דיון בישראל בתביעות של ישראלים כנגד חברת פייסבוק

כמו כן טענה המשיבה, בין היתר, כי טענותיה נתמכות גם בהלכה שיצאה תחת ידיו של בית המשפט העליון ברע"א 5860/16Inc Facebook נ' בן חמו (31.5.18) (להלן:"פייסבוק"), שם נפסק, בין היתר, כי תביעות שהוגשו על ידי ישראלים נגד חברת פייסבוק יתבררו, בהתאם לתנאי השמוש המוסכמים בין הצדדים לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה.

בגדרה של תשובה זו, דחתה המבקשת את טענות המשיבה, וטענה, בין היתר, כי הדין על פיו יש לידון בתביעה הנו הדין הישראלי.

לאחר קבלת כל הנתונים והמסמכים הדרושים כאמור יחווה המומחה דעתו בשאלות הבאות: כמה כרטיסי טיסה מישראל/לישראל ובחזרה ("Round Trip") וכן כרטיסי מישראל/לישראל בכיוון אחד ("One Way") נרכשו על ידי ישראלים (כהגדרתם להלן) ישירות מהמשיבה (לרבות באמצעות סוכן), בכל אתרי האנטרנט שלה, מיוני 2015 ועד למועד תיקון אתר האנטרנט בהתאם לנוסח המצורף כנספח א' להסדר הגישור, בנסיבות בהן המחיר המוצג באתר האנטרנט של המשיבה תחילה ביורו והחיוב נעשה לבסוף בדולר (גם אם בסופו של דבר חויב חשבון הבנק הישראלי של הנוסע בש"ח)? (הנוסעים הרוכשים כאמור ייקראו להלן: "קבוצת הנוסעים הרלוואנטית") המשיבה אישרה במסגרת הסדר הפשרה, כי ככלל, לישראלים (כהגדרתם להלן) בקבוצת הנוסעים הרלוואנטית שהזמינו כרטיסי טיסה מת"א (TLV), מחיר הטיסה הוצג תחילה ביורו (למעט כאלו שהזמינו מהאתר האמריקאי).

...

בכל הנוגע למועדי העברת שכר הטרחה והגמול, ולאחר ששקלתי עמדת היועמ"ש, אני קובע כדלקמן: שליש משכר הטרחה והגמול ישולמו למבקשת ובאי כוחה בתוך 7 ימים ממועד פסק הדין החלוט, על יסוד הערכת המשיבה (כאמור בסעיף 20 לעיל).

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה בין המבקשת למשיבה כפוף לשינויים כמפורט בפסק הדין ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה, כאמור בסעיף 35 לעיל ובהתאם לאמור בו. הצדדים יגישו לאישורי תוך 10 ימים נוסח של המודעה השנייה בדבר אישור הסדר הפשרה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק, שבה יפורטו הפרטים הקבועים כנדרש בחוק.

מוסיף הנתבע וטוען כי תביעתו של התובע היא תביעת השתקה והפחדה, שנועדה לאיים ולהשתיק מבקרים או יריבים, על ידי העמסתן של עלויות הגנה משפטיות גבוהות שיגרמו להם לנטוש את הבקורת או ההיתנגדות שלהם למעשיו והתנהגותו הפסולים.

ראו: סע"ש 53460-09-12 כהן נ' חברת דואר ישראל – תביעה שהגיש נגד חברת הדואר וגב' אביבה אושר, המנהלת הישירה של הנתבע; ת"א 783-09-12 כהן נ' לוי ואח' – תביעה שהגיש נגד גב' אלינור לוי ועובדים אחרים בסניף; העירעור נדחה.

מכתב תלונה לנציבות שירות המדינה אודות התובע כתיבת מכתב תלונה על ידי הנתבע נגד התובע ביום 6.8.12 לנציבות שירות המדינה ביחס להתנהגותו ותפקודו בעבודה (רישומים כוזבים לגבי חלוקת הדואר והטרדות מיניות כלפי עובדות בסניף – ס.ח. ו-א.ח.) מוגנת בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ועל כן אינה מנושא הדיון בתיק זה. כך גם לגבי תלונות אחרות שהגיש נגדו לרשויות.

