דחיית תביעת תאונה בעבודה עקב חוות דעת מומחה

בתאריך 24.10.2019 נדחתה תביעת התובע כנגד מעסיקתו בגין תאונת העבודה האמורה.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לאמץ את חוות דעתו של ד"ר גנאיים כמומחה מטעם בית המשפט, אשר מונה במסגרת ההליך בתביעה הקודמת, שהתנהל בטבריה, בתביעה שהגיש התובע כנגד מעסיקתו, וזאת תוך שמירה על חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.

יוער ויצוין, כי התובע לא צירף תמונה של הסולם, שלטענתו לא התאים לצורך ביצוע העבודה בשל אורכו, לא העיד את מר עזאיזה על מנת להוכיח את טענותיו בהקשר זה וכן לא הגיש ולו אסמכתא אחת המלמדת, כי התובע היתקשר למעסיקו, תיאר בפניו את הבעיה ואת העדר הנגישות למקום בו מוצב הדוד, לצורך קבלת הנחיותיו באשר לאופן ביצוע העבודה.

...

אין בידי לקבל את טענות התובע בהקשר זה. ראשית, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כמפורט לעיל ובפרט את הטענה, כי תומר הנחה אותו לעלות על הרמפה.

לסיכום, מכלל הראיות והעדויות בתיק עולה, כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ולבסס את טענותיו בדבר אחריותם של הנתבעים לאירוע התאונה, בה היה מעורב ביום 24.3.2013.

לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ובשים לב להסדר הדיוני שגובש בין הצדדים לעניין שיעור הנזק, מצאתי כי אין הכרח או צורך להידרש לשאלת שיעור הנזק וגובה הפיצוי, שכביכול מגיע לתובע מאת הנתבעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ביום 19.7.2022 ניתן בתיק זה פסק דין, בו נדחתה התביעה על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק, ד"ר דוד אנג'ל (להלן: ד"ר אנג'ל).

עוד טוען הנתבע כי מבדיקה מדגמית נמצא כי בתיק ב"ל 33833-04-20 מיכל חנה מלכה – המוסד לביטוח לאומי (2.8.21) ד"ר פריימן הכיר בליקוי הצוארי של התובעת כתאונת עבודה, ולפיכך טענת התובע כי בכל תיק שמונה ד"ר פריימן לא הוכר נזק בעמוד השידרה כתוצאה מהעבודה אינה נכונה.

בין הסיבות למינוי מומחה נוסף: בית הדין לא תיאר לפני המומחה הראשון את מלוא העובדות, וקיים חשש שהמומחה לא יוכל לשקול מחדש את עמדתו לאחר קבלת העובדות במלואן; בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית נוספת בנושא השנוי במחלוקת ברפואה; חוות הדעת לא נראית הגיונית לבית הדין; המומחה המליץ על קבלת חוות דעת של מומחה בתחום אחר (ר' ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

...

..בעניין לב [עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי (13.02.2011)] קבע בית הדין הארצי כי יש לעדכן את הגדרת "אסכולה רפואית" הנוהגת ביחס לחוות דעת רפואיות בבתי הדין כמפורט להלן: "על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית". באשר לנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית נפסק בעניין איילון כי - "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.

בבר"ע (ארצי) 22859-05-19 שלמה חיומי – המוסד לביטוח לאומי (7.1.20) ציין בית הדין הארצי כי: "...ככלל, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ואין די בהפנייה להליך שבו אותו ליקוי רפואי הוכר כפגיעה בעבודה בעניינו של מבוטח המועסק בתנאי עבודה דומים או זהים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף או מינוי מומחה רפואי אחר. יחד עם זאת, במקרה שבו מחוות דעת המומחה עולה כי המומחה הרפואי שולל קטגורית אפשרות של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי, ואותו ליקוי רפואי הוכר כפגיעה בעבודה בעניינם של אחרים שמועסקים בתנאי עבודה דומים או זהים, עשויה להיות הצדקה להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי, שבהן יתבקש להתייחס לחוות הדעת שניתנו בהליכי אחרים, או למינוי מוחה רפואי נוסף או אחר". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי מתקיים חריג המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר, זאת שעה שד"ר פריימן מונה מתוך רשימת מומחים שנמצאו מתאימים לשמש כיועצים רפואיים של בתי הדין לעבודה על ידי ועדת משנה שהוקמה לצורך כך, ומשבקשת התובע הוגשה בטרם ניתנה חוות הדעת בענייננו, וכן שעה שלא הוכח כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה.

סוף דבר נוכח הטעמים המפורטים לעיל הבקשה בשלב זה נדחית.

בהחלטותיו שבנידון דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה כתאונת עבודה, בגין שינויים נווניים ובלטי דיסק, הן בצואר והן בגב.

המומחה התבקש לחוות דעתו לסוגיות הבאות: מהן המחלה/ות או הליקויים שמהם סובל התובע בגב ו/או בצואר? האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי/ים מהם הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי/ים עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

המומחה ציין בבירור, כי לצורך קביעת קשר סיבתי בין אופי עבודה לבין הפרעה צוארית או מותנית (שתי הפגימות קיימות אצל התובע), יש להבדיל בין מנגנון של מקרוטראומה חוזרת, דהיינו – פעולה שחוזרת על עצמה לאורך יום עבודה רציף ועל ציר זמן ארוך, ובין פעילות גופנית הגורמת לתנוחות גוף לא פיזיולוגיות, שגורמות להפרעה במערכת השלד, אך אין להביאן בחשבון בעת קביעת קשר סיבתי בין התפתחות שלדית לאופי עבודה (עמוד 8 לחוות הדעת).

