דיון במתן צו שיקום כלכלי ליחיד לאחר מחלוקת עובדתית

בין הצדדים ישנה מחלוקת לעניין קיומו של חוב פיגורים, ולטענת היחיד חלק מהתשלומים החודשיים ששילם טרם עודכנו במערכת.

הגם שבמהלך הדיון במתן צו לשקום כלכלי ניסה היחיד לשנות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט שדן בתביעת השיפוי, באמצעות הגשת חוות דעת שנועדה לסתור ממצאים אלה, בסופו של יום לא נסתרו ממצאיו של הנאמן בדבר אופן ניהול ההליך המשפטי בתביעה.

הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חידלות הפרעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

...

אשר לנהיגה ללא ביטוח, נקבע כי מדובר בנטילת סיכון כלכלי בלתי סביר, מתוך קלות ראש וזלזול בהשלכות הכלכליות האפשריות כתוצאה מהמעשה, ועל כן אני סבורה גם כיום כי מדובר בחוסר תום לב ביצירת החוב, המצדיק, כשלעצמו, את הארכת תקופת התשלומים על פי סעיף 163(ג)(2)(ב) לחוק.

בנוסף, לנוכח כושר ההחזר של היחיד, אשר אתייחס אליו בהמשך, ולנוכח היקף החובות המאושרים, אני סבורה כי העמדת תקופת התשלומים על התקופה שהומלצה על ידי הנאמן והממונה תפגע באיזון הראוי בין רצונו של היחיד להשתקם מבחינה כלכלית לבין זכותם של הנושים לפירעון חובם.

בדיון שהתקיים ביום 17/1/22 נקבע שלא ניתן לקבוע ליחיד את התנאים למתן צו שקום כלכלי מאחר וטרם התגבשה מצבת הנשייה והתיק אינו בשל למתן החלטה.

דיון והכרעה : לאחר שעיינתי בהצעות הממונה, דו"ח מימצאי הבדיקה, תגובות היחיד, דו"ח העידכון האחרון של הנאמן והעולה מהדיון שהתקיים ביום 10/7/22, אני רואה לקבוע את שיעור ותקופת חובת התשלומים בצו השקום הכלכלי לפי סעיפים 162 ו- 163 לחוק, כפי שיפורט להלן.

במקרה שלפניי ובהיעדר מחלוקת בין הצדדים לגבי שיעור התשלומים, אני קובע כי צו החיוב בתשלומים יעמוד על הסך של 4000 ₪ בחודש.

היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 ועד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; הגדלת סכומי התשלומים – הממונה יהיה רשאי להגדיל את סכומי התשלומים החודשיים, לאור שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות.

...

במקרה שלפניי ובהעדר מחלוקת בין הצדדים לגבי שיעור התשלומים, אני קובע כי צו החיוב בתשלומים יעמוד על הסך של 4000 ₪ בחודש.

הדברים הללו לא מובילים למסקנה כי לא נפל פגם באופן יצירת חובותיו של היחיד או שניתנה חותמת בדברים אלו שהיחיד התנהל בתום לב באופן יצירת חובותיו.

אין זו המסקנה מדברים אלו המכוונים להוראות סעיף 163(ד) לחוק שאינן מתקיימות ומשכך לא נקבעה תקופת תשלומים שאינה קצובה בזמן.

אני סבור כי אופן יצירת החובות, מועד יצירתם הסמוך להגשת הבקשה למתן צו פתיחת הליכים, סכום החובות הכולל ויכולת הפירעון של יחיד, מהוות נסיבות כלכליות מיוחדות המצדיקות הארכת התקופה ובכך תאוזן זכות הנושים לפירעון חובם ובין הצורך בשיקומו הכלכלי, לפי סעיף 163(ד) לחוק.

ביום 4/8/22 היתקיים דיון בבקשה למתן צו שקום כלכלי בו נדונו מספר סוגיות בקשר להליך חידלות הפרעון של היחיד, בין השאר הועלו טענות לזכויותיו בנחלה.

מבלי לפגוע בטענה זו הוסיף כי הסכם הגירושין שהוצג לא יצא לפועל שכן נראה שהצדדים החליטו לגשר עם המחלוקות ולהשאר יחדיו, כפי העולה מהבירור שנערך ליחיד ולאחר שניסגרו תיקיי הגירושים בבית הדין הרבני.

היא הסתמכה על ההסכם, השקיעה בבית, בנתה תוספת בלא הישתתפות היחיד והעובדה כי לא התגרשו וההסכם לא אושר, אינה פוגעת בזכויותיה לפי ההסכם.

...

התנהלות זו של הצדדים במרוצת השנים סותרת את ההסכם ומובילה למסקנה של מעורבות היחיד בהשבחתו ושיפור תנאיי המחיה בנכס.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות הנאמן והממונה בסך של 2500 ₪, הוצאות הנושה -המשיבה 4 – ושכר טרחת בא כוחה בסך של 2000 ₪ ובהוצאות הנושה- המשיבה 5 – ושכ"ט בא כוחה, בסך של 1000 ₪.

