דיון בהיעדר נאשם בבית משפט לענייני תעבורה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ח"נ 16741-08-17 מדינת ישראל נ' עדילה תיק חצוני: בפני כבוד השופט **** מרדכי דמביץ מאשימה מדינת ישראל נאשם מוחמד עדילה פסק דין

הואיל ובדיקה במערכת הממוחשבת העלתה כי בתיק סרוק אישור מסירה של הזימון לידי הנאשם, בדיון השני ניתן פסק דין בהעדרו של הנאשם ובו הורשע הנאשם ונגזר עליו עונש של כפל קנס (בסך הכל: 1,000 ₪).

כפי שצויין בבקשה הראשונה, הנאשם התייצב בבית משפט לדיון אחר ושם נודע לו כי ניתן פסק דין כנגדו בתיק זה. לטענה זו השיב ב"כ המאשימה כי במקום בו ניתן הדו"ח לא מוצמדים דו"חות לרכבים זאת מטעמים ביטחוניים.

משכך, נידרש בית המשפט להכריע את הדין על יסוד העובדות והמסמכים שהיו בתיק עד למועד כתיבת החלטה זו. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית קובע סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960: לא יעצור אדם רכב בדרך, לא יעמידנו ולא יחנהו במקום, באופן ובתנאים הנוגדים את הוראות תקנות התעבורה.

...

התקיימות יסודות העבירה נוכח הודאת הנאשם אני קובע כי המאשימה הוכיחה את ביצוע העבירה מעבר לספק סביר.

התוצאה - הכרעת הדין אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בתשובה לשאלה אודות ההליכים שהתנהלו בבית משפט לעינייני תעבורה, טענה הנהגת כי לא ידעה על קיום ההליך וכי פסק הדין ניתן בהיעדרה (עמ' 6 ש' 11- 14) והדגישה כי הרישיון נילקח ממנה בגין פשיטת רגל (עמ' 5 ש' 35).

כפי שנקבע בעיניין ממו: "...הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגת ברכב- לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו-67 לפקודה מלמד"- כך נפסק בפרשה מהעת האחרונה- "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט. או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה).

עוד העיר המשנה לנשיאה, כבוד השופט ריבלין כי הקביעות בפסק הדין בע"פ 73/81 מדינת ישראל נ' זלכה, פ"ד לה(4) 832 הנוגעות לידיעתו הקונסטרוקטיבית של נאשם אשר לא הופיע לדיון ולא היתעניין בדיעבד במה שקרה במשפטו, בנוגע לפסילת הרישיון נאמרו באשר לפסילה על תנאי אולם אין להשיך מכך על מקרה של פסילת רישיון של ממש: "בעניינינו, לעומת זאת, אין המדובר בפסילה על תנאי, כי אם בנהיגה בזמן פסילה ממש, ובכגון דא, קבע המחוקק כי העבירה נעשית על ידי "מי שהודע לו שנפסל". ברי גם, שפסילה- ממש- להבדיל מפסילה על תנאי- יש בה כדי לחייב את הנאשם לשנות את היתנהגותו, קרי להמנע לחלוטין מנהיגה ברכב" (עמ' 6 לפסק הדין).

...

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי מנורה עמדה בנטל והוכיחה כי יש להסיר את הכיסוי הביטוחי.

  בהעדר מחלוקת באשר לאחריות נהגת הנתבעת ובאשר לנזק, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז תת"ע 3340-01-20 מדינת ישראל נ' גרשון עידו יעקב תיק חצוני: 50251213141 מספר בקשה:13 בפני כבוד השופטת שירי שפר המבקש גרשון עידו יעקב המשיבה מדינת ישראל החלטה

בגזר הדין הורה כבוד בית המשפט כהיא לישנא: "רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 10.3.21 בשעה 12.00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו עד למועד הנקוב, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט." גזר הדין כלל רכיב מאסר מותנה ובהיעדר הנאשם הורה בית המשפט על הפקדת תצהיר הנאשם : "ב"כ הנאשם יחתים את הנאשם על תצהיר לפיו, מודע הוא לכל רכיבי הענישה ובפרט עונש המאסר המותנה. ב"כ הנאשם מתבקש ליידע את הנאשם עוד היום בפרטי גזה"ד ולהעביר את התצהיר החתום למזכירות בית המשפט בתוך 10 ימים מהיום. " ביום 16/12/20 הוגש תצהיר הנאשם ובו הצהיר כי ידועים לו כלל רכיבי הענישה, ובמיוחד רכיב המאסר המותנה שניתן בהיעדרו.

ראשית, הסמכות לידון בבקשה לחישוב תקופת הפסילה נתונה לרשות הרשוי ולא לבית המשפט (ראו הילכת ג'אבר בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14/4/2014),).

מדובר בעיניין מינהלי שעל הרשות המקצועית להחליט בו וכנגד החלטת הרשות ניתן יהיה, במידת הצורך, להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה – מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ככל שהבקשה מכוונת להיבט זה, דינה להידחות מטעם זה כשלעצמו.

ככלל, יכבד בית המשפט את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים כפי שנקבע בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל [פ"ד נ"ד (1) 577, 620]: "בהעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון ירשיע בית-המשפט את הנאשם על פי הודייתו ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האנטרס הצבורי הפרטני והאנטרס הצבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון". הנאשם, יליד 1992, נעדר עבר פלילי, חסך זמן שפוטי יקר בעצם הודאתו, המגלמת אף קבלת אחריות על מעשיו, וסבורני כי נתונים אלו נילקחו בחשבון בשיקולי המאשימה באופן סביר.

בהליך רע"פ 2925/21 מונדר נסראללה נ' מדינת ישראל (נבו 09.05.2021), נדון עניינו של נאשם אשר נהג ללא רישיון רכב (לא הוציא מעולם), ללא ביטוח תקף, ועבר בנוסף עבירה של אי ציות לשוטר שהורה לו לעצור בצד הדרך.

נוכח עבר פלילי תעבורתי אשר כלל 7 הרשעות קודמות בגין עבירות דומות, בית-המשפט לעינייני תעבורה גזר על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים.

...

סבורני כי יש לקבל את עתירת המאשימה, הן בשים לב לסוגה וטיבה של עבירת התעבורה בה הורשע הנאשם והן בשים לב לנסיבות ביצוע עבירה נלווית של הכשלת שוטר במילוי תפקידו.

" שילוב שלושת הסעיפים הנ"ל מביא לכלל מסקנה כי סעיף העבירה בו הורשע הנאשם (נהיגה ללא שהוציא רישיון כלל), כלול בסעיף 1 לתוספת הראשונה, כך שהוראת פסילת המינימום אשר בסעיף 38 לפקודת התעבורה, חלה במקרה זה. משכך, בהעדר נסיבות מיוחדות יש לגזור על הנאשם פסילת מינימום של 3 חודשים.

נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבֵרה אותה עבר או עבירת נהיגה בזמן פסילה, למעט עבירה של נהיגה ללא ביטוח.

]העירעור שלפנינו נסב על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני תעבורה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות של 142 קמ"ש במקום שבו מותרת מהירות של 90 קמ"ש. לטענתו, המדובר ב-2 קמ"ש מעל המהירות שבגינה היו מטילים עליו בררת קנס, ובדיון ביום 11.7.2022, הוסכם בינו לבין בא כוחו דאז לבין התובעת שנכחה בדיון, כי כתב האישום יתוקן לעבירה שעניינה מהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, חלף תקנה 54(א), כך שתוטל עליו פסילת רישיון למשך 30 יום בפועל, פסילה על תנאי של 3 חודשים לתקופה של 3 שנים וקנס של 1,500 ש"ח. זה אכן העונש שהושת על המבקש בדיון שנידחה ליום 28.9.2022.

הנאשם יפקיד רשיונו או תצהיר על העידר רשיון, במזכירות בית המשפט, לא יאוחר מיום 1.1.23.

...

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים, הראשון עד ליום 1.1.23.

היה על עורך הדין לברר במה לקוחו מורשע טרם הודה בשמו.

בהינתן האמור לעיל, הערעור נדחה.