מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

דיון באישה שפתחה את דואר של בעלה

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני ירושלים נפסק כדקלמן:

והגיב הבעל: "המייל שלי סגור ולא פעיל. אם ייקבעו דיונים מעתה, אופיע". ברם, בדיקה במערכת המיחשוב מעלה כי הבעל חתם על טופס לקבלת דברי דואר בית הדין בדוא"ל, טופס מיום כ"ד באלול תשפ"א (1.9.21), ושם נרשם כי "אני יודע ומסכים שאהיה מושתק מלטעון כנגד ההגשה והמצאה באמצעותם". וכן נרשם שם "הנני מתחייב בזאת ליידע את מזכירות בית הדין על כל שינוי בכתובת הדוא"ל או כל תקלה פגיעה ושינוי ביכולתי לקבל כתבי בית דין לדוא"ל הרשומים לעיל". כך שלא ניתן לקבל מהבעל כיום כל טענה כי הוא לא קיבל את הדוא"ל ואת זמונו לדיון או שהדוא"ל שלו היתקלקל והוא לא דווח לבית הדין על כך כפי שהתחייב.
בנוסף, ולאור טענות ב"כ האשה בדיון הקודם כי הבעל לא משתף פעולה עם ההליך בבית המשפט, הבעל לא היה מוכן להשיב לשאלת בית הדין האם הוא משתף פעולה עם ההליך בבית משפט, אף שנשאל על כך כמה פעמים, ושאל את אב"ד "לאן אתה חותר"? לאור הנ"ל, בית הדין מתרשם כי ללא הבטחת התייצבותו של הבעל לדיונים, הוא לא יופיע לדיון בכוחות עצמו.
הבעל מתנה את מתן הגט בחלוקת הכספים בחשבון המשותף וראיית הבן, אך נראה כי תולה את מתן הגט אף בסיום ההליכים בבית המשפט (שם פתחה האשה תיק להחזקת ילדים והסדרי שהות).
...
ברם, שיחה עם הבעל ובא כוחו הובילה למסקנה כי הבעל לא חפץ בהסדר כספי, משכך, אין מנוס מלהמשיך בתביעת הגירושין לגופה, והצדדים הושבו בשלב מסוים לאולם הדיונים.
מסקנה לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: הבעל חייב לגרש את אשתו, ויש מקום אף לכפותו לכך.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני אשדוד נפסק כדקלמן:

במענה לטענת האיש שהאישה פגעה בפרנסתו כאשר תמכה בעובדת שלו שפוטרה והדריכה אותה להגיש כנגדו תביעה בבית דין לעבודה, טוענת האישה שהיתה בקשר טוב עם כל עובדיו של הבעל, ועובדת זו פנתה אליה מיוזמתה כדי שתסייע לה כנגד התעמרותו של האיש.
האישה אמרה לאיש: "תגיד לי מה לעשות. האיש אמר: תגידי מה את רוצה. האישה השיבה: מה שאני רוצה אתה לא יכול לתת לי. א' (הבעל) אני לא כועסת עליך, אין בך את זה, אתה לא יכול לתת לי מה שאני רוצה. בהמשך האיש מדבר על הטיפול ואומר: חלק מהטיפול זה להסתכל על הדברים הנוראים שאנחנו עושים. האישה שאלה: אתה מסתכל? האיש השיב: אני מזמין אותך לבוא ולפתוח את כל הדברים האלה. האישה אמרה: איפה, אני הבאתי אותך לג' (היועצת) לעשות את זה, אתה בא אחרי שתי פגישות. האיש אמר: היית צריכה לשבת שם ולשמוע אותך מדברת. להבין באיזה מצב את שמה אותי. בהמשך האיש שאל: תגידי לי מה את רוצה בגדר השפיות. תקשיבי אני לא שונא אותך, אני לא כועס עליך. האישה התלהטה ואמרה: אני שונאת אותך. אתה הסיוט של החיים שלי. אני שונאת אותך בכל נפשי, אני לא סובלת אותך, אתה מגעיל אותי. אתה מרעיב אותי מרעיב את הבית. האיש שאל: אני מרעיב?", מכאן ואילך האישה חירפה וגידפה את האיש.
על הארוע עצמו אמרה האישה שהאיש חסם את הדלת בגופו וכשבאה לפתוח הדף אותה עם המרפקים וקילל אותה, אך הדגישה שהאיש בדרך כלל אינו אלים, וגם במקרה זה לא הכה אותה בכוונה תחילה ומדובר היה ב'קטע של דחיפות' כלשונה.
השם 'ב' (שם מישפחת הבעל) שנוסף על תיבת הדואר הוא שם המשפחה של בעלה לשעבר של בת הזוג, ושל ילדיה.
ולא על עיקר הכתובה בלבד, אלא על סכום משמעותי יותר שישלם האיש לאישה, זאת לנוכח הסכמתם לעצור את ההליך לפני חקירה של הצדדים בבית הדין ודיון הוכחות, שאין לשלול את האפשרות שמיצוי ההליך היה מבסס את טענתה שהאיש גרם לה במעשיו לרצות בגירושין.
...
טענת האיש נדחית, השינוי שעליו כותבת האשה לא כלל גירושין אלא לימודים אקדמאים שתחילה האיש תמך בהם, ורק אחר כך התנגד והאשה סירבה לקבל את תכתיביו.
מסקנתנו היא שמהפירוד בפועל ואילך האיש קיים קשר זוגי קבוע ופומבי עם בת זוגו, וחלק ניכר מהזמן התגורר עימה בביתה בגבעתיים.
לאור כל האמור, ולאחר עיון ושיקול דעת ביה"ד פוסק: האיש ישלם לאשה לסילוק כלל תביעותיה בבית הדין סך כולל של 100,000 ש"ח. התשלום כאמור, בתוך 90 יום.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני ירושלים נפסק כדקלמן:

לאור האמור, ודאי שאין משמעות לזהות התובע הרישמי, זה שפתח את התביעה הכרוכה בכלל סוגיות הרכוש, ככל שבתביעה זו, אין הוא המבקש להוציא מהשני, אלא מתגונן, ובנדון דנן, שמבקש שהדירה שבבעלותו תישאר שלו.
בית הדין בעבר כתב החלטה לחיוב האשה בגט, וכמו כן בהחלטה מיום י"ד בכסלו תשע"ז (14.12.16), כתב ביה"ד שזכותו של הבעל לפתוח תיק להיתר נישואין.
אף התנאי השני של "דבר מה נוסף", לא היתקיים בנד"ד, שהרי אף חשבון הבנק המשותף ביניהם היה קיים עד שנת 2009 בלבד, כאשר מהתאריך הנ"ל, הבעל "גרע את עצמו מהחשבון המשותף שנותר על שם הנתבעת בלבד ופתח חשבון אחר בבנק יהב" (סעיף 30 לסיכומי בא כוח האשה), כמו כן פתח הבעל חשבון בנק נוסף נפרד בבנק הדואר (שם, סעיף 33).
בנוסף, בפרוטוקול הדיון מיום כ"ג בתמוז תשע"ז (17.7.17) טען ב"כ הבעל: "היא מייחסת מחצית בגלל שפוץ, אך שפוץ גורם שתעביר מחצית לאשה (שם, 228,227), ומשמעות הדברים שהוא מבין שאכן יש לאשה חלק בשפוץ. כמו כן, הצהיר שם בא כוח הנתבע: "אפשר לידון בהוצאות השפוץ לצורך הדיון, אבל לא גורם לנכס לה חצי דירה על זה שהיא שילמה על השפוץ", (שם, 230,231).
...
מנימוקי השופט י' עמית: כחברי השופט דנציגר, אף אני סבור כי כוונת הצדדים למכור את דירת המגורים ולהשתמש בכספי התמורה – כפי שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה – מהווה "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס טענת שיתוף ספציפי.
מסקנה לאור האמור, בית הדין דוחה את דרישת התובעת לקבל זכות כלשהי בדירה הרשומה על שם הנתבע ברחוב כ' ושנקנתה על ידו טרם הנישואין.
לאור כל האמור, בית הדין מסכים עם קביעת בית הדין בהרכבו הקודם במסגרת החלטתו מיום א' בחשון תשע"ט (10.10.18), וקובע כי הנתבע ישלם סך 40,000 ש"ח לתובעת עבור חלקה בשיפוצים.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

