במאמר מוסגר: על הסנגור להיות מודע לכך כי לזיכוי מחמת סייג אי השפיות עלולות להיות השלכות שונות, ובין היתר, לגבי הרישום הפלילי; בית המשפט יורה ליתן צו אישפוז או צו לטפול מרפאתי כפוי לתקופה המירבית כאמור בסעיף 15(ד1) לחוק טח"ן; כאשר מדובר בעבירות מין זכוי מסוג זה מלווה בסמכות ליתן צו פקוח על הנאשם מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006; חולה נפש שהוכר ככזה בפלילים עשוי להתחייב בנזיקין בתביעה אזרחית; לזיכוי מחמת מחלת נפש עשויה להיות סטיגמה חברתית.
מכאן איפוא כי יש להורות על זכוי המערערת מעבירה זו.
סיכומם של דברים
ניתן איפוא לסכם את הדברים באופן הבא:
(א) כאשר מתעורר דיון בשאלת הפסקת ההליכים בעיניינו של נאשם (ומתן צו אישפוז לפי חוק טפול בחולי נפש), בית המשפט אינו יכול להסתפק במסגרת שהתוותה לו התביעה, ועליו לברר אם קיימת תשתית לכאורית לבצוע של עבירה – זו אשר בה הואשם הנאשם, או עבירה אחרת בהתבסס על אותן עובדות.
ואולם, הלכה למעשה, תפקידו של סעיף 303 דומה לסעיפי העונש המופחת או האחריות המופחתת, דהיינו לקבוע "דרגת ביניים שלישית, בין ה"שפוי" אשר נושא באחריות פלילית מלאה למעשיו, לבין זה הסובל מאי שפיות הדעת, הפטור לחלוטין מכל אחריות פלילית; הכוונה היא לנאשמים הלוקים בנפשם, אשר אחריותם הפלילית מצטמצמת אך אינה נשללת כליל" (אורי שהם ולי-אור שיחרור "ענישה מופחתת או אחריות מופחתת בעבירות רצח" ספר מנחם פינקלשטיין – משפט, בטחון וספר 443, 448 (2020)).
...
ויובהר, בסופו של דבר לא בוטל אומנם סעיף 303 (כשם שבאנגליה לא בוטל ה-Infanticide Act), ואולם אין בכך כדי ללמד, לדידי, על היות הרציונל שבצד עבירה זו שונה מזה שבצד ההוראות לעניין אחריות מופחתת (ראו מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה [2019] לאור עקרונות היסוד של המשפט, ומחקר היסטורי והשוואתי 170-168, 355-354 (2020)).
לאור זאת, כשם שנאשם איננו יכול לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות והסדרי הענישה/האחריות המופחתת, כך גם אין לאפשר לנאשמת לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות ושל סעיף 303 לחוק העונשין.
הוחלט בדעת רוב כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל, שאליו הצטרף השופט ע' גרוסקופף כי הערעור יתקבל באופן חלקי, במובן זה שהמערערת תזוכה מעבירת רצח, וזאת חלף פסק הדין המורה על הפסקת ההליכים נגדה בגין עבירה זו. זאת בניגוד לחוות דעתו של השופט ד' מינץ, שסבר כי יש לקבל את הערעור באופן של זיכוי המערערת מעבירה של המתת תינוק.
