דיווח על גובה שכר לביטוח לאומי

בקביעה נקבע, בין היתר, כי לגבי חלק משנת 2015 וכן לגבי השנים 2012 עד 2014 דווח ושולם בחסר לנתבע על סמך תחשיב מופחת, תוך סברה כי מר ארבל מוכר כבעל נכות מטעם הנתבע, וכי התובעת זכאית לשיעורים מופחתים, כל זאת שעה שהתובעת הייתה צריכה לדיווח ולשלם שיעורים גבוהים יותר של דמי ביטוח לאומי על דיווחי השכר לאותן שנים.

...

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן יפורטו הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.

אין בידי לקבל טענה זו, בהיעדר כל ביסוס ראייתי שיתמוך בה. לאור כל האמור לעיל, בדין דחה הנתבע את ההשגה שהוגשה ע"י התובעת, ולא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותו המצדיק את התערבות בית הדין.

לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה, וכך אני מורה.

אחרית דבר התביעה נדחית.

התובע נפגע ברגלו השמאלית ביום 19.4.03, וביום 20.5.03 הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בגין הנזק שניגרם לו. בסופו של יום, ביום 31.5.05 קבעה הועדה הרפואית לתובע 10% נכות, בגינם שולמו לו כספי מענק נכות בגובה 21,000 ₪ בחודש 8.05, בהתאם לגובה השכר שדווח בזמן אמת לנתבע.

התובע העיד כי קיבל כספים מהנתבע בשנת 2005 בעקבות הפציעה (מענק הנכות) ולא ערער על גובה הסכום בטענה כי "לא התעסקתי בסכומים כי קבלתי משכורות גבוהות בזמנו ממכבי תל אביב". כאשר נישאל התובע כי המענק שקבל בשנת 2005 התבסס על בסיס השכר שדווח באותה שנה, ענה הוא כי הוא לא התעסק בכך ולא ייחס לזאת חשיבות, וכי מי שטיפל בענייניו היה מר תשובה, אשר שימש כמעין אב חורג ומנהלו האישי עד שנת 2009-2008, והוא אף היה בקשר עם עו"ד דן חי אשר ייצגו אז אל מול הנתבע.

...

לסיכום, טען התובע כי התביעה לא התיישנה, וכי מדובר בקצבת נכות שמשולמת באופן מתמשך ומתחדש לאורך שנים.

לאור כל האמור לעיל, ביקש התובע שבית הדין יורה על תיקון החישוב השגוי שנעשה על ידי הנתבע.

לסיכום, טען הנתבע כי טענת ההתיישנות מבוססת והחלטת פקיד התביעות נתקבלה כדין, ולפיכך דין התובענה להדחות.

       דין התובענה כנגד הנתבע להדחות, וכפועל יוצא נדחית גם התביעה כנגד צד ג'.

אם אתה סברת או סבור שביטוח לאומי טעה, בחומר שנוגע לבסיס השכר שלך שעל בסיסו משולמת לך הקצבה למה לא פנית באיזה שהיא השגה למל"ל ואמרת להם סליחה השכר שלי הוא לא 3,000 ₪ ומשהו לחודש אלא 15,000 ₪ לחודש לצורך העניין? אני לא יודע איך הם עושים את החישובים שלהם" הפסד שכר בגין תקופת העבר הוא נזק מיוחד.

מנגד, ניזוק שטוען כי להכנסה אשר לא דווחה כלל או שמא דובר על דיווח כוזב, מוטל נטל של ממש להוכיח את הישתכרותו האמתית [ראו והשוו: ע"א 2648/11 מתתיהו אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), מיום 25.9.2011; ע"א 4351/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וינטר דבורה, מיום 11.11.2013 (פסקה 5)].

על כן, בנסיבות אלו: מחד גיסא, בהנתן הקשיים שהצבעתי עליהם לעיל ביחס לדו"חות שהוצגו והפולמוס אודות בסיס השכר, ומאידך גיסא, בהנתן חוסר הסבירות בגובה השכר כמדווח למל"ל - סביר בעיניי להעמיד את גובה שכרו החודשי של התובע לצורך אומדן ראש נזק זה, על סך 10,000 ₪ נטו.

...