במקרה דנן, עולה היתרשמות ברורה מכמות הפרסומים בפייסבוק, השפה הבוטה, החזרה האובססיבית היומיומית על ה"מנטרות" של היות התובע מטריד מינית, הכנסת המכתבים אודות "בגידות" התובע לתיבות הדואר של אחי אישתו של התובע, הפצת הדיבה אודותיו באופן קולני באזני עובדים אחרים בסניף, תוך השפלת ה"מוטרדות" והצקה להן, נסיונות להקליט עובדות ועובדים אחרים כשהם מלעיזים על התובע, והגשת התביעות והתלונות הסדרתית על ידי הנתבע נגד התובע ומנהלים אחרים, כי התכלית שעמדה לנגד עיניו של הנתבע היתה פגיעה בתובע, הן במסגרת התעסוקתית והן בתחום המשפחתי והחברתי הקרוב, וזאת שנים לאחר שהנתבע כבר לא עבד תחת נהולו של התובע.

...

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בעניין זה. הוצאת מסמכים אישיים מתיקו של הנתבע – הכוונה לנספחים א' וב' לתצהיר התובע, מכתב ההמלצה לנזיפה ומכתב הנזיפה, שהנתבע טען כי הגיעו אל התובע מתיקו האישי.

אמירה של התובע כי הנתבע מפיץ עליו שהוא בוגד באשתו – הוכח כי הנתבע אכן הפיץ על התובע פרסומים כי הוא נואף ומטריד מינית, ובמישרין או בעקיפין עולה מהפרסומים המסקנה, לפחות בעיני הקוראים והשומעים המכירים את התובע ומצבו המשפחתי, כי הוא בוגד באשתו.

לפיכך התביעה שכנגד בעניין זה נדחית.

כדי להמחיש את העניין האחרון, הבה נישאל את עצמנו את השאלה הבאה: מה יקרה אם החברה הבלגית תתבע את המשיבה בבית משפט מוסמך שבעיר אנטוורפן, בלגיה, בגין הפרתה של תניית השיפוט הזר אשר נעשתה על ידי הגשת התביעה נגד האורגן המרכזי של החברה הבלגית בבית משפט השלום תל אביב-יפו? ומה יקרה עם בית המשפט באנטוורפן יראה לנכון להוציא מלפניו, במסגרתה של תביעה כאמור, צו חוסם תביעה (ה-anti-suit injunction)? ברי הוא, כי לשאלות אלה אין בנמצא מענה שמניח את הדעת, ולא בכדי.

כך נעשה בע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 512-511 (1984) (השופטת ש' נתניהו) (להלן: עניין דונאר); בע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, פסקה 28 (4.9.2015) (להלן: עניין הרמטיק) (השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן); וכך גם לאחרונה, ברע"א 7470/20 Facebook Ireland Limited נ' גל, פסקה 17 (3.1.2022) (השופטת ע' ברון).

לקראת סיום, מעלה חברי נימוק נוסף לכך שהתנייה אמורה לחול גם על צדדים שלישיים: "האפשרות של המבקש [...] לשלוח הודעת צד ג' לחברה הבלגית, בהתבסס על עילת שיפוי חוזית או נזיקית. במקרה זה, החברה הבלגית, שכאמור הבטיחה לעצמה כי התביעות בקשר להסכם שעשתה עם המשיבה [ידונו] אך ורק בבלגיה, תמצא את עצמה בהתדיינות בישראל". על כך יש להשיב בשלושה: ראשית, כאמור לעיל, גם חברי אינו חולק על מסקנת הדברים בעיניין מנו, אף שהוא מבחין בין עניינה של סוכנת מקומית של החברה, לבין עובד או מנהל בחברה.

כפועל יוצא, ישׂומו של הכלל האמור על העניין שלפנינו, הביאני למסקנה כי אין בכוחה של תניית השיפוט הזר בהסכם שבין המשיבה לבין החברה הבלגית, כדי לחסום את בירור תביעת החברה נגד המבקש בבתי המשפט בישראל.

...

כפועל יוצא, ישׂומו של הכלל האמור על העניין שלפנינו, הביאני למסקנה כי אין בכוחה של תניית השיפוט הזר בהסכם שבין המשיבה לבין החברה הבלגית, כדי לחסום את בירור תביעת החברה נגד המבקש בבתי המשפט בישראל.

לעמדתי, נסיבות העניין שלפנינו מוליכות למסקנה כי יש לקרוא את תניית השיפוט כחיוב לטובת צד שלישי – המבקש, המקים לו זכות לדרוש את אכיפתו.

סיכומו של דבר, מהנימוקים שפורטו אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט שטיין.

