דחיית תביעת פגיעה בעבודה בשל מחלת מקצוע

ביום 29.6.2011 קבעה ועדה רפואית כי הוא סובל מליקוי שמיעה עקב עבודתו, בשיעור 5%.

ביום 28.5.2017 הגיש המערער תביעה חדשה להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה ופקיד התביעות דחה גם בפעם זו את התביעה.

" החלטה "הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות, תקנה 15 הוועדה מנועה מלדון בתקנה 15 מאחר ונקבע שלא ניתן לאחד את שני מחלות המיקצוע." על החלטה זו הוגש העירעור שלפניי.

...

לאחר שהערר נדחה הגיש ערעור לבית הדין, במסגרתו הוסכם ביום 19.6.2020 כי עניינו יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב (ב"ל 24452-12-19).

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שאפרט להלן.

סוף דבר הערעור מתקבל.

ביום 16.9.18 דחה הנתבע את התביעה.

" (סעיף 5 לכתב התביעה) התובעת עבדה מידי יום 8 שעות ולעתים הועסקה גם 12 שעות.

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובעת ואת עדות מעסיקה, מר גיא ראובני, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טעונת הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה וכן לצורך מחלת מיקצוע.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובעת ואת עדות מעסיקה, מר גיא ראובני, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טעונת הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה וכן לצורך מחלת מקצוע.

בסיום דיון ההוכחות הודיע התובע כי אינו עומד עוד על התביעה בעילת המקרוטראומה [עמ' 9 ש' 24-25] והבהיר כי הוא עותר רק להכרה ב CTS כמחלת מיקצוע, המנויה בפריט 13 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד 1954 (להלן – התקנות).

הנתבע נתן הסכמתו לשוב ולבחון את התביעה גם בעילה של מחלת המיקצוע הנטענת, מאחר ולא היה ברור, באותו שלב, האם פקיד התביעה בחן מלכתחילה את התביעה בעילה זו. ביום 1.2.23 הודיע הנתבע כי התביעה נדחית על ידו גם בעילת מחלת המיקצוע על פי פריט 13 לתוספת השניה לתקנות וזאת הן מהפן העובדתי והן מהפן הרפואי.

מסגרת נורמאטיבית "מחלת מיקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995: "מחלה שנקבעה כמחלת מיקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מיקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עסוקו במשלח ידו". הרשימה של מחלות המיקצוע היא רשימה סגורה.

...

על יסוד העובדות שהוכחו בפנינו סבורים אנו כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית לכאורית, ולו בדוחק, המלמדת על עבודה הכרוכה בהפעלת לחץ ממושך על העצב.

מסקנה זו מתחזקת מקל וחומר בהתחשב בכך שהתובע, עובד עצמאי בעסקו, נמנע מהבאת כל ראיה או עדות שעשויות לתמוך בגרסתו.

מהטעמים המפורטים ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו - התביעה נדחית.

טרם אכריע בבקשה, אפרט את השתלשלות העניינים בהליך עד כה (שחלקה כבר פורט בהחלטה מיום 21.12.2022): ביום 16.7.2020 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, להכרה בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה עקב תנאי עבודתו וזאת בהיותה מחלת מיקצוע או על יסוד תורת המקרוטראומה; ביום 17.9.2022 הגיש הנתבע כתב הגנה אשר במסגרתו טען כי יש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות וכן לגופה; ביום 27.10.2021 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית וביום 5.5.2021 נערך דיון הוכחות, שלא היתקיים לגופו, נוכח המלצת בית הדין כי המשיב לא יעמוד על טענת ההתיישנות ויסכים למינוי מומחה; בחלוף בקשות והודעות מטעם הצדדים ניתנה ביום 9.7.2021 החלטה הדוחה את טענת ההתיישנות מן הטעמים שפורטו בה, ולאחר שהמשיב קיבל את המלצת בית הדין למינוי מומחה מונה, כאמור, ביום 1.1.2022, המומחה לצורך מתן חוות דעת רפואית בתביעתו של התובע להכיר בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה כתוצאה מתנאי עבודתו; ביום 10.1.2022 מסר המומחה את חוות דעתו (נסרקה לתיק ביום 17.1.2022), ולפיה הליקוי בכתף שמאל הוא תולדה של ארוע תאונתי ולא מחלת מיקצוע (להלן: חוות הדעת); הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה על חוות הדעת, ובהסכמת התובע הועברו השאלות למומחה בהחלטה מיום 22.2.2022; ביום 1.3.2022 השיב המומחה לשאלות ההבהרה (תשובתו נסרקה בתיק ביום 8.3.2022), ושב על מסקנתו כי הממצאים הם "תולדה של ארוע תאונתי ושולל מחלת מיקצוע. במקרה של מחלת מיקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מיקצוע/מקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי" של התובע (להלן: חוות הדעת המשלימה); התובע התבקש להגיב לחוות הדעת המשלימה, וביום 19.6.2022 הודיע, כי "לאור קביעת המומחה הרפואי כי הנזק שניגרם לתובע הנו כתוצאה מתאונת עבודה מיום 27.1.2019 מסכים התובע לחזור בו מהטענה שהנזק בכתף שמאל הנו בגין מחלת מיקצוע. לאור קביעת מומחה בית הדין כי הנזק בכתף שמאל הנו כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לתובע ביום 27.1.2019 מתבקש בית הדין הנכבד לכיר בפגיעה מיום 27.1.2019 כ'תאונת עבודה'"; בהתאם להודעה זו של התובע ניתנה ביום 21.6.2022 החלטתי, כי מאחר שהתובע טען בתביעתו להכרה במחלת מיקצוע/מקרוטראומה ולא לארוע תאונתי, הרי שלא ניתן להכיר בארוע תאונתי כמבוקש[footnoteRef:1].

