הלכה היא שכאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון לפני ועדה רפואית על פי פסק דין על הועדה למלא אחר הוראותיו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).
המערער טען לפני הועדה כך:
"בהתאם לחוזר מצב בו נמצא המבוטח בכסא גלגלים יש לידון ולקבוע בהתאם. יש רכב מותאם. לא נוהג, אבא שלי נוהג. אין לי גם רישיון נהיגה. מכסא יכול לעבור מהמיטה בעזרת הקרש. שמים לי את הקרש ועוזרים לי לעבור מהכסא. אני יכול לגלגל את הכסא במקום קטן בלבד. הבית שלי קטן ולא מותאם לי. באוטו יש מנוף ואני יושב ברכב מאחורה".
בא כוחו של המערער הוסיף:
"לא נהיגה כלל וללא רישיון נהיגה. לא ברור איך נאמר שהיה נוהג בועדה הקודמת. בשל חוסר תיפקוד בפלג גוף תחתון אינו מסוגל להתנייד וזקוק לעזרה מלאה במעברים ועזרת הזולת. המצב שלו סטאטי".
הועדה לעררים התייחסה בהחלטתה לטענת המערער כי הוא זקוק לסיוע במעברים וכן למכתב של ד"ר צנטר מחודש 10.2019 וקבעה כי הוא "מתנייד בכסא גלגלים ומסוגל לבצע מעברים באופן עצמאי למעט צורך בהבאת הקרש למיטה". הועדה מילאה איפוא חלק זה של פסק הדין המחזיר.
...
אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה מדובר במקרה החריג שבו בית הדין רשאי להחליף את שיקול דעתה של הוועדה, משום ששאלת מידת התלות של המערער בסוגיית הניידות, לנוכח האמור בחוזר 1951, מחייב ידע רפואי והפעלת שיקול דעת מקצועי [ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 70629-03-22 משה רצבי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.8.2022)].
אשר להרכב הוועדה: שקלתי פעם נוספת אם להורות על החלפת הרכב הוועדה לעררים (ראו: החלטתי מיום 27.5.2023), אולם בשים לב לכך שהטעות המשפטית מצומצמת ואינה נוגעת לאופן בו הפעילה הוועדה לעררים את שיקול דעתה, כמו גם בשים לב לתוכן ההנחיה בחוזר 1951, אני סבור שיש להשיב את עניינו של המערער לוועדה לעררים באותו הרכב, ולא לשנות את הרכב הוועדה על מנת שתדון בערר מראשיתו.
סוף דבר
הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (שרותים מיוחדים) בהרכבה מיום 29.11.2022, על מנת שתתייחס לטענת המערער בקשר ליישום חוזר 1951, ותבהיר אם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה בעניין מידת התלות של המערער בסעיף הניידות.