דחיית תביעת נזיקין בגין תאונה מוכרת כתאונת עבודה

מבוא לפניי תביעה נזיקית בקשר עם ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונה שאירעה ביום 9.4.16 במקום עבודתו אצל הנתבעת 1.

בדומה, יש לדחות הטענה כי מדובר ב"דבר מסוכן" (ס' 38 לפקודת הנזיקין).

מקום ההורדה של סחורות אצל הנתבעת לא מוכר לו, איש לא הדריך אותו כיצד להוביל הציוד, היתרחשות התאונה מיד עם תחילת עבודה זו, מלמדת אף היא עד כמה ההדרכה והניסיון רלוואנטיים לבצוע העבודה.

בכל הנוגע לקבלות בגין רכישת תרופות או הישתתפות עצמית בגין טיפולים כלשהם, הרי שהוא אמור לקבל או קיבל החזר מביטוח לאומי, כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968.

...

בחוות דעת מומחה ביהמ"ש ד"ר משה גרוס נרשם: "בבדיקתו נמצאה הגבלה מסוימת בטווחי תנועת הקרסול, נפיחות באזור הקרסול...בצלומי הרנטגן נראה איחוי תקין של השבר. לאור מכלול מרכיבי הפגיעה...נגרמת לתובע הפרעה קלה בכושר פעולתו הכללי". כאמור, המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו ולכן היא מקובלת עלי.

שקלול כל האמור מביא אותי למסקנה כי יש לחשב את גריעת כושר ההשתכרות לעתיד לפי סכום גלובאלי שקרוב לחישוב אקטוארי לפי 5% .

סוף דבר הנתבעת מחויבת לפצות התובע בסכום של 173,560 ₪, כמקובץ להלן: הפסד שכר עבר כולל הפרשי הצמדה וריבית– 4,280 ₪ פיצוי גלובאלי בגין גריעת שכר בעתיד - 130,000 ₪ כאב וסבל – 45,000 ₪ עזרת הזולת לעבר – 5,000 ₪ הוצאות שונות – 3,000 ₪ בניכוי מענק חד פעמי בסך 12,427 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.6.17 ועד היום, סה"כ 13,720 ₪ (דמי פגיעה הופחתו בחישוב הפסד שכר עבר).

בשל כל אלו, טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את גרסת התובע לתאונה ובהתאם, לדחות את התביעה כולה.

בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין [פורסם בנבו] (31.8.11), נדונה תביעת נזיקין עקב תאונת עבודה באתר בניה, בו הנתבעת השליכה את הסולם ממנו נפל התובע לפני תחילת ההליך המשפטי; בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור [פורסם בנבו] (22.4.04), נימנע ביצוע בדיקה רפואית שהיה בה אולי לאבחן הפרדות שיליה בתביעת רשלנות רפואית.

התובע טען כי הרכב שפגע בו חלף מבלי שהוא הספיק לתעד את פרטיו, וכי האנשים שסייעו לו לאחר מכן אינם מוכרים לו וגם את פרטיהם אין לו. בית המשפט רשאי אמנם לקבל עדות בעל דין יחידה, אולם עדות כזו מטילה על בעל הדין נטל מוגבר.

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

אציין כי גם אם התביעה הייתה מתקבלת בסופו של דבר, לא היה מקום לחרוג בנסיבות העניין משיעור שכר הטירחה הנ"ל כטענת התובע, שכן בהתחשב בדברי העד אזברגה לחוקר הנתבעת, הכחשתה של הנתבעת את החבות לא הייתה סתמית וחייבה את ניהול ההליך.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע לא הוכחה והיא נדחית.

טענות הצדדים בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעים העסיקו אותו במאפיה שבבעלותם משנת 2006 ועד אשר נפגע בתאונת עבודה ביום 12.12.2017 כאשר מעלית במקום העבודה התנתקה וצנחה עליו מגובה.

הנתבעים מכחישים באופן גורף הן את קיומם של יחסי עבודה בינם לבין התובע והן את הנטען בכתב התביעה וטוענים כי בתביעה הנזיקית שהגיש נגדם בעקבות תאונת העבודה, טען התובע כי היתרי העבודה הוצאו על ידי חברה בשם ע. סטיפס בניה וייזום אשר לא צורפה כנתבעת לכתב התביעה שהוגש בבית הדין לעבודה.

סבורני כי בידי הנתבעים להגיש כתב הגנה ולפרוש במסגרתו את גירסתם ביחס לשאלת קיומם של יחסי העבודה ובכלל זה להבהיר האם הוא מוכר להם, האם עבד בחצריהם, ואם כן באיזה הקף ובאיזו תקופה.

בנוסף לא הובהר האם העדרם של מסמכים מנע מהנתבעים מלהגיש כתב הגנה בתביעה הנזיקית המתנהלת בבית משפט השלום, ומכל מקום ככל שהוגש כתב הגנה בהליך המקביל, הרי שעל פניו אין מניעה לכך שכתב הגנה יוגש גם בהליך זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי כי דין הבקשה לחייב את התובע לצרף מסמכים לכתב התביעה להדחות.

...

סבורני כי בידי הנתבעים להגיש כתב הגנה ולפרוש במסגרתו את גרסתם ביחס לשאלת קיומם של יחסי העבודה ובכלל זה להבהיר האם הוא מוכר להם, האם עבד בחצריהם, ואם כן באיזה היקף ובאיזו תקופה.

בנוסף לא הובהר האם היעדרם של מסמכים מנע מהנתבעים מלהגיש כתב הגנה בתביעה הנזיקית המתנהלת בבית משפט השלום, ומכל מקום ככל שהוגש כתב הגנה בהליך המקביל, הרי שעל פניו אין מניעה לכך שכתב הגנה יוגש גם בהליך זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי כי דין הבקשה לחייב את התובע לצרף מסמכים לכתב התביעה להידחות.

הואיל והבקשה נדחתה ישלמו הנתבעים הוצאות בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לתובע בתום ההליך.

הכרעה בטרם נבחן הטענות יצוין כי עיון בפסה"ד אינו מעלה כי נקבע שם כי העדויות היו מהימנות ובסעיף 9 שם אף צוין "למעשה משתמע כי התובע "איתר את התאריך בדיעבד כדי להתאימו למוצ"ש". הטענה למעשה בית דין/השתק עילה עם זאת אוסיף לגוף הטענה-על פי תקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 רשאי ביה"ד לדחות על הסף תובענה בהתקיים "מעשה בית דין". מעשה בית דין נבחן בהתאם למבחן זהות העילה.

בדב"ע נד/3-227 דורית מרגי – אוניברסיטת בן גוריון (נבו 10.05.95) נקבע: "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להזקק להכרעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה... מבחן זהות העילה לעניין מעשה בית דין רחב הוא, והעקרון של מעשה בית דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים מישניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה" כך הובהר בספרה של המלומדת נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשנ"א) (ר' עמ' 46 ואילך)- ההדגשות הוספו וכן להלן: "הדיבור ׳עילת התביעה׳ (action of cause )אינו חד משמעי, ומשהוגדר, אין כוח ההגדרה יפה אלא לענין פלוני בלבד. מקובלת עלינו ההגדרה, כי מסכת העובדות המעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש - היא עילת התביעה. אך אין זו אלא הגדרה... כשאנו דנים בשאלה, אם גילה כתב התביעה עילה או לא... ראובן תובע משמעון דמי נזק בעילה של רשלנות, וסומך את תביעתו על עובדה פלונית המגלה, לטענתו, את רשלנות הנתבע. זו היא ׳עילת התביעה׳ שהובאה לדיון ובית המשפט לא יפסוק לתובע דמי נזק על יסוד עובדה אחרת המצביעה על רשלנותו והיא לא נטענה, אפילו נתבררה במהלך הדיון״.. כדי לזכות בעילה שונה שכזאת, חייב התובע תחילה להשיג רשות לתקן את כתב התביעה ולתקנו... אך אם יגיש אותו תובע תביעת נזיקין אחרת ויבססה על פרטי הרשלנות שלא טענם במשפט הראשון, תעמוד לנתבע הטענה שהיה מעשה בית דין, על אף העובדה שעילות התביעה היו שונות... נמצאנו למדים: ׳עילת התביעה׳ לענין חובתו וכוחו של בית המשפט לפסוק בתובענה אינה כ׳עילת התביעה׳ לענין מעשה בית דין. לענין הראשון המבחן הקובע הוא, אם העובדה נטענה כראוי בכתב התביעה ועלתה על שולחן הדיונים, ולענין השני, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנזיקין בתובענה אחת. לענין הראשון פרושו של הדיבור צר יותר, כי בית המשפט אינו יכול לידון בעובדה שלא הובאה לפניו. לענין השני המבחן רחב יותר, כי כאן קובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה." "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו".