מידע זה התיישב עם חששותיה של התובעת שראתה בין הכבסים שתלה הנתבע, פריטים בצבעים ורודים –אדומים וכן לאחר שבעלה של התובעת ראה את הנתבע ובת זוגתו נכנסים לחניית הבניין כשהחלק האחורי של מכוניתו מלא בארגזים.
בסיכומיו טען כי לצורך בצע הכסף שלה, גייסה התובעת את שכניה, ובעלה, כולם בעלי אינטרס לסייע לה בתביעה מופרכת זו. התובעת הודתה כי פתחה דברי דואר השייכים לרעייתו, תוך פגיעה בפרטיותה והדבר מלמד על סולם הערכים שלה.
לכך הוסיפה התובעת והעידה, כי פנתה לקבלת ייעוץ משפטי והוסבר לה שללא הוכחות ממשיות לרבות באמצעות חוקר פרטי בדבר רצף בביקור של אותה אישה הנמצאת בדירה, חבל לה על המאמץ להגיע לבית המשפט (שם); ברם, בנקודת זמן זו לא בחרה לפנות לחוקר פרטי, אלא רק בחודש ספטמבר, סמוך לפני הגשת ההליך דנן.
בדיון שנערך לפניי ביום 6.2.2019 טען הנתבע כי הכיר את בת הזוג בעבודתו בבית החולים, בחודשים אוקטובר - נובמבר 2017 (ר' בעמ' 5 לפרוט' ש' 21) באותה העת, הייתה זו בתהליך גירושין מבעלה הקודם (התגרשו בנובמבר 2017), הוא מכיר את הגרוש שלה ואף את כתובת מגוריו.
...
בזאת נדחית טענתו של הנתבע באשר לפרק הזמן הסביר שלקח לו למצוא דירה חלופית כבסיס לבקשתו שלא לחייבו בדמי שימוש, מתוקף ידיעתו אודות הוראות הצוואה, כמו גם ההתייעצות שערך עם עו"ד באשר לתנאי המגורים, נדרש היה לפעול למציאת מדור חלופי לאלתר, עם ביסוס כוונת בני הזוג להתגורר יחדיו דרך קבע.
ולא שוכנעתי כי הנתבע עשה מאמצים כנים למציאת דירה החל ממועד ביסוס כוונת הצדדים להינשא ולעבור לגור יחד דרך קבע.
אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, ובין היתר, בשים לב להסכמות הדיוניות של הצדדים לעניין חישוב דמי השימוש, מצאתי לקבל את התובענה באופן שבו יחויב הנתבע עבור 7 חודשים ומחצה; והריני מורה על חיובו בהתאם בסך של 30,000 ₪ לתובעת, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2023 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