אני ל אוסמך עליהם אם אני מקבל 640 ₪ לחודש, אז כל העינוי הדין האלה בשביל עוד כמה שקלים ויתרתי מראש.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בדומה לדיון בראש הנזק הקודם, גם כאן - סבורני כי עתירת התובע מעוררת מורכבות רבה, הן ביחס לבסיס השכר הן ביחס לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

התובע לא הביא ראיות על הפרשות כלשהן עבור פנסיה, ולכן אינה מציעה פיצוי בראש נזק זה. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה בשיעור של 12% מהפסדי ההשתכרות לעיל, ובסך מעוגל 23,600 ₪.

הנתבע, מנגד, טען לכל אורך הדרך כי שילם לתובעת משכורת בגובה 4,500 ₪ והציג דיווח למוסד לביטוח לאומי על תשלום שכר בגובה 4,500 ₪ לתקופה שמחודש אפריל 2019 ועד לחודש דצמבר 2019.

מעיון בדווח למוסד לביטוח לאומי עולה כי הנתבע דיווח על העסקתה עד לחודש נובמבר בלבד, ואולם מעיון בטופס התלונה במישטרה שהגיש נגד התובעת עולה כי מסר לחוקר שתובעת עבדה אצלו עד חודש פברואר 2020.

...

התובעת טענה כי הנתבע הבטיח כי ישלם את הפרשי השכר אך הוא לא עשה כן ובסופו של דבר פיטר אותה ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששילם לה שכר וזכויות סוציאליות המגיעות לה בסכום כולל של 38,672.04 ₪.

בהיעדר כל ראייה לגניבה, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי התובעת נטלה 500 יורו במוזמן או כי נטלה סכומים אחרים באמצעות כרטיס אשראי.

לפיכך התביעה לקיזוז נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר – 11,607 ש"ח חלף הודעה מוקדמת – 3,392 ש"ח חלף הפרשות לפיצויים ולפנסיה – 3,081 ש"ח חופשה – 2,120 ש"ח בנוסף ישתתף הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט של התובעת בסך 3,000 ₪.

השאלה הניצבת במוקד הליך זה, היא האם עלה בידי התובע להוכיח כי הישתכר שכר הגבוה מהשכר המדווח על ידי המעסיקה ובהתאמה האם כדין חושב בסיס השכר לתשלום הקצבה ? כמו כן יש לידון בטענת ההתיישנות והשהוי אשר העלה הנתבע.

  תקנה 3 הדנה בחישוב שכר העבודה הרגיל לעובד במשכורת קובעת כדלקמן: "המשכורת בעד שעות עבודה רגילות שהיתה משתלמת לעובד בעד רבע השנה כאמור בתקנה 2(1) אילו עבודתו היתה מלאה, תחולק ב-90, ובילבד שהסכום המתקבל לא יפחת מהסכום שהיה מתקבל לפי סעיף 98 לחוק".   כמו כן קובעת תקנה 9(א)  לעניין תקופת רבע השנה, כי: "רבע השנה לענין סעיף 98 לחוק, הוא רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה או החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו, לפי דמי הפגיעה הגבוהים יותר". הפסיקה קבעה לא אחת כי דמי פגיעה וקיצבת נכות מעבודה הן גמלאות מחליפות הכנסה אשר נועדו ליתן למבוטח אפשרות לתובע לחיות באותה רמת הכנסה בה חי טרם פגיעתו ובהתאם לכך כגמלה 'מחליפת שכר' עליה לשקף את שכרו האמיתי (דב"ע (ארצי) נב/887-01 סאיג – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כז 81 [פורסם בנבו]; עב"ל (ארצי) 39/99 המוסד לביטוח לאומי- גבע , פד"ע לז 619 [פורסם בנבו]).

...

במקרה הנדון באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל על כן, בנסיבות אלו אין מקום לקבל את טענת השיהוי אשר העלה הנתבע ואין בהגשת התביעה לאחר המועד הקבוע בדין כדי להוביל לדחייתה , כפי שיפורט להלן.

עם זאת, גם בהתעלם מדוחות אלו שוכנענו כי גרסת התובע הייתה אמינה ועקבית ונתמכת בעדות כלל העדים מטעמו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי התובע הוכיח כי בסיס השכר אשר עליו התבסס הנתבע שגוי הוא.

בהתאם לכך, דין התביעה להתקבל כאשר על הנתבע לערוך את תחשיביו על בסיס שכר יומי בסך של 210 ₪ בהיקף משרה מלאה.