עם זאת, הנתבע גם הפנה בסיכומיו לחלקים הרלוואנטיים מתוך חוות דעתו של המומחה, ושיש בהם כדי לתמוך בדחיית התביעה – - קביעת המומחה כי עבודת התובע מגוונת ולא אחידה; - קביעת המומחה כי המשקלים שאותם נידרש התובע להרים אינם כאלה הנחשבים כבדים באופן חריג, ושיכולים לגרום לנזק ממשי לגב התחתון או לעמוד השידרה הצוארי; - העובדה ולפיה המחלה הניוונית בגב ובצואר הוחמרה במהלך השנים, אך יכולת העבודה של התובע לא הוגבלה.

...

מעבר לכך, לא מצאנו כל סיבה מדוע יש לסטות ממסקנותיו הסופיות של המומחה.

זאת ועוד, לא מצאנו כי המומחה התעלם מפרט עובדתי-רפואי כלשהו, שהיה בידו, ושיש בו כדי להשפיע על חוות הדעת שלו.

לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, עולה כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ולפיכך התביעה נדחית.

התובע טוען כאמור הן למנגנון של מקרוטראומה והן לארוע תאונת-עבודה, ואולם אין בידי לקבל אף לא אחת מטענות התובע בהקשר זה, שהרי על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, לא ניתן לקבוע, כי מצבו נגרם על רקע פגיעה במנגנון מקרוטראומה, שעה שעבד במסעדה ברציפות כאחד-עשר חודשים בלבד עובר להופעת התחלואה מושא התביעה.

כך גם, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע להכרה בפגיעה בגב כתאונת-עבודה על-פי תורת המקרוטראומה; ערעור שהגיש התובע לבית-הדין האיזורי לעבודה נדחה וערעור שהגיש לבית-הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא, מהטעם לפיו התובע לא הוכיח תשתית עובדתית להכרה על-פי תורת המקרוטראומה, שכן אומנם מדובר בעבודה פיזית קשה, אך זו אינה עונה לדרישת הפסיקה בדבר תנועות חוזרות ונישנות, אלא מדובר בעבודה מגוונת, הכרוכה בפעולות רבות ושונות במהות האחת מהשנייה.

...

בתום דיון ההוכחות נתבקשה ארכה להגשת הסיכומים בכתב לנוכח משא ומתן בין הצדדים, אולם חרף חלוף המועד וארכות חוזרות ונשנות, לא הוגש הסכם פשרה; בנסיבות אלו, הורה בית-המשפט על הגשת הסיכומים בכתב לאלתר וחרף חלוף המועד, החלטה חוזרת והתראה מפורשת בעניין, התובע נמנע מהגשת הסיכומים; חלף זאת, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב-התביעה והעברתה לבית-המשפט המחוזי, ואולם העניין נדון לאחר הגשת תחשיבי הנזק ומוצה זה מכבר ומכל מקום ברור, שאין מקום ובטח שלא בשלב זה, לאחר דיון ההוכחות, להיעתר לבקשה; מטעם זה בלבד דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי דין התביעה להידחות.

התובע טוען כאמור הן למנגנון של מיקרוטראומה והן לאירוע תאונת-עבודה, ואולם אין בידי לקבל אף לא אחת מטענות התובע בהקשר זה, שהרי על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, לא ניתן לקבוע, כי מצבו נגרם על רקע פגיעה במנגנון מיקרוטראומה, שעה שעבד במסעדה ברציפות כאחד-עשר חודשים בלבד עובר להופעת התחלואה מושא התביעה.

עם זאת, המומחה גם אישר בעדותו, כי הוא נסמך בחוות-דעתו על האנמנזה מפי התובע וככל שיתברר בסופו של דבר, כי לא אירעה כל תאונת-עבודה, הרי שממילא גם אין מקום לקביעת הנכות האורתופדית בגינה (עמוד 37 בשורה 35 – עמוד 38 בשורה 18, עמוד 38 בשורות 27-34 ועמוד 41 בשורה 17 – עמוד 42 בשורה 27).

לנוכח המפורט לעיל, מצאתי לקבוע, כי התובע לא הרים הנטל להוכיח פגיעה במנגנון של מיקרוטראומה או פגיעה כתוצאה מתאונת-עבודה; ממילא לא ניתן להטיל על כתפי הנתבעת כל אחריות בגין הנזקים הנטענים ומכאן, שדין התביעה להידחות.

התביעה הוגשה באמצעות המבקש – עורך דין במקצועו, ונתבעו בה פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת עבודה בשנת 2009.

כן ביקש המשיב לאפשר לו להגיש חוות דעת נוירולוגית תוך 30 יום ממועד חידוש התביעה, משהתברר כי הוא סובל מבעיות נוירולוגיות בעקבות התאונה.

לעניין זה, נטען בין היתר כי המשיב לא צירף פירוט כרטיסי אשראי ופירוט פעולות בחשבון העובר ושב; לא הבהיר כיצד שילם למומחים השונים על חוות הדעת שצורפו לתביעה; ולא פירט כיצד הוא מממן את הייצוג המשפטי בהליך הנוכחי.

בתגובתו לתשובת המבקש, טען המשיב בין היתר כי הוא לא שילם כל תשלום בגין ייצוגו בהליך הנוכחי; כי התשלום בגין חוות הדעת האקטוארית בוצע על ידי משרד ב"כ המשיב; וכי התשלום בגין שתי חוות דעת המומחים בוצע במהלך השנים.

בית המשפט הבהיר כי טענות המשיב בדבר התרשלות המבקש נסבות על עתוי הגשת התביעה הנזיקית שהוביל לדחייתה בשל היתיישנות.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.