דחיית תביעת שארים לאלמנה ובנה עקב אי-תושבות המנוח

ההיתר עימו ניכנס לישראל ביום התאונה היה בתוקף בין התאריכים 28.8.08 – 25.11.08, למטרת "מסחר" (נ/1), והוצא על סמך מכתב שקבל מהחברה, נושא תאריך 15.8.08, ולפיו "הנ"ל מוכר לנו אישית כי יש בינינו התקשרויות עבודה בתחום של סחר בחומרי איטום". מכתבים דומים הוצאו על ידי החברה ביום 27.4.08 (ולפיו "הנ"ל מקיים איתנו קשרי מסחר בתחום של עבודות בידוד ואיטום מזה ארבע(ה) שנים") וביום 26.12.07 ("הנ"ל מחמוד עותמאן בסיס תעודת זהות 900741414 תושב שוויקה קונה אצלנו מוצרי איטום ותוסף לבטון בטקל מזה 4 שנים, הנ"ל מוכר לנו אישית"; האישורים צורפו לכתב התביעה).

מר אשרף חסין מהדאוי, תושב שויכה, העיד כי עבד אצל איאס משך שלושה ימים במהלך החודשים אוגוסט ואוקטובר 2008, וביצע עבודה בבית סוהר בלוד וכן במחסן שבנה איאס בביתו.

בלשונו של השופט עמירם רבינוביץ: "אכן, בהיעדר תביעה של המנוח עצמו לבית הדין, בה השיג בחייו על דחיית תביעתו לגימלה, לא יכולה הייתה להתגבש זכות לגימלה לפני מותו, וממילא לא יכול היה להתגבש חוב שלא נגבה. יהיה זה מרחיק לכת למדי להתיר ניהול דיון בתביעה לגימלה הנושאת אופי אישי ואינה עוברת בירושה על ידי שאירי המנוח, בה בשעה שהמנוח עצמו לא הגישה לבית הדין.

באשר לדרך יישומו של סעיף 369 לחוק - על המוסד לשקול (בין כעת ובין לאחר סיום ההיתדיינות בתביעה הנזיקית) את כלל נסיבות העניין, לרבות התביעה הנזיקית והתביעה לגימלת תלויים שתגיש (כך סביר להניח) אלמנתו של התובע – ולקבל החלטה אילו סכומים לידרוש מהחברה, ומתי, מכוח סעיף 369 האמור.

...

בנסיבות אלו, אין למנוע את קבלת התביעה רק מהטעם הפרוצדוראלי-אקראי כי ההליך טרם הסתיים במועד פטירתו של התובע; שוכנענו כי דחיית התביעה בנסיבות אלו תפגע בתכלית החוק, להעניק את הגמלה למי שזכאי לה לצורך סיפוק צרכי מחייתו (לגישה דומה ראו את פסק דינה של השופטת יעל אנגלברג-שהם ב-בל' (ב"ש) 3320/04 ז'ני ליבוביץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.5.07; החלטת השופטת חנה טרכטינגוט ב-בל' (ת"א) 2354/08 רפאל ביטון – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.6.12; לפסקי דין של בית הדין הארצי מהם ניתן להסיק גישה דומה ראו את עב"ל 1101/02 זיאד ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.9.03; עב"ל 1475/02 דליה חיים – המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.2.04; עב"ל 54/08 יאיר חי אהרונוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.1.09; והשוו לבג"צ 1861/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 6.8.09).

סיכום סוף דבר – התביעה מתקבלת בהיבטיה ההצהרתיים.

אנו קובעים כי נפילת התובע, מר מחמוד עותמאן בסיס ז"ל, ממערבל הבטון ביום 18.11.08 הינה בגדר תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, וכי אירעה תוך כדי ועקב עבודתו ב"תרמו גג בידוד ואיטום (1996)" בע"מ.

באשר לזכאות המוסד מכוח סעיף 369 לחוק – אנו קובעים כי המוסד יפעיל שיקול דעת בדבר שיעור הסכומים שברצונו לדרוש מהחברה מכוח סעיף זה ומתי, בהתחשב בכלל הנסיבות לרבות התביעה הנזיקית המתנהלת.

