לאחר שההיתנגדות התקבלה בכפוף להפקדה, ולאחר ביצוע ההפקדה כנדרש, ניתנה לנתבעת רשות להיתגונן והתיק הועבר לבירור בהליך של דיון מהיר.
משלא הועלתה טענה ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, מנועה הנתבעת לטעון טענה זאת כיום; מעיון בספרי התובעת עולה כי הנתבעת הגישה אין ספור הצעות פשרה במהלך השנים לשם סילוק החוב וכן השגות ועררים בקשר לחוב וגם אלה מהוים הודאה בקיומו של החוב; בשנת 2016 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור נקיטת הליכים מינהליים כנגדה, אולם בקשתה זו נדחתה בשל העידר סמכות עניינית; בשנת 2003 ובשנת 2010 הנתבעת ביצעה תשלומים על חשבון החוב אשר מהוים הודאה בקיום זכות וגם מסיבה זו, החוב לא התיישן; במשך שנים חויבה הנתבעת בחיובי ארנונה בגין הנכס נשוא התביעה ובשום שלב עד למועד הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמה, לא העלתה טענה לפיה לא החזיקה בנכס בשל מכירתו לצד ג' ולבית משפט זה אין סמכות עניינית לידון בטענה "אינני מחזיק"; זהוי ורישום נכסים בספרי התובעת מתבצעים בהתאם לפיקוח ושמאות שנעשים בפועל ובשנת 2013 בוצעה שמאות לנכס, ממנה עלה כי מדובר בנכס בקומת הקרקע של המבנה ומעיון בנסח הרישום ניתן ללמוד כי כל הנכסים שנמצאים בקומת הקרקע של הבניין, רשומים בבעלות הנתבעת.
...
מקובלת עלי טענת התובעת, לפיה טענת הנתבעת כי הנכס לא תואם את הזיהוי הינה טענה חדשה שלא בא זכרה קודם לכן ומהווה הרחבת חזית אסורה.
בהקשר זה יצוין, כי ממילא איני מקבלת את טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו לעניין הסיבות להתעלמות הנתבעת ממכתבים שנשלחו אליה, הן משום שמדובר בעדות שהייתה צריכה לבוא מפי הנתבעת עצמה ולא מפי בא כוחה בסיכומים, והן משום שממילא אין באמור כדי להצדיק התעלמות ואי בירור מה פשר ההודעה בגין חוב נטען שנשלח לביתו של אזרח.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.