לפנינו עירעורו של הבעל על החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי ירושלים (בהרכב הדיינים: הרב שלמה תם – אב"ד, הרב מנחם האגר והרב גדעון שריון) מיום י"ב בתמוז התשפ"ב (11.7.22) שקבעה כי בית הדין מוסמך לידון בתביעת הגירושין שהגישה נגדו האשה, המשיבה דנא, למרות אי־עמידתה בתנאי הסמכות מבוססי אזרחות, תושבות או זיקות אחרות לארץ – לא באלה המנויים בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953, (להלן: "החוק" או "חוק השיפוט"), ואף לא באלה המפורטים בסעיף 4א לאותו חוק, על תתי־סעיפיו השונים – וזאת מאחר שהתקיימו בעיניינה של תביעה זו תנאיו של סעיף 4ב1(א)(2) לאותו חוק המקנה לבית הדין הרבני "שיפוט ייחודי בתביעת גט לפי דין תורה", כלומר בתביעה להסדרת הגירושין הדתיים, ללא שתוקנה סמכות משום כך גם לעניין ההיבטים האזרחיים של הגירושין, "שהגישה אשה יהודייה נגד אשה היהודי, אף אם לא מתקיימות לגביהם הזיקות [...] ובילבד שהנישואין נערכו על פי דין תורה והאשה לא קיבלה גט מנישואין אלה [...]" אם: האשה הגישה בקשה לעריכת גט לפי דין תורה לבית דין מחוץ לישראל והאיש לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין כאמור.
אולם גם בנוגע לכך מצופה היה כי יכחיש מפורשות את ההסבר שניתן בגוף המכתב לאפשרות כי לא קיבל את ההזמנות: במכתב מוסברים הדברים מפיה של המשיבה עצמה שמסרה לבית הדין האמור כי בעלה אינו נוטל דואר מתיבת הדואר הפיזית; לא 'פותח' וירטואלית את תיבת הדואר האלקטרוני; אף אינו מאזין להודעות קוליות המצפות לו בטלפון.
בר מן דין, גם כאן חוזרת התופעה של טענות עמומות הנטענות מפי מי שאמור לדעת במה דברים אמורים ולטעון טענת ברי, "יכול להיות שהיו שם שיחות על כל מיני עניינים, ולא יודעים מתי ועם מי ומה, לא יודעים כלום, לא יודעים שהוא בכלל זומן לבית דין" – מה זאת אומרת "יכול להיות"? היו או לא היו? מי "לא יודעים מתי ועם מי ומה"? אנו אכן לא יודעים, אבל המערער הלוא יודע! לא שמענו הכחשה מפורשת, ובהעדרה של זו ועל אחת כמה וכמה כשהעדר זה מצטרף לתמונה הכוללת, תמונת "פאזל" שחלק אחד בה הוא העמימות הדומה של הטענות הקודמות; חלק אחר שלה הוא חוסר תום־הלב המשתקף מהעלאת הטענות המתכחשות לעצם המכתב, בשלב קודם של ההליך, אף שמתברר עתה כי המערער מודה באמור בו; חלק נוסף הוא העדות שבמכתב שעתה כאמור אינה מוכחשת כי הלה סרב בעבר ליתן גט למרות הפצרות ואף הצעת תשלום וכי בית הדין עצמו התרשם כי אין הוא עשוי לציית, מרצונו, לשום בית דין וכי על כל פנים לא יתייצב לפני בית הדיו האמור, הרי שהפרשנות הסבירה יותר – בלשון המעטה היא – כי אכן היה בעבר הליך שלא הבשיל לכלל גט אך בשל סרבנותו של המערער ואף שבית הדין סבר כי עליו להסכים ליתן את הגט, ויש בדברים גם משום ערעורה של ההנחה כי אי־ההתייצבות בבית הדין האחר, בית דין אבן העזר, אכן נובעת רק מאי קבלת ההזמנות וכי מדובר באי קבלת הזמנות בתום־לב ובמקרה ולא בהמנעות מכוונת מקבלתן או בהמנעות גורפת מקבלת דברי דואר וכדומה, כפי שנאמר מפי המשיבה, המנעות שמשמעותה היא העידר אפשרות סבירה כי יתייצב מרצונו לדיון בתביעת הגט בבית דין כלשהוא בחו"ל או כי יגרש את אישתו אם יפסוק אותו בית דין כי עליו לעשות כן. הדברים מחזקים, לפחות בדיעבד, גם את דברי בית דין קמא שכתב, כאמור לעיל: וכי מה יהיה אם יחזרו לחו"ל ושם ינסו שוב להשיג אותו בכל מיני דרכי היתקשרות לשוא, האם האשה תישאר עגונה כי הבעל אינו מסתכל בהודעות?! האם הבעל ציית דין רק כשמגישים לו הזמנת כבוד?! והאמור לעיל כולו מחזק גם את היתרשמותו כי היתנהלותו וטענותיו של המערער הן בבחינת "תרמית" וחוסר תום־לב וכי "וכל מטרתו בהעלאת טענת חוסר הסמכות היא להמשיך ולעגן את אישתו". הדעת נותנת כי משחזינו במתואר לעיל נסיק כי צדק בית דין קמא בהתרשמותו האמורה, ואין צדק בטיעוני המערער כי קביעות אלה עשו לו עוול ונקבעו בלי בירור מספיק ומבלי שיינתן לו יומו כראוי.
...
אנו מצידנו נעיר ונציין כאן כי במועד הגשת הבקשה לעיכוב יציאה לא הוגשה עדיין תביעת גירושין אלא בקשה ליישוב סכסוך ועימה בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים שלה נעתר בית הדין בהחלטה נוספת שניתנה באותו יום עצמו.
ניכר וברור מדברי בית דין אבן העזר כי נקט בכל האמצעים הסבירים והאפשריים מבחינתו כדי להמציא למערער את ההזמנה וכי להבנתו 'יצא ידי חובתו' בעניין זה. כך סבר גם בית דין קמא שאף הבהיר והטעים כי אם אמצעים אלה לא הועילו ולא הביאו את המערער להתייצב לפני אותו בית דין, ובהתחשב גם בהעדרה של יכולת אכיפת ההתייצבות בו, יותר מסביר הוא 'החשש' כי גם בעתיד לא יתייצב לפניו ולא כל שכן שלא ייתן גט גם אם יחויב בו – חשש שהוא העומד בבסיס חקיקה סעיף 4ב1 לחוק ושההנחה בדבר קיומו בנסיבות אלה היא העומדת בבסיס ההוראה בדבר קום הסמכות במקרה של אי־התייצבות לפני בית הדין שבחו"ל. וכך, בנסיבות המתוארות ולאור כל האמור לעיל, סבור גם בית דיננו.
לפיכך ולאור כל האמור פוסק בית דיננו ומורה: הערעור נדחה.
נוכח האמור היה מקום להורות על חיובו של המערער בהוצאות המשפט של הליך זה. אולם לפנים משורת הדין – ובהתחשב גם בהערות שמצאנו כי יש להעיר, למרות האמור לעיל, על כמה מדבריו של בית דין קמא ועל כמה פרטים בנוגע לניהול ההליך שבשלהן ייתכן שהיה מקום לטעות ולסבור כי טעה בית דין קמא גם במסקנתו וממילא אין לראות בערעור זה ערעור סרק – אין אנו מורים על כך. נוכח האמור תושב למערער הערובה להוצאות שהפקיד בקופת בית הדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו