דחיית תשלום דמי לידה על ידי ביטוח לאומי

תביעת התובעת לתשלום דמי לידה נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם כי לא הוכח כי היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת ובין החברה בה עבדה.

הצדדים הסכימו על תנאי עבודה של 40 שעות שבועיות לפי דווח שעות בעל פה מבלי שנחתם חוזה עבודה בין הצדדים, כאשר לתובעת שולמו כל זכויותיה לרבות הפרשות פנסיוניות וכן הונפק לה תלוש שכר אשר שולם באמצעות המחאה וכן שולמו תשלומי ביטוח לאומי.

התובעת הוכיחה כי הייתה ועודנה עובדת החברה, בצעה ומבצעת את עבודתה מהבית ומהשטח, קבלה שכר באמצעות המחאה, דיווחה על שעות עבודתה, שולמו עבורה דמי ביטוח והפרשות פנסיוניות על כן, יש לקבוע כי לא מדובר בעזרה משפחתית ובין התובעת ובין חברת פמילי שררו יחסי עבודה ובהתאם לכך זכאית היא לתשלום דמי לידה.

...

אשר לתדירות העבודה ואופייה העידה התובעת: " ת. אני מקבלת טלפון ממנהלי המחלקות או בעלי או שתי גיסות שלי שהן מבקשות ממני מה צריך לעשות ומשהו שבועי, ואני מקבלת שיחה שבועית ולפעמים זה דברים מעצמי. זה נכון חלקית. חלק מאני מקבלת בקשה מצד המנהלי מחלקות בחנות בדיקה ספציפית של מ מוצרים, וחלקית זה טיולים ברחובות, לראות מה קורה בשטח "(עמ' 3 לפ' ש' 32-33; עמ' 4 לפ' ש' 1-2).

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

תביעת התובעת לתשלום דמי לידה , נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם כי לא הוכח כי היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת ובין החברה בה עבדה, חברה בבעלות בעלה.

לתובעת שולם שכר בפועל בשיעור שאינו משתנה, וכן הופרשו עבורה דמי ביטוח ועבודתה בוצעה על ידי עובדת אחרת בזמן שהותה בחופשת לידה.

מטעם התובעת העידו התובעת ובעלה מר צור אלגבלי , כן העיד מר יעקב ישראל גדניאן ( להלן: "יעקב"), מפקח איזורי בחברת אלגבי קליין בע"מ. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הזכאות לדמי לידה מוסדרת בסעיף 50(א) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה-1995 (להלן:" החוק") הקובע כדלקמן: "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

כמו כן , נפסק כי אי הקפדה על חוקי המגן, העידר חוזה עבודה , העידר רישום ימי חופשה ואי תשלום דמי הבראה, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם יש לראות בבן המשפחה כעובד או לא. נציין כי בעיניין עב"ל 535-09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.9.2010] , הבהיר בית הדין כי בעת בדיקת טיב הקשר קיימת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, כאשר יחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה.

...

נוסף על כך , מקובלת עלינו עדותה לעניין אחריותה וסיועה לחברה באופן חלקי בעת היעדרותה :" יש פה עסק משפחתי ויש 3 ילדים שאוכלים , נכון שאני בחופשת לידה אבל אני לא יכולה להגיד ביי ילדתי , לא לשכוח שזה עסק משפחתי , אני לא יכולה לקום בבוקר ולהגיד אל תדברו איתי, אבל כן הנקתי ויצאתי לקניון והייתי בחופשת לידה, והייתי שם שצריך אותי, מבחינתי זה אחריות של תפקיד, גם אם זה לא היה בעלי והייתי במקום אחר, הייתי רוצה לחזור למשרה שלי הייתי מתנהגת אותו דבר. לא זלזלתי עדיין בתפקיד שלי בזמן חופשת לידה" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 29-24).

התובעת העידה ועדותה בעניין זה אמינה ומקובלת עלינו , כי אף אם הייתה עובדת במקום אחר ועל מנת לשמור על מקום עבודתה הייתה פועלת באותו אופן.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אנו קובעים כי התובעת הוכיחה קיום יחסי עבודה אמתיים בינה ובין החברה, וכפועל יוצא מכך, דין תביעתה להתקבל.

כפועל יוצא, מצמצום הקף המשרה, שולמה לתובעות קצבת אבטלה נמוכה מזו שהייתה משתלמת להן אילמלא הפחתת המשרה וכן הן תפגענה בדמי הלידה שישולמו להן על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לנוכח דחיית התביעה כלפי הנתבע, התובעות ישאו בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאחרת סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

בענייננו, הנתבעים לא טענו כי יידעו את התובעות בהוראות החוק והתקנות ולפיכך, אנו סבורים כי חלה על הנתבעת חובת הפרשה לפנסיה בגין תקופה זו. עוד יצוין כי בתחשיבי התובעות הובאה בחשבון גם הפרשת המעביד עבור רכיב פיצויי הפיטורים.

עם זאת, הנתבעת הודתה בחבות של 2,605 ₪ ועל כן אנו מחייבים אותה בתשלום סכום זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעות בתוך 30 ימים את הסכומים כדלקמן: לתובעת 1 - הפרשי שכר עבודה בסך 813 ₪.

בנוסף, בהתחשב בתוצאה, הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשאלה האם דחיית דרישת תשלום דמי הלידה על ידי הביטוח הלאומי נבעה מכשל מקצועי של הנתבע בטיפול בדרישה, או הדחייה נבעה מהדווח המקורי של התובעת למוסד לביטוח לאומי בדבר מעמדה לצורך תשלום דמי ביטוח.

...

כך גם יש להביא בחשבון כי רואה החשבון יכול לייעץ ללקוח, אך בסופו של דבר הלקוח יודע לא פעם את מצב עסקיו והכנסותיו, והוא איננו חייב לקבל המלצה של רואה חשבון.

אין בידי לקבל טענה זו. לא מצאתי באסופת המיילים שצורפו כנספח לכתב התביעה כל ביסוס לטענה זו. מהמיילים שצורפו עולה, כי הנתבע מתנצל על המענה המאוחר שניתן מצדו לשאלת התובעת, אשר כאמור, לא מצאתי כי איחור במענה במקרה דנן גרם לדחיית הבקשה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

גב' רינה יהודה (להלן- 'התובעת') מבקשת שנקבע כי התמריצים ששולמו לה בחודשים בהם שהתה בחופשת לידה, ייכללו בחישוב שכרה הקובע לתשלום דמי לידה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן- 'הנתבע').

סוף דבר סופו של דבר, דין התביעה להדחות, למרות התוצאה, אין צו להוצאות.

...

אשר על כן, מסקנתי הינה כי התמריצים ששולמו לתובעת בחודשים 9.16-10.16, לא בהכרח שולמו לה בגין ביצועי מכירה בחודשים 7.16-8.16 ועל כן, אין לזקוף אותם לאותם חודשים בחישוב דמי הלידה.

על כן ומכל הטעמים שהובאו לעיל, הגעתי למסקנה לפיה, התמריצים ששולמו לתובעת הם בגדר "שכר חודשי" כהגדרת תקנה 3 ויש לראותם כשכר חודשי רגיל של התובעת באותו החודש בו שולמו.

סוף דבר סופו של דבר, דין התביעה להידחות, למרות התוצאה, אין צו להוצאות.