התובעת, גברת עלא אלסיד אחמד, הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום קצבת שאירים, כאלמנתו של המנוח מחמד אלסיד אחמד ז"ל. התביעה נדחתה מן הטעם שהמנוח לא היה תושב ישראל בעת פטירתו.

גרסת התובעת אינה עקבית ולא עמדה במבחן החקירה הנגדית: בראש נאמר, כי עדות התובעת עצמה הותירה רושם לא עיקבי ולעתים מיתחמק.

...

בנסיבות אלה הוסיף וטען כי דין התביעה לקצבת ילדים מחודש 9/14 להימחק.

לא למותר להוסיף, כי בניגוד למשתמע מסיכומי התובעת כאילו למדה רוקחות בירושלים מדבריה לחוקר המוסד נמצאנו למדים כי את מקצוע הרוקחות למדה דווקא בעמאן שבירדן (נ/3 עמד 7, בשורה 28).

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה נדחית והרינו קובעים כי במועד פטירתו לא היה המנוח, מחמד אלסיד אחמד ז"ל, 'מבוטח' כמשמעו בסעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו, לא היה תושב מדינת ישראל.

אף על פי כן, לא בלי היסוס, ואך בשל אתגרי השעה הקשים ומעמדה האישי של התובעת, החלטנו להימנע מכך.

זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר בה כתושבת ישראל, לצורך קבלת ביטוח זיקנה ושארים, כשהשאלה היא האם היא מתגוררת בראס אל עמוד כטענתה או בבית סאחור כטענת הנתבע.

התובעת הנה אלמנתו של שחאדה נופל.

יצויין כי בעניינה של התובע התנהלו הליכי ביניים, לאחר שהנתבע שלל מהתובעת את ביטוח הבריאות לאור הטענה כי אינה תושבת.

לדבריו, ובטרם הזדהה כחוקר המוסד, בנו של בעלה המנוח, מסר כי התובעת גרה עימם, אולם לאחר שהזדהה טען כי התובעת בירושלים וכי היא מגיעה לביקורים כל שבועיים שלושה למשך ארבעה חמישה ימים.

היות וכך – ומשגם חשבון החשמל, אינו מלמד, כאמור על צריכתה שלה, ולאור כל האמור לעיל – אין מנוס מקביעה כי גם בתקופה שלאחר שנת 2000-לא התגוררה התובעת בתחומי ישראל, ועל כן דין תביעתה להידחות.

...

היות וכך, ולאור כל האמור לעיל, אין גם ממש בהסכם השכירות, אשר על פניו אינו מלמד על מגורים בפועל בדירה.

היות וכך – ומשגם חשבון החשמל, אינו מלמד, כאמור על צריכתה שלה, ולאור כל האמור לעיל – אין מנוס מקביעה כי גם בתקופה שלאחר שנת 2000-לא התגוררה התובעת בתחומי ישראל, ועל כן דין תביעתה להדחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

על כן, הופסק, כאמור, ביטוחה הרפואי של התובעת וכן נדחתה, לימים, תביעתה לקיצבת שארים, לאחר שהתאלמנה.

כעסם של בני המשפחה על בעלה המנוח, מוסבר בסיכומי ב"כ התובעת כדלקמן (סעיף 24 לסיכומים): "בעלה של התובעת המנוח מואשם בכך שהוא ידע שמדובר בקבוצת מתנחלים קיצונית ופאנטית, אשר שמה לעצמה מטרה לגזול שלא כדין ובמרמה מתושבי ירושלים הערבים את נכסיהם בשכונת סלוואן בירושלים, וכי מניסיון העבר קבוצה זו תאכלס במקום קבוצת מתנחלים אלימה וקיצונית בכדי להקשות על מהלך חייה של המשפחה במקום, עד שיגרשו אותם מהמקום בכח ובמרמה ובכך תשאר המשפחה ללא קורת גג, ומכאן השנאה." יא. גירסה זו, כפי שהובאה בסיכומים, לא הועלתה על ידי התובעת בעדותה.

