הנתבעת הגישה את תיק המוסד לביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, ממנו נימסר כי החל מיום 19/8/15 ועד ל12/15 אושרה לתובע גמלת הבטחת הכנסה, כאשר מצויין בתעודת עובד הציבור כי בחודש 11/15 התובע לא דרש עבודה ועל כן לא שולמה גמלה בעבור חודש.
בנוסף הגישה הנתבעת דו"ח תחום רציפות ביטוח ממנו נלמד כי בשנת 2014 עבד התובע כשכיר במספר מקומות כאשר במקביל מחודש 3/14 הוא רשום כעצמאי וגם בשנת 2015 עבד במקביל כעצמאי וכן כשכיר.
הנתבעים מפנים לכך שהתובע צירף רק תקצירי שומה מהם לא ניתן להבין הרבה, כאשר השכר שדווח לביטוח הלאומי לפי דו"ח הרציפות שונה, וכי בפועל כיום שכרו של התובע לפי התלושים הנו מעל 9,000 ₪ לחודש דבר המלמד כי השביח את שכרו.
...
לפיכך, לא אכנס לשאלה זו ורק אציין כי בסופו של דבר נותר התובע עם כאבים ללא הגבלה בתנועות שורש כף היד, עם שבר בגוף חוליה וכן עם הגבלה בתנועות עמוד השדרה אשר מחציתה הייתה טרם התאונה.
מקובלת עלי טענת התובע בדבר אי כושר עבודה מלא עד לסוף חודש דצמבר 2015, נכון כי בחלק מהתקופה קובע המומחה מטעם בית המשפט נכות זמנית של 50% בלבד ועדיין מדובר בשני שברים, ביד ובגב, שמונעים יכולת עבודה כנהג רכב הסעות כפי שעבד התובע לפני התאונה וכן כל עבודה פיזית אחרת.
לסיכום – בשנת 2015 היו הפסדי התובע שלא יכול היה לעבוד בשיעור של 27,570 ₪.
