דחיית תביעת נזיקין נגד המעביד מחמת העדר אחריות

רקע והשתלשלות ההליכים עד כה תביעה נזיקית שהגיש התובע נגד הנתבעים - מעסיקתו לשעבר ובעל המניות בה. על פי כתב התביעה, התובע, יליד 1973, הועסק ע"י הנתבעת 1, שהיא חברה בבעלות הנתבע 2, כמפיץ עיתונים במשרה חלקית, החל מיום 1.2.2013 ועד אוקטובר 2014.

כך, עפ"י ההסדר שהתגבש, הנתבעים מוותרים על זכותם לטעון לדחיית התביעה (בין בשל העידר אחריות ובין בשל אי הוכחת הנזק), ומתחייבים לשלם את הסכום שייפסק ע"י המומחה, ומאידך גיסא, התובע מוותר על הזכות לטעון לדרגת נכות או אי כושר גבוהה יותר, או לזכאות לפיצויים בסכום גבוה יותר מזה שייקבע ע"י המומחה.

אשר לסכום שנפסק לטובת התובע בבית הדין לעבודה – כפי שצויין לעיל, בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, ולפיו תשלם הנתבעת לתובע 5,000 ₪ כנגד דחיית התביעה בכל הנוגע לתשלום דמי הפנסיה אשר לא שולמו לו בתקופת העבודה, והדבר ימצה את תביעת התובע בכל הנוגע ליחסי העבודה בין הצדדים, ולמעט לעניין התחום הנזיקי הנובע מיחסי העבודה.

...

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות על הסף מהטעמים שפורטו, ולחלופין לגופה, וזאת, בין היתר, בהעדר חוות דעת ערוכה כדין, ומשלא הוכיח התובע כי ככל שהיו מבוצעות הפרשות היה זכאי לכיסוי כנטען על ידו.

לאור האמור אני קובעת כי דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת 1 ומחייבת אותה לשלם לתובע את הסכום שנפסק בחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט בסך 79,743.2 ₪, בניכוי הסכום ששולם בעקבות ההליך בבית הדין לעבודה בסך 5,000 ₪ וסה"כ 74,743.2 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו נוסף להוצאות.

על כן, התביעה כנגדה וכנגד מבטחתה, נדחית בשל העידר אחריות נזיקית.

יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת יעל וילנר בפרשת פלוני נ' משרד החינוך ואח': "סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע מפורשות כי "העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה". בסעיף 15 נמנים אף החריגים לכלל זה, הנוגעים בעקרם למקרים בהם ניתן לייחס מעורבות או אחריות אישית כלשהיא אף למזמין העבודה (ראו: אהרן ברק "אחריות בנזיקין של מעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" הפרקליט כ 113 (1964)).

...

על כן, שוכנעתי כי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עקב התאונה הוא 19%.

לסיכום אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 1 ומחייבת אותו לשלם לתובע פיצויים בסך של 455,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרת פתיחה, הוצאות עדים והשתתפות התובע בשכר טרחת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט.

התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 נדחית, והנני מחייבת את התובע בהוצאותיהן בסך של 12,000 ₪.

לאחר מכן, הוחלף ייצוג הנתבע 1 וב"כ הנוכחי, עתר בבקשה נוספת לדחיית התביעה או מחיקתה בשל העידר סמכות עניינית תוך כדי שהוא מציין שלא ידוע לו מדוע טיעון זה לא עלה עובר להגשת כתב ההגנה או בכל שלב אחר ע"י מי מהצדדים.