בהתבסס על פסק הדין בעיניין בן חמו, ברע"א 5860/16 שם נקבע בין היתר כי תניית בררת הדין הקבועה בהסכם עם פייסבוק חלה רק במישור היחסים בין חברת פייסבוק אתה נכרת ההסכם ולא עם חברת האם של פייסבוק מארצות הברית, טענו המבקשים כי לעניין המשיבה 2, טענות המבקשים יתבססו על הדין הקליפורני ובכל הקשור למשיבה 1, טענות המבקשים יתבססו על הדין הישראלי.

לעניין הטענה כי יש לסלק את הסף את התביעה כנגד המשיבה 1, אפל אינק, טוענים המבקשים, בהתבסס על פסק דין שניתן בת"צ 47104-12-17 שם נדונה המצאה לאפל אינק באמצעות מורשה אפל ישראל ונטען כי נקבע שם, בין היתר, כי חברות אפל פועלות בקונצרן וכי אפל אינק פועלת בישראל באמצעות האתר שלה וכן עד לשנת 2018 היתקשרה ישירות עם יבואנים בישראל.

על ההקף המצומצם יחסית של הזכות לגילוי מסמכים יחסית להליכים אזרחיים אחרים, ועל האיזונים שעל בית המשפט לערוך בבחינת הבקשה עמד אף כב' השופט גרוסקופף ברע"א 7714/22 אריאל מואב נ' בנק הפועלים בע"מ פס' 12-13 (20.12.2022), ולעניין התנאים הקבועים בתקנה 4(ב) לתקנות והחלת תנאיה גם על שאלונים באר: "כלשון התקנה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון, כי גילויים של המסמכים המבוקשים דרוש לצורך בירור השאלות הרלוואנטיות לאישור התובענה כייצוגית; התנאי השני, כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק לאישורה של התובענה כייצוגית. נוסף על כך, המבקש נידרש אף לעמוד בתנאים ובדרישות החלים באופן כללי על הליכי גילוי ועיון במסמכים, ובכללם: קיומה של זיקה ברורה בין המסמכים לבין השאלות שבמחלוקת; המצאותם של המסמכים בידי המשיב או בשליטתו; הצבעה על כך שהגילוי יביא לפישוט וייעול ההליכים; ולבסוף, שאין בגילוי משום הטלת עול בלתי סביר על המשיב (עניין אסם, בפיסקה 7; עניין מיקרוסופט, בפיסקה 12; עניין בז'ה, בפיסקה 12). עוד יצוין, כי חרף העובדה שנושא המענה על שאלונים לא זכה להסדרה פרטנית בתקנות, והוחל על הליכים ייצוגיים מכוח תקנה 19(א) לתקנות, נקבע כי קיים טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) לתקנות גם ביחס לבקשה למתן צו המורה על מתן מענה לשאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 (29.3.2016); רע"א 4632/18 Volkswagen AG נ' גולן, פסקה 9 (26.12.2018); רע"א 8674/19 שפגאט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 17 (5.12.2021))". וראו בעיניין זה גם הקבוע ברע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה (29.3.2016) (להלן: "עניין תנובה") שם ביארה כבוד השופטת (כתוארה אז) חיות מהם התנאים שעל העותר לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית לעמוד בהם: "על מנת שבית המשפט יצווה על גילוי ועיון במסמכים או על מתן מענה לשאלונים (להלן: צוי גילוי) בהליך לאישור תובענה ייצוגית על המבקש לקיים מספר תנאים:

...

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ושמעתי את טענותיהם בדיון שהתקיים ביום 11.5.2023 בגדרו הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות ביחס לחלק מהמסמכים והשאלות, מצאתי כי לא מתקיימים התנאים לחיוב המשיבות לגילוי מסמכים ומענה על שאלון ביחס לאלה שנותרו במחלוקת בין הצדדים, על יסוד הנימוקים שאפרט להלן: עניינה של בקשת האישור בתמצית בטענת המבקשים כי המשיבות גבו תשלומים ממשתמשי Apple (להלן: "אפל") עבור אפליקציות בתשלום מתחדש (להלן: "האפליקציות") גם לאחר שמחקו את האפליקציות ממכשיריהם מבלי ליידע אותם כי מחיקת האפליקציה לא תביא לסיום החיוב, ובכך הטעתה אותם.

כל צד ינמק כרצונו את פרשנותו ביחס למסקנה שיש להסיק מהשינוי שבוצע ותוספת היידוע בעת מחיקת האפליקציה, וינסה מטבע הדברים לשכנע כי זו הפרשנות הנכונה וכי מסקנתו היא המסקנה המסתברת יותר במצב דברים זה. לא שוכנעתי לפיכך כי חשיפת המסמכים ומענה על השאלות נדרשת לשם ההכרעה במחלוקת בכלל, ולהכרעה במחלוקת זו לעניין ההודאה הנטענת כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות של הצדדים בפרט.

