עסקינן בתביעה כספית, לפצוי נוסף לתובע בגין נזק שניגרם לרכבו בתאונת דרכים.
בנוסף טוען התובע שאין לקבל את שיעור ירידת הערך שקבע זריהן ויש להעדיף על פניה את קביעת הנתבע 3 בנושא זה.
לחילופין, טען התובע שככל ותביעתו כנגד הנתבעים 1-2 תדחה, הרי יש לחייב את הנתבע 3 באופן אישי בגין הנזקים שנגרמו לו, משום שהטעה אותו בדבר סכומי התיקון והפיצוי להם הוא זכאי, משמע – לא ביצע תפקידו כשמאי רכב כהלכה.
...
אינני מקבלת עמדה זו. על מנת לחייב את הנתבע 3, לא די בהסתמכותו של התובע על חוות-דעתו.
בנושא הפער בחלקי החילוף, שהתמצה בסופו של דבר רק במודול ובחיישנים, לא הוכח לטעמי כי הנתבע 3 פעל בניגוד למצופה משמאי סביר, או שלא עפ"י העקרונות המקצועיים המחייבים או המקובלים.
משום כך, אני מחליטה לחייב את הנתבע 3 לשלם לתובע את ההפרש בגין ירידת ערך, בשיעור 1.5% משווי הרכב ובסך 8,010 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
