מדובר בתביעה לאישור עיקול צד ג', שהוטל לבקשת התובעים במסגרת בקשה לעיקול זמני, על כספי חברת א. דורי, הנתבעת בתיק העקרי (להלן: "הנתבעת"), המוחזקים אצל הנתבעת בתיק דנא (להלן: "המחזיקה").
לאחר שהוגשו כתבי הטענות בתיק דנא והתקיים קדם משפט, שבמסגרתו סוכם בין הצדדים לערוך בדיקה ביחס לטענת המחזיקה, שלפי הנתבעת חייבת לה כספים העולים על אלה המוחזקים אצלה, ועל כן גם אם התביעה לאישור עיקול לא תדחה בשל איחור בהגשתה, יש לדחותה לגופה, הגישו התובעים הודעה שלפיה הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ועל כן מבוקש כי תנתן החלטה בטענה שעניינה איחור בהגשת התביעה לאישור עיקול.
...
בית המשפט ציין בפסק הדין את הדברים הבאים: "32. על רקע זה, ולאחר ששקלנו את הדברים, לא מצאנו להתערב בהחלטות שהתקבלו במקרה דנן. בעיקרו של דבר, השתכנענו כי אלה ניתנו על רקע הצטברות הנסיבות הייחודית במקרה זה – ובפרט העובדה שהמחזיקות התנהלו בפועל בהתאם לצו העיקול וכן העובדה שהבקשה להצהיר על בטלות העיקולים הוגשה על ידי המבקשת כמעט שנתיים לאחר שניתנו צווי העיקול, ולאחר שמספר בקשות לביטול העיקול – שבהן היא כלל לא העלתה את טענותיה בעניין הודעות המחזיק – נדחו. באופן יותר ספציפי, בכל הנוגע לנכסים המצויים בידי AIG, ההחלטה שלא לבטל את צו העיקול אינה כה חריגה, בהתחשב בכך שהודעת מחזיק מטעמה אכן נשלחה, גם אם באיחור מסוים שאינו כבד (בפרט בהשוואה להשתהות בהתנהלותה של המבקשת עצמה). הדברים אמורים גם בשים לב לסמכותו הרחבה של בית המשפט להאריך מועדים, לרבות מועדים שנקבעו בחיקוק – אך זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). 33. ההחלטה שהתקבלה בנוגע לעיקול שהוטל על נכסים המצויים בידי הפניקס היא אכן מעט שונה, בנסיבות שבהן הודעת מחזיק מטעמה כלל לא הוגשה, ולמעשה ההחלטה ניתנה בעיקר תוך הדגשת התנהלותה של הפניקס בפועל. אולם, גם בכך לא מצאנו כאמור להתערב. כפי שהודגש, אנו סבורים כי קביעה מסוג זה ראוי שתהא שמורה לנסיבות חריגות בלבד, בהן אין כל ספק כי החריגה מהפרוצדורה אינה מובילה לפגיעה במהות הדברים. לשיטתנו כאמור, העיקר במקרה זה היה נעוץ בשילוב שבין התנהלות המחזיקה לבין התנהלות המבקשת עצמה, שדומה כי קיבלה אף היא את המצב בפועל או לכל הפחות "ישנה על זכויותיה" בהקשר זה. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שהתוצאה האופרטיבית הייתה אך מתן הארכת מועד להפניקס – גם אם חריגה יחסית – להגשת הודעת המחזיק מטעמה, ועל כן היא לא ביטאה ויתור מוחלט על כללי הפרוצדורה הקבועים בתקנות".
המסקנה הנ"ל עולה בבירור מלשונן של תקנות 378 ו- 378(א) וכותרתן:
מחזיק שהודה תק' (מס' 6) תשס"א-2001 תק' תשס"ב-2002
377 .
התביעה נדחית, אפוא.