מכל מקום, טוען המבקש כי הסכם הפשרה עליו מסתמך הנתבע 1 אינו מונע מהתובע להגיש תביעה לפי דיני הנזיקין והחוזים כנגד המעביד, בגין רשלנות והצגת מצג שוא כלפיו וכן הפרת הוראות הסכם קבוצי החל עליו והנזקים שנגרמו לו בשל כך. לאחר הגשת ההליך השלישי בבית הדין לעבודה ניהלו הצדדים הליך גישור, בתובענה שהוגשה בביה"ד לעבודה, במסגרתו הוסכם, לנוכח טענת הנתבע 1 על קיומו של הסכם פשרה הנטען והצגתו לראשונה בפני התובע במסגרת הליך הגישור, ולאור הצורך שעלה בצרוף נתבעים נוספים, הרי שהערכאה השיפוטית שלה הסמכות לידון בתיק הנה בבית משפט השלום, ובהתאם לכך הגיש התובע את בקשתו למחיקת התובענה בשל הצורך שהתעורר בתיקון כתב התביעה על מנת להגישו בבית המשפט זה. התובע לא סמך את בקשתו על טענה של העידר סמכות עניינית ועל כן לא ניתן לידון במסגרת בקשה זו בעיניין זה. דיון והכרעה אקדים ואציין, כי בחנתי את טענת התובע לגבי מועד העלאת טענת הסמכות העניינית.

מן הכלל אל הפרט כפי שפורט בהרחבה לעיל, שתי טענתיו המרכזיות של התובע בכתב התביעה, כמפורט בסעיף 72 לכתב התביעה הן: הראשונה, לפיה הנתבע 1 בתור מעסיקו הפר את הוראות ההסכם הקבוצי, לא ביטח את התובע בביטוח אובדן כושר עבודה ובכך הוא למעשה הפר חובה חקוקה בשל העידר הפרשה על פי ההסכם הקבוצי.

במקרה שלפניי, התובע לא הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה אותו באותה תקופה, אלא תבע את סוכני הביטוח והחברה שביטחה אותם בביטוח אחריות מקצועית.

...

לאחר יישום הכללים הנ"ל על המקרה שבפנינו, ולאחר בחינת מהות עילת התביעה במובנה הרחב בהתאם לניסוח של כתב התביעה, אני סבורה כי על אף שהתובע טוען שמדובר בטענות נזיקיות, מבחינה מהותית מדובר בעילות שהן במישור החוזי שיסודן ביחסי עובד מעביד ובמישור הביטחון הסוציאלי.

אך אני סבורה כי כל פסק דין שניתן בהיעדר סמכות בטל מעיקרו וחסר תוקף משפטי (ראו: עניין מנורה), על כן אין מנוס מפיצול הדיון כאמור.

סוף דבר בנסיבות אלה, התביעה כנגד הנתבע 1 נמחקת בשל העדר סמכות עניינית, וככל שהתובע עומד על תביעתו זו – יגישה לבית הדין האזורי לעבודה.

התביעה הוגשה בשתי עילות חלופיות: האחת - מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ב-1975 (להלן: חוק הפיצויים), כנגד המעביד בתור בעליו של ה"בובקט" וכנגד מבטחתו בביטוח ציוד הנדסי, בטענה כי התאונה הנה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים; כן הוגשה התביעה נגד "קרנית", שכן נטען כי לנהג ה"בובקט" לא היה במועד התאונה רשיון נהיגה תקף לנהוג בו, ומכאן שלא היה לארוע כסוי בטוחי; והשניה - מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כנגד המעביד, בגין אחריותו לניזקי התובע עובדו, וכנגד מבקש מבקש מס' 1, בתור היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או מזמין העבודה, שהזמין את המעביד כקבלן משנה מטעמו לבצוע עבודות הבנייה במסגרתן נפגע התובע, וכנגד מבקשת מס' 2, מבטחתו.

בהמשך עוכבו ההליכים נגד המעביד, משהתברר כי הנו מצוי בהליכי חידלות פירעון; התביעה נגד נתבעת מס' 2 נדחתה אף היא, משהתברר כי הפוליסה לביטוח ציוד הנדסי אינה מכסה את הארוע.

העובדה שלא הוכתר כ"כתב תביעה מתוקן" אינה מעלה ואינה מורידה, ולא זו הסיבה לכך שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה מתוקן, הכולל היתייחסות לטענות המל"ל, אלא - כפי שנטען בבקשה - בשל חוסר תשומת לב. כפועל יוצא, עם קביעת התיק לשמיעת הוכחות, היה על המבקשים להביא ראיות כהגנה מפני תביעת התובע, אך גם מפני תביעת המל"ל, המופנית, כאמור, רק כנגדם; שהרי לא רק מבקשת מס' 2 נתבעה, שאז ניתן היה אולי לקבל, בדוחק רב, טענה לפיה מבקשת מס' 2 טעתה לסבור כי היא נתבעת בתור מבטחתו של המעביד, וככזו, "חסינה" מפני תביעת המל"ל; ואולם תביעת המל"ל הופנתה במפורש ובבירור כנגד מבקש מס' 1 בגין הרשלנות שיוחסה לו בכתב התביעה, בין השאר בשל העידר פקוח ראוי על העבודות במהלכן נפגע התובע.

...

מכל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתיר למבקשים להביא ראיות נוספות במאוחר.

הבקשה נדחית איפוא.

לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא לסכל אפשרות להגעת הצדדים לידי הסדר פשרה - כפי שראוי לעשות - אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

התביעה הוגשה בשתי עילות חלופיות: האחת - מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ב-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בטענה כי התאונה הנה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים, כנגד המעסיק, בתור בעליו של ה"בובקט", כנגד מבטחתו בביטוח ציוד הנדסי וכנגד קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (לאור טענת העידר רשיון נהיגה תקף לנהג ה"בובקט" במועד התאונה); והשניה - מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כנגד המעסיק, בגין אחריותו לניזקי הנפגע עובדו, וכנגד הקבוץ, בתור היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או מזמין העבודה, שהזמין את המעסיק כקבלן משנה מטעמו לבצוע עבודות הבנייה במסגרתן נפגע הנפגע; כן הוגשה התביעה נגד נתבעת מס' 2, מבטחת הקבוץ (להלן: המבטחת).

לבקשת ב"כ הנתבעים נקבע מועד נוסף לחקירתו ליום 11.9.2023; אולם יום טרם המועד האמור הודיעו הנתבעים, כי בשל העידר שתוף פעולה מצידו, הם מוותרים על עדותו.

בקשה מטעם הנתבעים להתיר להם להגיש כתב הגנה ולהביא עד מטעמם בדבר העידר אחריותו של הקבוץ לתאונה נשוא התביעה נדחתה בהחלטתי מיום 22.10.2023.

...

מכל האמור לעיל אני קובעת, כי הגם שהמעסיק היה בענייננו "מבצע הבניה", לעניין תקנות הבטיחות, הקיבוץ עצמו נקט פעולות פיקוח שוטפות וצמודות על ביצוע העבודות בשטחו, הן לעניין טיב ומהות העבודות והן לעניין קיום הוראות הבטיחות בעבודה; פעולות אלו יש בהן כדי להטיל עליו אחריות מכח עוולת הרשלנות, גם אם אין מקום לייחס לו עוולה של הפרת חובה חקוקה (זו מוטלת, כאמור, על המעסיק, בהיותו "מבצע הבניה").

בטרם סיום אעיר, כי אין בידי לקבלת את טענות המל"ל ולפיהן יש להשית על הקיבוץ אחריות מכח סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; מעבר לכך שהטענה לא נטענה בכתב התביעה, המל"ל גם לא הוכיח אותה: הוא לא הוכיח כי הקיבוץ התרשל בבחירת המעסיק כקבלן ביצוע העבודות; הוא לא הוכיח כי התערב בעבודתו באופן שגרם לתאונה נשוא התביעה; הוא לא הוכיח כי הרשה או אישרר את המעשה שגרם לתאונה; הוא לא הוכיח כי הוא היה האחראי מכוח חיקוק לביצוע העבודות שאת ביצוען מסר למעסיק; והוא לא הוכיח כי העבודות שלביצוען התקשר הקיבוץ עם המעסיק היו שלא כדין.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, אינני מוצאת כי הקיבוץ פטור לחלוטין מכל אחריות לאירוע התאונה נשוא התביעה, כטענתו.

מכל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע-המל"ל סך של 159,662 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (12.2.2023) ועד היום, ובצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.