במסגרת הדיון שהתקיים התברר, כי מוסכם על הצדדים שיש מקום לתת ליחיד צו לשקום כלכלי, ואולם פרטיו של הצוו נתונים במחלוקת, נוכח טענות עובדתיות ביחס להתנהלותו הכלכלית של היחיד בטרם הגשת בקשתו למתן צו לפתיחת הליכים וכן במסגרת ההליכים עצמם.

צו לשקום כלכלי נוכח כל האמור, ולאחר ששקלתי את עמדת הממונה והנאמן, ובהיעדר היתנגדות מטעם מי מהנושים, ולנוכח הטעמים שפירטתי בהרחבה לעיל, בנסיבותיו האישיות של היחיד, בהיתחשב במצבת נכסיו וביכולת הישתכרותו עליהן עמדתי, ובהמשך להצעת הממונה שהוגשה לפי סעיף 154 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח- 2018 (החוק), ניתן בזה צו לשקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק בתנאים המפורטים להלן: תשלומים לקופת הנשייה – על היחיד להוסיף לקופת הנשייה סך של 96,000 ₪, שישולמו ב-48 תשלומים חודשיים שוים ורצופים על סך 2,000 ₪ כל אחד החל מחודש אפריל 2024 (לאחר הרמדן).

...

בשורה התחתונה, מקובלת עלי טענת ב"כ היחיד בהקשר זה, גם ביחס לדרך חישוב התשלום החודשי (פרו' עמ' 7, ש' 25 – 27).

באופן מהותי, יש לאפשר את בירור זכויותיו של היחיד במסגרת ההליך הנזיקי, ולכן מקובלת עלי פניית ב"כ היחיד בעל-פה במהלך הדיון.

צו לשיקום כלכלי נוכח כל האמור, ולאחר ששקלתי את עמדת הממונה והנאמן, ובהעדר התנגדות מטעם מי מהנושים, ולנוכח הטעמים שפירטתי בהרחבה לעיל, בנסיבותיו האישיות של היחיד, בהתחשב במצבת נכסיו וביכולת השתכרותו עליהן עמדתי, ובהמשך להצעת הממונה שהוגשה לפי סעיף 154 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח- 2018 (החוק), ניתן בזה צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק בתנאים המפורטים להלן: תשלומים לקופת הנשייה – על היחיד להוסיף לקופת הנשייה סך של 96,000 ₪, שישולמו ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך 2,000 ₪ כל אחד החל מחודש אפריל 2024 (לאחר הרמדאן).

ביום 07.02.24 היתקיים דיון בתיק וניתן צו שקום כלכלי בעיניינו של היחיד, לתשלום מלוא חובותיו המאושרים בתוספת הוצאות ההליך, ללא תביעת החוב של הנושה.

(בהחלטה מיום 08.02.24 נקבע כי יישום פסק הדין יעוכב עד למתן החלטה בעירעור הנושה) מערעור שהגיש הנושה על החלטת הנאמנת עולה כי אין מחלוקת בדבר החוב אשר אף הוצהר ע"י היחיד.

לדבריה, לאחר מתן צו פתיחת הליכים בתיק נשלחו על ידי הממונה הודעות לנושים בהתאם למידע שמסר היחיד וכן נשלחה הודעה לכתובת הדוא"ל של ב"כ המערער כפי שהופיעה בתדפיס תיקי ההוצל"פ. בנוסף, עודכן צו פתיחת ההליכים בתיק ההוצל"פ שפתח המערער וההליכים בתיק עוכבו.

בהילכת רותם נקבע כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם -1980 (הקובעת כי נושה בהליך של פשיטת רגל רשאי להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכנוס וכי הכונס הרישמי או הנאמן רשאים להאריך תקופה זו "מטעמים מיוחדים שיירשמו") אינה בעלת משמעות טכנית בלבד: "העובדה כי המחוקק בחר לעגן את המועד להגשת תביעת חוב בחקיקה ראשית וכחלק מתיקון חקיקה רחב יותר, כאשר קודם לכן המועד היה מעוגן רק בחקיקת משנה (ראו תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל) מלמדת כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה אינה בעלת משמעות טכנית בלבד. מדובר בהוראה מהותית שעשויה להיות לה חשיבות רבה באשר לאופן התנהלותם של הליכי חידלות פרעון. לפיכך, עלינו לפרשה גם מתוך היתחשבות בתכליותיהם של דיני חידלות הפרעון ולעמוד על האופן שבו היא מישתלבת בהם. " נקבע כי השיקול המרכזי להארכת מועד הקבוע בחיקוק, הן ביחס להוראת סעיף 71(ב) וכן בנוגע לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, שלא אפשרו לו לנקוט הליך במועד.

...

לטעמי לו היה מדובר בנסיבות בהן לא יכול היה הנושה להגיש תביעת החוב, משך האיחור, והשלב הדיוני והכספים המעוכבים, היו מצדיקים להעתר לבקשה.

נוסף על האמור לעיל, הפסיקה קובעת כי על ביהמ"ש להימנע, ככל הניתן, מלהתערב בהכרעות בעל תפקיד בתביעת חוב: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת..." (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, 27.12.10) לאחר בחינת טענות הצדדים אני סבור כי לא נפל פגם בשיקולי הנאמנת ואין הצדקה להתערב בהחלטתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.