ביום 17.1.21, לאחר שעו"ד ג'אבר הגיש תצהיר ובנספחיו מסמכים, קבע הש' סילברמן (שהתיק הועבר לטיפולו) ביחס לבקשה לקבלת מסמכים, כי "לאור התגובה, על פניו אין צורך בשלב זה בהחלטה בבקשה". בהמשך ההליך לא הייתה היתייחסות נוספת לעניין מסמכים שלכאורה לא הועברו, לא הוגשה בקשה נוספת לגילוי המסמכים ולא הוגש ערעור על החלטה זו.
בפסק הדין של בית משפט השלום (כב' הש' סילברמן) מיום 4.7.21, נדחתה התביעה ביחס לתיק הרשלנות הרפואית אך התביעה ביחס לשכר הטירחה התקבלה חלקית באופן בו עו"ד ג'אבר חוייב לשלם לבני הזוג 50 אלף ש"ח.
במסגרת פסק הדין נקבע, כי בני הזוג לא הוכיחו כי עו"ד ג'אבר התרשל בתפקידו ביחס לתיק הרשלנות הרפואית, עוד נקבע, כי לא הוכח שעו"ד ג'אבר קיבל את הייצוג בדרך פסולה (פס' 50 לפסק הדין).
ר' בהקשר זה בעא 455/06 חלקה 21 (11.6.09) בפסק דינה של הש' פרוקצ'יה:
"הראציונאל הטמון באמצעי הדיוני של דחיית תביעה על הסף נועד להקנות בידי השופט שיקול דעת רחב לברר מראש, ומלכתחילה, את אותה סוגיה שהכרעה בה עשויה להביא ל"מכת מוות" לתביעה, אף בלא שנידרש דיון כללי ומסועף בכל השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין.
...
המשיב טען שיש לדחות את הבקשה להמרצת פתיחה על הסף.
המשיב ביקש, כי ייפסקו הוצאות לדוגמה וטען כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב.
דיון:
אפתח ואומר שדין הבקשה לסילוק להתקבל כפי שאפרט להלן:
דחיית תובענה בלא ברורה עד תום מעוגנת בתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת (ההדגשה הוספה):
"בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה."
תקנה זו החליפה את תקנה 101(א) לתקנות הישנות בה נקבעה סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה מ"כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (תקנה 101(א)(3) לתקנות הישנות).
אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית, איני יושבת כערכאת ערעור על כב' הש' סילברמן.
לאור אלה אני מקבלת את הבקשה לדחות את ההליך על הסף וקובעת כי התובע ישא בשכר טרחת בא כוח הנתבע בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ.
ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ג, 09 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