מבלי לקבוע מסמרות לעניין ההכרעה בבקשת האישור עצמה לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקשים אף לעניין שאלות אלה, זאת בשים לב לשיקולים כדלקמן: ההלכה שלפיה הזכות לגילוי מסמכים ולמענה על שאלונים מצומצמת יחסית בהשוואה להיקף הזכות בהליכים אזרחיים אחרים; טענות המבקשים כנגד אפל אינק נחזות להיראות כטענות כלליות ומעורפלות הנטענות בהיעדר תשתית מספיקה לכאורה; ניסיון המבקשים נחזה להיראות כניסיון באמצעות דרישה להשיב על השאלות לייצר עילת תביעה נגד אפל אינק עמה אין חולק כי למבקשים ולחברי הקבוצה הנטענת אין קשר חוזי; מבוקש לכאורה באמצעות הליך הביניים לייצר תשתית לצורך תביעת אפל אינק בנזיקין על יסוד טענות כלליות ומעורפלות על כי בהיותה חברת אם ויכול והיא חברת סבתא רבא כנטען על-ידי המשיבות היא "המוציאה והמביאה" וחבה ככזו בנזיקין, ובעילות לבר חוזיות אחרות; קיים חשש כמבואר בפסיקה שיכול ומוצא את ביטויו בנסיבות העניין כי מתבצע ניסיון ליצירת או להשלמת תשתית עובדתית חסרה בדרך של "מסע דיג" בבקשות אישור.

לאור כל האמור לעיל ביחס למסמכים ולשאלות שלא הוסכם על גילויים הבקשה נדחית.

באשר לנתבעת 4, נטען כי מבחן מירב הזיקות מוביל למסקנה כי התביעה כנגד המוביל הימי צריכה להתברר בישראל חרף תניית השיפוט.

במקרים מסוימים אף נקבע כי תכליתה האמיתית של תניית השיפוט והדין הזר היא להרתיע את הלקוח הישראלי מפני מימוש זכויותיו המשפטיות (ראו: תא (ת"א) 39265-04-16 דראל נ' קרימן ואח', פורסם בנבו 23.11.2016; ת.צ (מרכז) 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc, פורסם בנבו 10.6.2016; ת.צ (מרכז) 39292-04-13 קלינגהופר נ' Paypal Pte.

אין ספק כי אף ציפיותיהם הסבירות של הצדדים הוא להתדיין בישראל ולנהל הליך יעיל בארץ, ודי בכך שהנתבעת 4 מפעילה נציגה בישראל לשם כך. כך הוא גם באשר למבחן השלישי באשר לשיקולים הציבוריים, לרבות העניין האמתי שיש לפורום הישראלי לידון בתובענה, שבה התובעת היא חברה משפחתית וצרכן ישראלי והנתבעות 1-3 ו-5 הן חברות ישראליות, אשר הנתבעת 4 פועלת בישראל באמצעות זו האחרונה.

...

עוד צריך לומר, כי החלטה זו הינה החלטה שניה וחוזרת, שכן החלטתי הראשונה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור שהוגש עליה, ולפיה מצאה ערכאת הערעור כי מן הדין להודיע ליועמ"שית על אודות קיומה של טענת התנאי המקפח בחוזה אחיד שהועלתה על ידי הצדדים לתיק, ורק לאחר שזו האחרונה תודיע עמדתה וב"כ הצדדים יוכלו להתייחס אליה תינתן החלטה חדשה על ידי בית משפט זה. בנסיבות אלו, מסרו הצדדים את הסכמתם לביטולה של ההחלטה הראשונה.

יישום המבחנים האמורים מוביל למסקנה, כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי הפורום האנגלי שבלונדון עדיף וטבעי מזה הישראלי.

מכאן המסקנה העולה כי ישראל הינה פורום נאות וטבעי לדון בתובענה, הרבה יותר מסין ובוודאי שמלונדון לה אין נגיעה כלל לעניין הנדון.

לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף או לעיכוב ההליכים בה – נדחית, הן מן הטעם של תנייה מקפחת בחוזה אחיד, והן מן הטעם שלא לפצל את הדיון והיותו של הפורום הישראלי פורום נאות לדון בתובענה.