דיווח מס הכנסה מאוחד של בני זוג העובדים באותו מקום

השומה העצמית נעשתה בדרך של "חישוב נפרד" לבני הזוג, כשההכנסות מהשכרת הגג דווחו לכאורה כשייכות לרעיית המערער.

  בית הדין האיזורי הדגיש כי (סעיף 17): "מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע כי קיים בין הצדדים השתק עילה, שכן בהליך הקודם עלתה לדיון המחלוקת בין הצדדים באשר לחיוב התובע בדמי ביטוח בגין ההכנסות משכר דירה, והצדדים הגיעו להסכמה בדבר ייחוס ההכנסה לתובע ולרעייתו בחלקים שוים. מדובר באותה מחלוקת שעולה בהליך זה אשר הוסדרה בהסכמת הצדדים, במסגרת הליך משפטי, וניתן בו פסק דין. אותה הסכמה מבטאת את ההנחות שביסוד ההסדר שנעשה בין הצדדים לגבי תשלום דמי ביטוח על הכנסות דמי השכירות החל משנת 2003. אין מקום לאפשר לתובע להתדיין עם הנתבע פעם נוספת לגבי אותה מחלוקת שהוסדרה על ידי הצדדים בהסכמה בהליך הקודם". הטענה כי כל שנת מס יוצרת עילה נפרדת, ולכן לא נוצר השתק עילה על בסיס ההיתדיינות הקודמת - נדחתה, כיוון שטענה זו אינה מתיישבת עם המונח "עילה" בפסיקה.

פקודת מס הכנסה מתייחסת לבני זוג נשואים החיים ומנהלים משק בית משותף זה עם זו כיחידה אחת, ולפיכך הכלל הקבוע בסעיף 65 לפקודה הוא החלת חישוב מס מאוחד לשני בני זוג.

וכך נאמר: "דומני כי גם פרשנות לפיה חוב המס שנוצר בגין ההכנסה החייבת המאוחדת של בני-הזוג חל על שניהם בחלקים שוים, אינה נלמדת מלשון הפקודה. לשיטת המערער, כל אימת שהכנסת בני-הזוג מחושבת במאוחד לפי סעיף 65, יש לשייך מחצית החוב לבן-הזוג שאינו רשום לפי סעיף 66א(ב) כאמור, הסעיף קובע במפורש כי הגביה מבן-הזוג שאינו רשום מוגבלת לגבי חלקו היחסי בהכנסה בלבד, וזאת במובחן מהוראה שלשונה, למשל, "בחלקים שוים". מכאן שפרשנות זו של הוראת הסעיף אין לה על מה לסמוך ודינה להדחות.

בענין זה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח514 (להלן: ענין גדות)כך: "יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הבטחון הסוצאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנידון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. חריג לכך הוא כאשר הרשות המינהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת. דוגמה לכך היא ההוראה בסעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על-פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו.

...

בענין זה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח514 (להלן: ענין גדות)כך: "יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. חריג לכך הוא כאשר הרשות המינהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת. דוגמה לכך היא ההוראה בסעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על-פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו.

סוף דבר – אף כי מצאנו שיש לקבל את טענות המערער בנוגע להעדר קיומו של מעשה בית דין פורמאלי, הרי שלא מצאנו שיש מקום להתערב בתוצאתו של פסק הדין ובחיובו של המערער בתשלום דמי ביטוח.

לפיכך, הערעור נדחה.

החייבים, בני זוג נשואים, הגישו שתי בקשות למתן צוי כנוס לנכסיהם ולהכרזתם כפושטי רגל.

שתי הבקשות נדונו במאוחד במסגרת הליך זה. ביום 13/02/2019 ניתן צו כנוס לנכסי החייב, בגין חובות מוצהרים בסך 450,000 ש"ח ל- 6 נושים.

ביום 21/04/2020 הודיע מס הכנסה על ביטול שתי תביעות החוב שהוגשו מטעמו לרבות בדין קדימה.

משהניחו החייבים את דעתה של המנהלת המיוחדת באשר לעסק שנוהל על שם האב, ולאור גילם והממצאים שעלו בדו"ח סברה המנהלת המיוחדת שיש מקום לקבוע בעיניינם תכנית פרעון למשך 36 חודשים בתשלומים שוים של 700 ₪, בנוסף לתשלום הכספים שקבלו החייבים לידיהם בסמוך להגשת הבקשה לפשיטת רגל שלגביהם לא ניתן כל הסבר.

החייבים מציינים את העובדה כי הם זוג מבוגר שמכר את ביתו וגר כיום בשכירות, מתקיימים מקצבאות זיקנה בסך 2,400 ₪ ועוד 700 קצבת נכות, משתפים פעולה בהליך, עומדים בצו התשלומים, מגישים דוחות, והחל מחודש 10/2020 החייב אינו עובד.