בנוסף, דווקא התובעת מסרה גרסה אחרת למקור הסכסוך המשפחתי (בינה לבין גיסתה), וזאת על רקע נישואיהם של בנה של התובעת עם בתה של גיסתה.

לעניין עדותה של הגב' ליילה עג'לוני שהיא הגיסה הנוספת (ושהובאה מטעם הנתבעת-מרבית עדותה הייתה מבולבלת ולא עקבית, ותשובותיה היו מיתחמקות ברובן, ואין בה כדי לסייע למי מהצדדים (ר' עמ' 8-10 פרוטוקול מיום 26/3/09).

וכך נאמר בסעיף 5 לסיכומי ב"כ הנתבע: "יצויין כבר כעת כי לא ברור מה רווח עולה לתובעת מתיק זה, לאו פסק הדין שקיבלה כנגד חברת הביטוח בתיק הפלת"ד פסק דין של בית משפט השלום ת"א יפו ת.א. 23555/05 אשר צורף לכתב התביעה בבית הדין זה בתיק בל 11555/07. יצויין כי בפסה"ד בת.א. 23555/05 מיום 29/7/07 (לפני למעלה משנתיים) נקבע פיצוי בגין אבדן פוטנציאל השתכרות של המנוח בגובה 200,000 ₪ ופיצוי לא ממוני נוסף בסך 42,156 ₪.

...

סוף דבר: התביעה נדחית.

היות וכך – אף התביעה לקצבת שארים – נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות, מעבר להוצאות שנפסקו בגין ביטול פסק הדין, ושאותם עליה לשלם.

השניה – החלטה מיום 5.11.08 על פיה נדחתה תביעת התובעים לקיצבת שארים בגין מות המנוח, על יסוד הוראת סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי-התביעה בתיק בל 11562/09 הוגשה על ידי התובעת נגד החלטות הנתבע בשלושה עניינים: האחד – זכאות בנה של התובעת מוחמד, יליד 20.3.09, לביטוח בריאות ממלכתי.

-התביעות בשני ההליכים אוחדו, ולאחר שהנתבע אישר את תושבות התובעת ואת זכאותה לקיצבת ילדים בגין בנה מוחמד, כמו גם את זכאותו של מוחמד לביטוח בריאות ממלכתי, נותרו להכרעתנו תביעת התובעים בתיק בל 11822/08 לקיצבת שארים ותביעת התובעת בתיק בל 11562/09 לדמי קבורה.

-ראוי לציין כי עתירה שתקפה חוקתיות של תיקון לחוק הביטוח הלאומי על פיו הופחתו זכויותיהם של נפגעי עבודה, אשר התבססה בין היתר על טענה לפגיעה בזכות הקניין, נדחתה תוך שכב' הנשיא ברק קובע ש"לא הוברר בפנינו הבסיס המשפטי להכרה בזכאות לקצבה כזכות חוקתית לקניין" (בג"צ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ. מדינת ישראל ואח' (ניתן ביום 20.10.04 – סעיף 11 לפסק הדין).

-לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבע כי התיקון לחוק אינו נוגע לגימלאות קיום, שאינן נשללות משאיריו של מי שנהרג אגב ביצוע פשע לאומני, ועל כן אין בסיס לטענת התובעים כי ילדי המנוח "מורעבים" בשל מעשיו של אביהם.

...

-לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבע כי התיקון לחוק אינו נוגע לגמלאות קיום, שאינן נשללות משאיריו של מי שנהרג אגב ביצוע פשע לאומני, ועל כן אין בסיס לטענת התובעים כי ילדי המנוח "מורעבים" בשל מעשיו של אביהם.

-סיכומו של דבר – משלא שוכנענו שסעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי, עליו התבססה דחיית תביעת התובעים לקצבת שאירים, הינו בלתי חוקתי, אנו דוחים את התביעה בתיק בל 11822/08.

סוף דבר-התביעות נדחות, ללא צו להוצאות.