק דין מחזיר, והותירה על כנה את דרגת הנכות הרפואית שקבעה למערער, מר פיראס אבו אלהווא, בגין צניחת עפעף.

דיון והכרעה הלכה מושרשת היא כי מקום בו הוחזר עניינו של מבוטח לפתחה של ועדה רפואית על פי פסק דין, שומה על הועדה להתייחס לכל האמור בפסק הדין ולפעול בהתאם להוראותיו בלבד, ואף בחינת החלטתה מוגבלת לשאלה האם הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין (ראו והשוו מיני רבים: דב"ע (ארצי) נה/29-01 מנחם פרנקל -המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160 (1992), בעמ' 162).

...

אולם בסופו של דבר עניינו הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהסכמת הצדדים שלה ניתן תוקף של פסק דין, בעניין אחד, והוא דרגת הנכות בגין צניחת העפעף (ראו: ב"ל (י"ם) 13654-08-22 אבו אלהווא – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2022) להלן: פסק הדין המחזיר).

בהתאם גם פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים הורה לוועדה לשקול לקבוע את דרגת הנכות בגין צניחת העפעף לפי לשון תתי הסעיפים של פריט זה. מכאן שצודק המערער שבערעור הקודם לא התקיים דיון בפריט 53(1) שעוסק בעין עיוורת, ואולם בכך שהוועדה דנה בפריט זה אין כדי להוביל בהכרח למסקנה שהיא לא פעלה בהתאם לפסק הדין המחזיר.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל.