דיון מועבר לבוררות של הסתדרות רופאי השיניים

ביום 7.7.13, במהלך דיון ההוכחות שניהל הבורר עו"ד מיכאל קמפינסקי מטעם רשות השיפוט (להלן: "הבורר"), הומלץ לתובע למחוק את האירגון וההסתדרות מההליך, שכן הטענות שהעלה נגדן לא הוכחו.

יחד עם זאת ועל פי בקשתו המפורשת של התובע, ניהלו נציגי האירגון משא ומתן ותהליך גישור לסיום העסקתו בדרך מכובדת בהתאם למתווה שהעביר בא כוחו של התובע, אך זה לא צלח.

בכל הנוגע לדחייה על הסף, לטענת התובע נפסק לא אחת כי סעד זה מופעל על ידי בתי המשפט רק כאשר בית הדין משוכנע שאם היה נשמע הדיון לגופו, דינו היה להדחות (דב"ע שן/3-112 אריה שקולניק - אל על בע"מ, פד"ע כא, 447).

על אף הדווקניות בפרשנות ספירת הימים בפסיקה ובשל האיחור המזערי, התביעה לא תדחה על הסף מסיבה פרוצדורלית זו. מעמד פסק הבוררות והדרך לבטלו סופה של הבוררות צריך להיות בפסק, שיכריע בכל הסיכסוך.

...

בסעיף 59, התייחס הבורר גם לסעיף 5 לפרק 15 שבחוקת העבודה: "לטעמי, משלא מדובר בהפרת משמעת אלא במקרה חמור יותר - אין מקום לטענה זו". ובסעיף 61 מתייחס הבורר לאי מתן אזהרה בכתב טרם הפיטורים: "אומר מפורשות - מקרה זה לצערי, אינו המקרה היחיד בו על המעביד לפטר עובד ולא ארחיב. אכן, בישיבת השימוע נתברר חד משמעית שהמדובר במעילה באמון ולא עמדה למשיבה אלא להפסיק את עבודתו של המבקש". הנה כי כן, הבורר התייחס לטיעוני הצדדים ביחס לסיווג התנהגות המערער כמעילה באמון ובתפקיד או כגניבה, והגיע למסקנה שהגיע.

מסקנה זו, גם אילו הייתה שגויה מבחינת הדין, ואיננו קובעים כך, עדיין אינה פוסלת החלטת בורר שאינו כבול בדין המהותי.

סוף דבר: מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה - בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, מתקבלת.

לתובעת שולם שכר יחסי להקף משרתה, שהיה בהיבטים מסוימים לפי דרוג הרופאים בהסתדרות הרפואית (להלן: "הר"י") כמקובל בנתבעת בנוגע לרופאי שיניים.

העניין עומד להכרעת המחוקק ונדון בועדת הכנסת משנת 2010 ואילך לנוכח המחסור החמור ברופאי שיניים מומחים.

המבחנים הם: האם מטרת ההיתקשרות בין הצדדים וההכשרה הנה יצירת יחסי עובד ומעביד? האם אופייה של ההכשרה הינו כשל הכשרה המועברת במוסד הכשרה לימודי או הכשרה במסגרת יחסי עובד ומעביד? מהו משך ההכשרה, הקף השעות והאם מתאפשר לחניכים לעבוד במקביל להכשרה? האם מפיק המעסיק רווח מההכשרה? כוונת הצדדים.

בשולי הדברים נעיר לגבי תביעת התובעת להפרשי השכר עקב הסכם הבוררות משנת 2011 רטרואקטיבית לשנת 2008, כי קיבלה לאחר התביעה סכום לעניין זה, כעולה מדבריה בדיון המוקדם וכן בדיון מיום 3.10.10 עמ' 6 ש' 13 -15, ולפיכך נראה כי אין היא עומדת על תביעתה ברכיב זה. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי אכן התובעת היתה בגדר עובדת בהתמחותה בנתבעת, מעבר למה ששולם לה בתקן החלקי (שהוגדל עם הזמן).

...

בהקשר של הצורך במילוי מקומה של התובעת בעת היעדרותה כסממן להיותה עובדת, נראה כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי התובעת לא היתה עובדת.

בשולי הדברים נעיר לגבי תביעת התובעת להפרשי השכר עקב הסכם הבוררות משנת 2011 רטרואקטיבית לשנת 2008, כי קיבלה לאחר התביעה סכום לעניין זה, כעולה מדבריה בדיון המוקדם וכן בדיון מיום 3.10.10 עמ' 6 ש' 13 -15, ולפיכך נראה כי אין היא עומדת על תביעתה ברכיב זה. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי אכן התובעת היתה בגדר עובדת בהתמחותה בנתבעת, מעבר למה ששולם לה בתקן החלקי (שהוגדל עם הזמן).

התביעה נדחית אפוא.

טענות הנתבעת ההחלטה לסיים את יחסי העבודה עם התובע התקבלה כדין, בהתאם להליך הקבוע בהסכם הקבוצי המיוחד שבין הנתבעת ואלת"א לבין ההסתדרות הכללית מיום 29.7.10 (להלן: "ההסכם הקבוצי"), ובשיתוף עם ארגון העובדים.

בין השנים 1999-2005 דיווח התובע על מספר תאונות עבודה, בגינן נקבעו לו על ידי רופא תעסוקתי מספר מיגבלות רפואיות, עד שבשנת 2005 נקבע כי הוא אינו כשיר לעבודה כמחסנאי.

בשלב זה, עמדה לאירגון האפשרות להטיל וטו על שמו, אך הוא בחר שלא לעשות כן. גם לאחר קבלת מכתב הפיטורים, יכול היה התובע לפנות להכרעת בורר, פרופ' הדרה בר מור, עו"ד. התובע אכן הודיע ביום 14.5.14 כי הוא מבקש להביא את שאלת פיטוריו בפני בורר, אך למחרת חזר בו, בעודו מיוצג.

בדיון ההוכחות מיום 3.4.16 טען ב"כ התובע כי מנהל משאבי האנוש יוכל להעיד לעניין השאלה מדוע התובע לא נקלט במחלקת מל"מ. בנוסף, חזר על בקשתו להעברת המסמכים לאקטואר ולחלופין ביקש את פיצול הדיון לשאלת החבות והנזק.

השאלה הראשונה והעיקרית האם להתיר הבאת עדות היא מידת הרלוואנטיות שלו לעניין השנוי במחלוקת (דב"ע שן/3-122 שבתאי פרנסיס נ' דוד בן בסט, פד"ע כב 379).

...

לפיכך, אני מקבל את בקשת התובע לזימון העד.

לא מצאתי לנכון לסטות מהלכה זו במקרה דנן, מה גם שהבקשה הוגשה בדיון ההוכחות ולא במועד ורק מסיבה זו דינה להידחות.

בקשת התובע לפיצול הדיון - נדחית.

רכס הוא מומחה בנוירולוגיה בבית החולים "הדסה". החל משנת 2001, ובמשך 13 שנים בקירוב, כיהן רכס כיושב ראש לישכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הלישכה" ו"הר"י", בהתאמה).

השאלה במקרה דנן אינה האם נהג פינקלשטיין כשורה עת עשה שימוש בתואר "פרופיסור" (השוו לעניין זה ע"א 2972/13 עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל נ' ד"ר נתן שטיירמן (25.11.14)), אלא האם נהג רכס כהלכה בפרסומיו השונים בעיניין זה. כמובן, שיש בשאלה הראשונה כדי להשפיע על ההגנות הקיימות לרכס מכח חוק איסור לשון הרע, כפי שיובהר בהמשך.

המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת הפירסום, הינו מבחן אובייקטיבי: יש לפרש את הביטויים לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, הן על פי מובנם הפשוט והן על פי המסר המועבר בין השורות, והכל בהתאם להקשר הכולל של הדברים.

. (5) פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"; ההלכה קובעת כי פירסום הנכנס לגדרו של סעיף 13 הינו פירסום מותר שאיננו מהוה עילה לתביעה פלילית או אזרחית.

זאת משום שרכס הוא בעל פרופסורה מהאוניברסיטה העברית, ולא אוניברסיטה מחו"ל. אולם, מצאתי כי ניתן ללמוד ממאמר זה, שדן במספר רופאים שעשו שימוש בתואר "פרופיסור" (ושאינו מתייחס לפינקלשטיין כלל), כי סוגית השמוש בתואר "פרופיסור", שלא בהתאם לכללי הלישכה, הנו נושא אשר את הטיפול בו קידם רכס מזה זמן רב, ואף קודם לפנייתו לפינקלשטיין בעיניין הפרופסורה שלו.

...

68.3 במקרה דנן, מדובר בסוגיה שכל כולה בתחום ד' אמותיו של איסור לשון הרע, ועילת הרשלנות אינה אלא אחות חורגת לה. משכך אני דוחה את תביעת פינקלשטיין מכוחה.

אפילו לא הייתי עושה כן, סבורני כי פינקלשטיין לא הוכיח את הנזק לו טען ובוודאי שלא הצליח להעמיד אותו על סכום הקרוב לכך.

סוף דבר אני מחייב את רכס לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 7,000 ₪ בהתחשב בתוצאת פסק הדין כמו גם ההתנהלות הצדדים בדיון, ישלם רכס לפינקלשטיין בגין הוצאות משפט סך של 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

התובעת פנתה לבוררות בפני בית דין חברים של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל לאור חוסר שביעות רצונה מטיפול שיניים שבוצע ע"י הנתבע , רופא שיניים במקצועו.

התיק הועבר לבית משפט השלום ואז הוגשה בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

אם כי, הליך המשמעת ודיון בבית דין חברים שהוקם מכוח התקנון של ההסתדרות לרפואת שיניים שהנה הזרוע הבודקת טענות של ההסתדרות הרפואית הרשות השופטת, ומכאן שאין היא גוברת על סמכותו של בית המשפט.

...

לפיכך, גם במקום בו מגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי התקיימו יסודותיה של טענת השיהוי וכי אין מקום להיעתר לבקשה לאישור פסק הבוררות, אין משמעות הדבר כי פסק הבוררות מבוטל.

עם זאת , אין בכך כדי להוביל למסקנה לפיה הרופא המחוזי ביטל את פסק הבוררות .

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.