דחיית תשלום אגרה עד למתן פסק דין לפי תקנות בית המשפט

ראשית, התבקש לעדכן את סכום התביעה לעניין התשלומים החודשיים שעל החברות לשלם לסימון, בהתאם לזמן שחלף מאז הגשת התביעה ועד למועד הגשת בקשת התיקון (בתוספת הפרישי הצמדה וריבית עד ליום 1.2.2023), מסך של 400,000 ש"ח לסך של כ-4.3 מיליון ש"ח. שנית, התבקש להוסיף לכתב התביעה פירוט עובדות שארעו לאחר הגשתו, ובכלל זאת היתייחסות למספר פסקי דין שניתנו בין הצדדים לאחר מועד הגשת התביעה, אשר נטען כי מקימים מעשה בית דין בנוגע לחלק מהמחלוקות הקיימות; וכן פירוט של מעשי קפוח נוספים שביצעו ויזל, לרבות בקשר לבקשות של סימון לזימון ישיבות דירקטוריון של החברות.

זאת, הן מאחר שממילא לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), לא נידרש לשלם אגרה בגין הסעד שבסעיף 159.7 לכתב התביעה; והן מאחר שסוגיית תשלום האגרה עבור סעד זה לא הועלתה על ידי הנתבעים אלא רק לראשונה בעמדת המדינה וביוזמתה, ואולם עמדה זו הוגשה רק לאחר שכבר הוגשה בקשת הפרוק.

למותר לציין כי אין באמור לעיל כדי להכריע במחלוקות שהוזכרו בהחלטה מ-12.12.2021, אשר במידת הצורך יוכרעו בפסק הדין בהליך וכל טענותיו של רמי בעיניין זה שמורות לו. האמור לעיל נועד להבהיר רק כי הסמכות העניינית לידון בתביעת סימון נגד רמי נתונה לבית משפט זה ולא לבית הדין לעבודה (גם אם בסופו של יום תדחה התביעה לגופה).

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 53997-04-23 שרייר ואח' נ' משרד המשפטים - בית הדין לעררים תל אביב ואח' 29 למאי 2023 לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן מערערים 1.איליה שרייר, עו"ד 2.נטליה בורטייצ'וק משיבים 1.משרד המשפטים - בית הדין לעררים תל אביב 2.רשות האוכלוסין וההגירה – תל אביב 3.היועץ המשפטי לממשלה פסק דין

דיון והכרעה : המסגרת הנורמאטיבית : המסגרת התחיקתית בנושא האגרות, קבועה בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן :"תקנות האגרות)". בתקנה 14 שם, מפורטים העניינים בשלהם מוענק פטור מתשלום אגרה מעבר לנושאים פרטניים, שעניינם של המערערים כאן אינו כלול בהם, מפורטים בתקנה 14 (ג) שם, השיקולים של בית המשפט לשקול, בדונו בנושא האגרה :"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם". בתקנה 19 שם מפורטת זהות בעלי דין פטורים מאגרה, יהא עושרם אשר יהא.

המערערים טענו עוד כי ראוי שתשלום האגרה יידחה עד להכרעה סופית בעמ"נ. לפי תקנה 14 (י) לתקנות האגרות, דחייה כזו לא תנתן כדבר שבשיגרה אלא למי שהוראות הדין מכירות בזכותו לדחייה/ פטור.

...

לטענת המשיב, המערערים כלל לא טענו להעדר יכולת כלכלית ואף לא גילו עילה בהליך העיקרי לכן לטעמו דין הערעורים להידחות.

" מן הכלל אל הפרט : לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, אני רואה לנכון לאמץ את עמדת כב' הרשמת בנושא האגרה.

סיכום : אשר על כן, אני מחליטה להורות על דחיית הערעור.

המערערים ישלמו את האגרה במועדים כפי שנקבעו על ידי כב' הרשמת.

ביום 18.05.23 הגיש התובע הודעה מטעמו אליה צורפה החלטה של כב' הרשם הבכיר בבית משפט השלום בקריות בתיק 40569-05-23 אשר הורה על דחיית תשלום האגרה בתיק שם עד ליום 16.05.25 או 30 יום ממתן פסק הדין לפי המוקדם.

אשר לדעתי- אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שעיינתי בבקשה, התגובה, תשובת התובע וכלל החומר שבתיק, ושקלתי את טענות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מתשלום אגרה להדחות, וזאת מן הנימוקים שלהלן: החובה לתשלום אגרה מעוגנת בתקנה 2(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (התקנות), אשר קובעת בהאי לישנא: "2. חובת תשלום אגרה

...