הרי במסגרת ההסכם נקבעה חלוקה מפורטת של הכספים שהתקבלו ממכירת הבית: הבית נמכר תמורת סך של 1,450,000 ₪, והחלוקה התבצעה באופן הבא: התקבלה מקדמה סך של 15,000 ₪, סך של 300,000 ₪ שולם על חשבון חובו של הבן של החייבים לאביו של הקונה, סך של 320,000 ₪ שולם לחברת ס.ע חברה למימון השקעות, סך של 425,043 ₪ ישולם לבנק לסילוק משכנתא, סך של 165,000 ₪ למוכרים וסך של 225,000 ₪ למוכרים במועד המסירה.

לא ניתן לקבל את טענת החייבים לפיה הסכום שימש למחייתם, שכן הסכומים הללו התקבלו בסוף שנת 2018, ובתחילת שנת 2019 החייבים כבר ניכנסו להליך הפש"ר במסגרתו הגישו דיווחים חודשיים אודות הכנסותיהם והוצאותיהם שלא כללו סכומים אלו.

...

חיזוק למסקנה אליה הגעתי נמצאת בהעתק השיק שהעבירה עורכת הדין למנהלת המיוחדת- השיק בגין התשלום האחרון בעסקה על סך של 20,000 ₪ שנמסר לחייב במועד החתימה על אותו מסמך.

לאור האמור עולה כי החייבים לא הוכיחו כי הכספים כמופרט לעיל לא הגיעו לידם, אלא להפך המסמכים מתיישבים יותר עם המסקנה לפיה החייבים קיבלו לידיהם סך של כ- 320,000 ₪.

לפיכך אני מורה על ביטול ההליך ודחיית בקשות החייבים להכרזתם כפושטי רגל.

(עמ' 12 לפ' שורות 31-21 לעדות דוד דנינו) רוה"ח העיד מדוע לא דיווחה התובעת על העסקתה בעסק: "הגב' דנינו לא שימשה כעובדת בעסק מאחר שהייתה מבעליו ועל כן גם לא משכה שכר. מנגד בדיווחי מס הכנסה לא ניתן היה לחלק את הכנסות בני הזוג במשותף כפי שניתן על פי חוקי המס שנשתנו בשנים האחרונות בישראל. על כן בעבר, כל דיווחי ההכנסה נעשו תחת "בן הזוג הרשום" שהוא דוד בעלה.

על כך שהוראות התקנה מגשימות את תכלית החוק, עמד בית דין זה גם בפסק הדין בעיניין יצהר עמינדב, בו נדחתה טענת המערערים לפיה תקנה 24 נוגדת את החוק, תוך שצויין כי הוראתה של תקנה 24: ".... היא משלימה את החסר בו לגבי אופן חלוקת ההכנסה מעסק משותף של שני בני זוג עצמאיים העובדים באותו העסק" "

" (שם, סעיף 14 לפסק הדין) "בהוראות תקנה 24 נמצא האיזון הראוי בין שני עקרם אלה: מחד גיסא - הכרה בתרומת בן הזוג לפיתוח ולשגשוג העסק של בן זוגו; ומאידך גיסא – ההתמודדות הנדרשת עם הקושי שבייחוס ההכנסה האמיתית שמייצר כל אחד מבני הזוג, תוך מניעת הישתמטות מתשלום דמי ביטוח. קביעת שיעור de jure של הכנסה וזקיפתו לאחד מבני הזוג, תוך איזון בין השיקולים השונים, אינו חורג ממיתחם הסבירות, ומכל מקום, אינו מגיע לכדי חוסר סבירות קיצונית." (שם, ס' 15 לפסק הדין) בב"ל 2033/05 דורון חנה – המל"ל (ניתן ביום 1.11.06) נדון עניינה של תובעת אשר עבדה במשק החקלאי המשפחתי שקיימה יחד עם בעלה במושב אך בעלה דיווח עליה כעקרת-בית ולא כעובדת במשק.

...

(עמ' 10 לפ' שורות 15-10 לעדות זילכה) קרי, לא היה כל טעם לדווח על העסקת בת הזוג לביטוח הלאומי או לשלם לה משכורת: "ש. בסופו של דבר כל הכנסות העסק שהיו רשומות על בן הזוג הרשום, דווחו לביטוח לאומי בסופו של דבר?

העדויות של ילדי בני הזוג תמכה אף היא בגרסת התובעת, עם זאת לא מצאנו מקום ליתן משקל רב לעדויותיהם.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

על בסיס דיווח זה, מחשב פקיד השומה (מס הכנסה) את המס הסופי המתבסס על סך הכנסותיו של התא המשפחתי של הנישום (כולל את בן/בת הזוג) ומכל המקורות.

