דיון חוזר בוועדה רפואית לעררים

בעיניינו של המערער התנהלו מספר הליכים משפטיים בעבר, וניתנו ארבעה(!) פסקי דין אשר הורו על דיונים חוזרים בועדה הרפואית לעררים.

...

לפיכך, אין מנוס מכינוס ועדה בהרכב חדש, לדיון בעניינו של המערער.

לא ניתן להיעתר לבקשת המערער, להורות לוועדה בהרכב חדש לדון בהתאם לאמות המידה שהותוו במסגרת פסק הדין מיום 19.3.13, שכן אמות המידה האמורות הותוו בהתאם לטעויות קודמות של הוועדה ומתייחסות לקביעות קודמות.

סיכומו של דבר, מתקבל הערעור, כך שעניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים, אשר תתכנס בהרכב חדש ושונה מזה שדן בעבר בעניינו.

בעיניינו של המערער התנהלו מספר הליכים משפטיים בעבר, וניתנו שלושה פסקי דין אשר הורו על דיונים חוזרים בועדה הרפואית לעררים, בנוגע לשאלה היכן חלה המערער במחלת הפוליו.

...

שם, הורה בית הדין לוועדה לפעול כדלהלן, בנוגע להוכחת מקום פרוץ המחלה, ולנטלים בהקשר זה: "על רקע הנחות היסוד הרפואיות הנזכרות לעיל, נדרשת הועדה לבחון לא רק את נתוניו של התובע העומד בפניה אלא גם את הנתונים הרפואיים הכלליים לרבות נתונים אפידמיולוגים באשר למוקדי התפרצות המחלה בארץ, הגורמים להתפשטות הנגיף, היקף המחלה במועדים הרלבנטיים, תרומתם של גורמים סביבתיים להתפרצות המחלה וכן נתונים רפואיים אינדיבידואליים הקשורים לתובע העומד בפניה כגון גיל עלייתו, מידע אפידמיולוגי הקשור להתפרצות המחלה בארץ מוצאו (ככל שקיימים כאלה), תנאי המחיה של המערער בישראל בתקופה הרלבנטית וכן נתונים רפואיים רלבנטיים נוספים להבנת הועדה. על יסוד מכלול הנתונים הללו נדרשת הועדה להגיע למסקנה רפואית באשר לסבירות שמחלת הפוליו התפרצה לראשונה בישראל ולא - מחוצה לה.

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי לא ניתן להיעתר לבקשת המערער, לפיה יכריע בית הדין בעניינו ויכיר בו כ"נפגע פוליו" לצורך הוראות חוק פיצוי לנפגעי פוליו, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

בנסיבות העניין, מתקבל הערעור.

התובע מציג ומצרף לתגובתו לבקשה את פסק הדין שניתן בעירעור שהגיש לבית הדין לעבודה בזמנו: ב"ל 5584-10-13 פלוני (התובע) נ. המל"ל (מיום 25.5.14) [בו נכתב כי היה בקשר לאותו ענין אף ערעור קודם: ב"ל 24080-07-11]; וכך נכתב בפסק הדין שצורף, כאמור: "בעיניינו של המערער התנהלו מספר הליכים משפטיים בעבר, וניתנו שלושה פסקי דין שהורו על מספר דיונים חוזרים בועדה הרפואית לעררים.". שלושה פסקי דין שנתן בית הדין האזורי לעבודה בשלושה ערעורים שונים.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כטענה מקדמית, להתיישנות התביעה; ובהמשך, הגישה בקשה זו, למתן הכרעה בטענת הסף, שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, כאמור.

לכל היותר אנו נמצאים במקום בו הנתבעת טוענת לעמידת התובע על זכות שלא בתום לב (כי בסופו של דבר לא ניצל את הערעור).

אינני מקבל גם את טענת "המדרון החלקלק" מטעם הנתבעת, לפיה - קבלת עמדת התובע משמעה פתיחת ההסכם כאילו אין לו משמעות או סוף, באשר, לפי הדין - כל חצי שנה ניתן לבקש במל"ל קביעת "החמרה". אינני מוצא קשר בין הזכות לערער והשהות שניתנת לשקול שימוש בה, לבין הזכות לבקש "החמרה". הקביעה בענייננו היא פרשנות לענין "הליכי קביעת נכות התובע במל"ל". ההשוואה לענין תביעת ה"החמרה" חוטאת בנסיבות ענייננו לכל הגיון, באשר, בין היתר, בתביעת "החמרה" מדובר בהליך נפרד, שלצורך פתיחתו יש תחילה לקבוע נכות קבועה וצמיתה (שהיא זו, לפי הנטען בתביעת ה"החמרה" - מחמירה); מה שמאבחן את טענת האבסורד שטוענת הנתבעת מענייננו.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בתאריך 21.5.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה: "...עניינה של המערערת יוחזר לדיון חוזר בפני הועדה הרפואית לערר לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994, אשר תיתן דעתה לשאלה האם יש בחומר הרפואי החדש שהומצא על ידי התובעת כדי לתרום להכרעה בסוגיה הקשר הסיבתי בין מחלת המערערת לבין טפול במחלת הגזזת ..." (להלן - פסק הדין המחזיר) ביום 31.12.2019, היתכנסה הועדה מכוח פסק הדין המחזיר וקבעה כך: "בדיון שנערך בתאריך 28/8/2018, על פי הסכם פשרה שהיתקבל בביה"ד, נדונה השאלה האם מחלת המערערת (מקרוגלובולינמיה ע"ש ולדנשטרום) התפרצה בצואר ובעקבות כך האם יש מקום להכיר במחלה במקרה זה ככלולה בחוק.

...

באשר לטענת המבקשת כי המחלה מאופיינת כמחלה במוח העצם, ומשכך קיימת גם בצוואר ובראש ויש להכיר במחלתה, דין הטענה להידחות.

בנסיבות אלו אין מנוס מדחיית הבקשה.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

ביום 11.6.19 ניתן תוקף להסכמת הצדדים בזו הלשון: "1. לשם סילוק סופי, מלא ומוחלט של כל טענות המערערת בהליך שבכותרת, בנסיבות המקרה לבדו – ומבלי להודות באף אחת מטענות העירעור, מוסכם על הצדדים להשיב עניינה של המערערת לדיון חוזר בפני הוועדה הרפואית לערר שבמרכז הלאומי לנפגעי גזזת (להלן – "הועדה") לצורך הרחבת ההנמקה בפן הדרמטולוגי, היתייחסות לחוות הדעת של ד"ר בן שטרית מטעם המערערת ולצורך הרחבת הנימוק לעניין סעיף הליקוי הנבחר, תוך היתייחסות לסעיפים 24-29 לכתב העירעור.

...

נוכח האמור לעיל, סברתי כי לא קיימת הצדקה להשיב את העניין לבחינת הועדה פעם נוספת ודין הערעור להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

כפועל יוצא, דין הערעור להידחות.