אשר לדעתי- אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שעיינתי בבקשה, התגובה, תשובת התובע וכלל החומר שבתיק, ושקלתי את טענות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מתשלום אגרה להידחות, וזאת מן הנימוקים שלהלן: החובה לתשלום אגרה מעוגנת בתקנה 2(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (התקנות), אשר קובעת בהאי לישנא: "2. חובת תשלום אגרה

שנית, המדובר בתביעה שהוגשה נגד חברת הביטוח, ולא ברור הקשר בינה לבין הליך זה. לאור המקובץ לעיל, בשים לב לכך כי לתובע ולבת זוגו הכנסה קבועה, וכן בשים לב למועד הגשת התביעה וטענת ההתיישנות, וכן נוכח אי הבהירות ביחס למעמדו של הבן, בן ה- 26, אשר מתגורר יחד עם התובע ובת זוגו, וגן בשים לב לעילת התביעה נגד הנתבעים 3-2, נדחה דעתי כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.

אסתפק בכך שאזכיר את שכר הטירחה שנפסק בשני פסקי הדין של בית המשפט העליון שעסקו בתביעות ספם ושנזכרו לעיל: בעיניין שולץ נפסק שכר טירחה בסך 305,000 ש"ח וגמול בסך 95,000 ש"ח, כאשר שווי ההטבה הוערך בסך שבין 4,291,350 ש"ח לבין 8,582,700 ש"ח. בעיניין שסטוביץ דחה בית המשפט העליון את המלצת הצדדים, ואישר גמול בסך 50,000 ש"ח ושכר טירחה בסך 200,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), כאשר שווי ההטבה הוערך על ידי הצדדים בסך של 2.2 מיליון ש"ח (ויוער, כי בשונה מענייננו, בעיניין שסטוביץ נוהל ההליך לגופו, והפשרה הושגה רק לאחר שניתנה החלטה המאשרת את הגשת התובענה הייצוגית).

עם הגשת בקשת האישור משלם המבקש את החלק הראשון הקבוע בתקנות (כשליש מסכום האגרה), והחלק השני משולם עם מתן פסק הדין בתובענה, כאשר זהות המשלם – המבקש או המשיב – נקבעת לפי תוצאת ההליך (תקנה 7א(א) לתקנות האגרות).

עד עתה לא ניתן פסק דין מנחה של בית המשפט העליון בשאלה מה נחשב ל"טעמים מיוחדים" המצדיקים פטור מתשלום יתרת האגרה.

...

עם זאת, בית המשפט נדרש להשקיע תשומות בניהול ההליך (לרבות קביעת דיון לאחר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לצורך ליבון עניינים מסוימים), וכן יש להביא בחשבון את היקפו הכספי של ההסדר ואת הצדדים לו. בהתחשב בכך, סבורני שלא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: הסדר הפשרה מאושר.

הבקשה לפטור מתשלום החלק השני של האגרה – נדחית.

העירעור הוגש על החלטת כבוד הרשמת, השופטת פ' נויבירט בע"א 20732-03-23 (להלן – העירעור העקרי), שעניינה דחיית בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבה בעירעור (על-פי תקנה 135 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות)) ודחיית בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרת המשפט.

על-פי פסק הדין של בית משפט השלום, היה על המערער לפנות את הדירה עד יום 13.3.2023, לפני כחמשה חודשים.

משלא שולמה האגרה ולא הופקד הערבון עד יום 10.7.2023, ניתן במועד זה פסק-דין המוחק את העירעור העקרי.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב העירעור, בהליך העירעור העקרי ובהליך שנידון בבית משפט השלום וכן בחלק מפסקי הדין וההחלטות בשאר ההליכים בעיניינו של המערער (כפי שפורטו לעיל), הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

...

במסגרת סקירה זו עמד בית המשפט על כך שבכל ההליכים נשמעו טענותיו של המערער באריכות רבה, אך בכולם המסקנה הייתה כי למערער אין כל זכות להישאר בדירה ולפיכך נקבע פעם אחר פעם כי עליו לפנות את הדירה, כפי שנקבע גם בפסק-דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור, בהליך הערעור העיקרי ובהליך שנדון בבית משפט השלום וכן בחלק מפסקי הדין וההחלטות בשאר ההליכים בעניינו של המערער (כפי שפורטו לעיל), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

מכל מקום, מהטעמים שיובאו להלן, הרי שיש לדחות את הערעור גם לגופו.

לנוכח האמור, אין מנוס מדחיית הערעור.