...

טרם אכריע בבקשה, אפרט את השתלשלות העניינים בהליך עד כה (שחלקה כבר פורט בהחלטה מיום 21.12.2022): ביום 16.7.2020 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, להכרה בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה עקב תנאי עבודתו וזאת בהיותה מחלת מקצוע או על יסוד תורת המיקרוטראומה; ביום 17.9.2022 הגיש הנתבע כתב הגנה אשר במסגרתו טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות וכן לגופה; ביום 27.10.2021 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית וביום 5.5.2021 נערך דיון הוכחות, שלא התקיים לגופו, נוכח המלצת בית הדין כי המשיב לא יעמוד על טענת ההתיישנות ויסכים למינוי מומחה; בחלוף בקשות והודעות מטעם הצדדים ניתנה ביום 9.7.2021 החלטה הדוחה את טענת ההתיישנות מן הטעמים שפורטו בה, ולאחר שהמשיב קיבל את המלצת בית הדין למינוי מומחה מונה, כאמור, ביום 1.1.2022, המומחה לצורך מתן חוות דעת רפואית בתביעתו של התובע להכיר בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה כתוצאה מתנאי עבודתו; ביום 10.1.2022 מסר המומחה את חוות דעתו (נסרקה לתיק ביום 17.1.2022), ולפיה הליקוי בכתף שמאל הוא תולדה של אירוע תאונתי ולא מחלת מקצוע (להלן: חוות הדעת); הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה על חוות הדעת, ובהסכמת התובע הועברו השאלות למומחה בהחלטה מיום 22.2.2022; ביום 1.3.2022 השיב המומחה לשאלות ההבהרה (תשובתו נסרקה בתיק ביום 8.3.2022), ושב על מסקנתו כי הממצאים הם "תולדה של אירוע תאונתי ושולל מחלת מקצוע. במקרה של מחלת מקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתיעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מקצוע/מיקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי" של התובע (להלן: חוות הדעת המשלימה); התובע התבקש להגיב לחוות הדעת המשלימה, וביום 19.6.2022 הודיע, כי "לאור קביעת המומחה הרפואי כי הנזק שנגרם לתובע הינו כתוצאה מתאונת עבודה מיום 27.1.2019 מסכים התובע לחזור בו מהטענה שהנזק בכתף שמאל הינו בגין מחלת מקצוע. לאור קביעת מומחה בית הדין כי הנזק בכתף שמאל הינו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לתובע ביום 27.1.2019 מתבקש בית הדין הנכבד לכיר בפגיעה מיום 27.1.2019 כ'תאונת עבודה'"; בהתאם להודעה זו של התובע ניתנה ביום 21.6.2022 החלטתי, כי מאחר שהתובע טען בתביעתו להכרה במחלת מקצוע/מיקרוטראומה ולא לאירוע תאונתי, הרי שלא ניתן להכיר באירוע תאונתי כמבוקש[footnoteRef:1].

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ואת כלל התיעוד שבתיק בית הדין לרבות השתלשלות העניינים שפורטה לעיל השתכנעתי, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אין הצדקה להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, כי אם למנות מומחה נוסף[footnoteRef:2].

אבהיר, כי המומחה אכן ציין בתשובותיו העדכניות כי "אופי עבודתו של התובע והסיבות שצוינו בגוף חוות דעתי (פגיעות בכתפיים עלולות להיגרם בעבודות מהסוג שבהן עוסק התובע, נשיאת משקלים כבדים, עבודות שדורשות הפעלת כוח בגפיים העליונות, עבודות כאשר גפיים עליונות מעל לגובה השכמה וכדומה), והעובדה שהתובע עסק בעבודות פיזיות שדרשו הפעלת כוח בגפיים העליונות מעל לגובה השכמה" מצדיקות הכרה "בממצאים שהודגמו בבדיקת MRI כתולדה של מחלת מקצוע בסבירות של מעל 50%". עם זאת, המומחה לא הבהיר כיצד מתיישבת מסקנה זו עם קביעתו המוקדמת יותר, שלפיה "במקרה של מחלת מקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתיעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מקצוע/מיקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי". לפיכך, ומאחר שאינני סבורה כי חוות הדעת והשלמותיה מאפשרות הכרעה במקרה שלפניי[footnoteRef:3]; ועל מנת לקדם את המשך ניהול ההליך ולאפשר לבית הדין להכריע בו בשלמות וביעילות, ימונה מומחה נוסף.

לפנינו תביעתה של התובעת, שיננית, להכרה בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

ההליך בבית הדין ביום 23.1.2024 היתקיים דיון במסגרתו העידה התובעת והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר כי פגיעה בעבודה של מבוטח הנה "תאונת עבודה או מחלת מיקצוע", וכל אחת מהאפשרויות מוגדרות אף הן באותו הסעיף, כדלהלן: "תאונת עבודה"- תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו; "מחלת מיקצוע"- מחלה שנקבעה כמחלת מיקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מיקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עסוקו במשלח ידו.

] מהכלל אל הפרט בעניינינו, על רקע ההלכה הפסוקה כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, מצאנו לדחות את תביעת התובעת להכרה בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי על פי תורת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע.

...

ברי כי על מנת לבצע את עבודתה של התובעת היא נדרשת להטות את הצוואר, אולם לא מצאנו כי מדובר בהטייה של הצוואר בתדירות החורגת מתנועות המאפיינות כל אדם בעבודתו.

לפיכך, לא מצאנו בעדותה היחידה של התובעת די כדי להניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע.

על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה כבר בשלב זה ללא מינוי מומחה, זאת משלא הוכחה תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי של התובעת בעילת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע.