בכל הנוגע לתקופה שחלפה בין מועד ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום, הרי שכתב האישום הוגש רק בסוף שנת 2018, משום שלאחר חקירותיו הראשונות של הנאשם בשנת 2013 ניפתחה פרשייה נוספת דומה ואף גדולה יותר בה נחקרו אחרים וגם הנאשם, וגם משום שהנאשם בעצמו גרר רגליו בהליך השימוע אליו הוזמן, וכן בהליך המשפט עצמו;
הנאשם לא הביא כל ראיות בדבר אכיפה בררנית או מחדלי חקירה של המאשימה, ועל כן יש לדחות את כל טענותיו בהקשר זה.
במסגרת אסופת הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה (טל/4), הפניתה ב"כ המאשימה לפסקי הדין הבאים שדנו בעיניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות דומות:
רע"פ 9004/18 מאיר יצחקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.18) שם הותר על כנו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי שקבל ערעור על גזר דין של בית משפט השלום שהטיל על הנאשם עונש של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות; רע"פ 5070/17 איאד אבו חמיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.7.17) שם הותר על כנו עונש של 27 חודשי מאסר בפועל שהוטל על הנאשם; רע"פ 7779/15 חברת כץ עבודות צבע בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.1.16) שם הותר על כנו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל שהוטל על הנאשם, הבעלים והמנהל של החברה הנאשמת; עפ"ג (מחוזי – י"ם) 19090-05-18 אבראהים עותמאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.1.19) בו הופחת עונש המאסר שהוטל על המערער ל-24 חודשי מאסר בפועל; ת"פ (שלום – י"ם) 42293-01-20 מדינת ישראל נ' חסין עוויסאת (פורסם בנבו, 24.5.23) שם נדון הנאשם לעונש של 22 חודשי מאסר בפועל - תלוי ועומד בעיניינו ערעור ע"פ 70570-06-23; ע"פ (מחוזי – י"ם) 17493-12-17 לואי מטור נ' מדינת ישראל - בית המכס ומע"מ ירושלים (לא פורסם, 1.2.18) שם נדחה עירעורו של נאשם שנדון ל-26 חודשי מאסר בפועל; ת"פ (שלום – ראשון לציון) 23569-12-17 רשות המיסים, היחידה המשפטית איזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' אופיר קטרי (לא פורסם, 6.11.22) שם נדון הנאשם לעונש של 25 חודשי מאסר בפועל - תלוי ועומד בעיניינו ערעור ע"פ 37337-12-22; ת"פ (שלום – ת"א) 17549-01-17 מדינת ישראל נ' לימונדה א.א.נ בע"מ (פורסם בנבו, 11.4.18) שם נדון הנאשם לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל; ת"פ (שלום – רמלה) 25293-07-14 רשות המיסים, היחידה המשפטית איזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' גאלל אלווהאב (פורסם בנבו, 24.2.16) שם נדון הנאשם לעונש של 23 חודשי מאסר בפועל.
בהחלטתו מיום 15.6.20 ציין מפורשות: "כבר במהלך הדיון הבעתי את דעתי, כי בבקשה מסוג זה, המשלבת בתוכה טענות בדבר מחדלי חקירה, אכיפה בררנית ושיהוי בהגשת כתב אישום – נידרשת תשתית עובדתית לצורך קבלת החלטה מושכלת, וכפי שנעשה במרבית המקרים, בירור ראייתי ראוי שיעשה במהלך שמיעת הראיות ונראה שאין מנוס מקבלת החלטה בבקשה במסגרת הכרעת הדין, אם וכאשר יגיע בית המשפט להכרעת דין בתיק זה".
אין לי אלא לחזור על דברים אלו ולאמצם.
אך במקרה זה, על נסיבותיו, המלצת שירות המבחן כן מתיישבת עם העונש הראוי לטעמי בתיק זה.
בכך גם תומכת העובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן לאחר ישיבת הוכחות, ונטל אחריות על מעשיו, כמו גם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהעלו המסמכים שהוצגו ונשמעו מפי עדי האופי ומפיו שלו.
...
גם אם אקבל את עמדת המאשימה לפיה הנאשם התעלם מפניותיה בכתב ובעל פה, וכי כתב האישום הוגש מבלי שנערך שימוע רק לאחר ש"כלו כל הקיצין" (סעיף 55 לתגובה), הרי שהדברים דווקא מחזקים את המסקנה כי ניתן היה להגיש את כתב האישום מספר חודשים מוקדם יותר ממועד הגשתו, בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי, מבלי שהמאשימה תידרש "לחזר" כביכול אחר הנאשם.
מצאתי לנכון לעשות כן רק כשסברתי שיש סיכוי ממשי שאמנע משליחתו למאסר בפועל ממש, ולכן החלטתי זו ניתנה רק לאחר שמיעת הטיעונים לעונש.
סיכומו של דבר
אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות כמפורט בחוות דעת הממונה.