כן, נטען כי שומות מס הכנסה לשנים 2014 עד 2016 הוגשו בחישוב מאוחד ועל התובעים היה לטפל בפיצול השומות במס הכנסה בשנים אלה והדבר לא בוצע.

בנוסף, טען רו"ח הנתבעים כי חישוב הריבית (נספח ה' לחוות דעת התובעים) שנחסכה הנו שגוי, שכן החישוב נעשה עד למועד הגשת התביעה כשבפועל שומת מס הכנסה יצאה ביום 13/1/19 ויש לשערך רק עד למועד זה. המס שנחסך בפועל כתוצאה מהפחתת מס השבח ופיצול השבח בין בני הזוג (כולל פריסה לנתבע לאחר הפיצול) הנו 328,926 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה הנו 346,613 ₪.

בכל הקשור לטרוניית הנתבעים אודות שיעור מענק ההצלחה לגביו נטען כי הנו מוגזם וחסר פרופורציות וחלף זאת יש להכיר בשכר טירחה ראוי בלבד, הרי שייאמר מיד כי גם דין טענה זו להדחות; מקום בו מצאתי כל לא נפל כל פגם במסמך ההיתקשרות האמור, הרי שחזקה כי הנתבעים הסכימו עם שיעור מענק זה ולא עלה בידי האחרונים להפנות לכל חיקוק או מקור מחייב אחר ממנו ניתן ללמוד כי התובעים לא היו רשאים לנקוב בשיעור זה של מענק ההצלחה.

...

ייאמר מיד כי דין טענה זו להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל.

הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לידי התובעים סך של 306,477 ₪ (סכום התביעה בנטרול רכיב הריבית נשוא נספח ח' ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק, ממועד הגשת כתב התביעה ועד היום).

התובעים הנם זוג מבוגרים אשר רכשו את הדירה על מנת שתשמש להם כמקור הכנסה והם משכירים אותה לפיכך.

ניזרי, שהנו איש קבע, הנן בן זוגה של עו"ד רחלי אידלביץ, אשר מייצגת אותו בתיק זה. עו"ד אידלביץ אף היתנהלה מול התובעים לאורך השנים (להלן: "עו"ד אידלביץ").

ביום 01.12.16 אישר המומחה כהן את המתוה הנ"ל. בהחלטתו מיום 09.01.17 קבע בית המשפט כי הצדדים יפעלו על פי המתוה בהמשך אוחדו שתי התביעות בפני הח"מ, והן נשוא פסק דין זה. בדיון שהתקיים בפני הח"מ בתביעות המאוחדות, ביום 08.03.17, התברר שהצדדים טרם החלו ביישום המתוה.

על אף שנירשם בדו"ח כי לאחר בדיקות ההצפה לא התגלתה רטיבות, הרי שבסעיף 1.10 לאותה חוות דעת נרשם: "לאחר מספר ימים ירד גשם והדייר השוכר את הדירה, דיווח על מספר טיפות מים בודדות שהופיעו בתיקרת המטבח". בסיום חוות הדעת ציין המומחה כהן כי לא נמצא הסבר/סיבה הנראית לעין, להופעת טיפות המים בתיקרת המטבח בדירת התובעים, הקשור ישירות לבצוע התיקון של עבודות האיטום על ידי חברת טריזט.

ראו עדות התובעת: "לא. הבעיה לא נפתרה יש רטיבות באותו מקום. באותה נקודה שהייתה לפני 10 שנים יש לי תמונות. גם עכשיו בגשם האחרון. זה אותה נקודה במטבח, שהקיר מיתפורר..." (פרו' עמ' 46 שורות 32 – 33).

למרבה הצער, רק במהלך ניהול תיק זה בוצעה בדיקת המטרה, עליה המליץ המומחה בס לפני שנים רבות, אשר הצביעה על חדירת רטיבות מדירת ניזרי לדירת התובעים במקור נוסף – מקירות המעטפת של הבניין.

...

אני דוחה את טענות ניזרי לפיהן התובעים לא הקטינו את הנזקים, הוכח לפני כי לתובעים היה אינטרס להשכיר את הדירה וכי הם פעלו להשכירה כל הזמן, על אף כל הקשיים הכרוכים בכך ועל אף הנזילות.

לסיכום אני מקבלת את התביעה נגד ניזרי ומחייבת את ניזרי לשלם לתובעים סל שך 46,000 ₪.

התביעה שהגיש ניזרי נגד זוארי נדחית, כמו גם ההודעה לצד שלישי שהוגשה כנגדו.