תנאי "תוך כדי ועקב" הוא עיקר העילה, והתאריך משני וטפל לו. אם כן, בעיניינו- סוגיית המסכת העובדתית שמקימה לתובע זכות להיות מוכר כנפגע בתאונת עבודה כבר נדונה לגופה והנתבע הוטרד בה .

...

לנוכח האמור דין התביעה דחייה מטעם השתק עילה מעשה בי"ד. הכשלים בגרסה החדשה גם לו היינו סוברים כי מדובר בעילה נפרדת, הרי שגם כך דין התביעה להדחות שכן גם התאריך "החדש" הנטען, אינו תואם את המסמכים הרפואיים ואת עדות התובע.

כיצד יכול היה להמליץ על כך בעקבות הארוע אם זה ארע רק לאחר מכן?! המסקנה היא כי התובע ככל הנראה סבל מכאבים בין בלא קשר לארוע כלשהו, ובין בקשר לארוע שלא ארע בעבודה ובשעתו החליט לשטוח בפני ד"ר קפלן "סיפור" שיקשור זאת לעבודה ואז "בחר" בתאריך הקודם.

לנוכח האמור התביעה נדחית.

מדובר בתאונה שהתובעת פנתה למל"ל על מנת להכיר בה כנפגעת בעבודה ואולם המל"ל דחה את תביעתה במסמך מיום 17.07.19 סומן מ/1 שבו צוין כי, "מעיון בפרטי תביעתך ובדיקת הדרך עולה כי התאונה הנ"ל אירעה לך לא בזמן נסיעתך בדרך המקובלת ממקום עבודתך למעונך. על כן אין לראות בתאונה הנ"ל כתאונה בעבודה". לאור זאת, אני קובע כי התובעת עמדה בחובות הקטנת הנזק ואין להפחית לה סכומים כלשהם שהיו אמורים להיות משולמים מהמל"ל, אילו הייתה תביעתה מוכרת ע"י המל"ל. פרופ' צינמן שמונה כמומחה מטעם בימ"ש בתחום האורתופדי ואשר נחקר בביהמ"ש בישיבה מיום 15.01.24, קבע את הנכויות שנגרמו לתובעת כדלקמן: בגין השבר המרוסק של עצם הבריח משמאל שטופל באופן שמרני כאשר השבר היתחבר עם קיצור ועוות 10% נכות רפואית לפי סעיף 35 (1) ב' מותאם.

בהיתחשב בכל הנתונים האמורים ובעובדה שביהמ"ש אינו כפוף בראש נזק זה לחוק הפלת"ד שכן מדובר בתביעה על פי פקודת הנזיקין, ובשים לב לעובדה כי לא ניתן להיתעלם מהעבודה שמדובר בתאונת דרכים שבמהלכה הייתה התובעת ללא ביטוח – 60,000 ₪.

...

בנסיבות אלה אינני נותן אמון בטענות הנתבע ובמיוחד לאחר ששמעתי את התובעת ואני קובע כי הנתבע הוא זה שאשם בתאונה בכך שסטה אל עבר נתיב הנסיעה של התובעת וגרם לפגיעה ברכבה ובה פיזית כפי שגם צוין בכתב האישום בו הורשע.

לא מצאתי לנכון לאחר שמיעת העדות של פרופ' צינמן ולאחר שבחנתי את תשובותיו ואת טיעוני הנתבעת להתערב במסקנותיו הרפואיות של קביעת הנכות ע"י פרופ' צינמן.

בשים לב לכל האמור לעיל להלן ראשי הנזק לפיצוי התובעת בתיק זה: כאב וסבל- לתובעת 19% נכות רפואית משוקללת.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים, אני סבור, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה כדלקמן: התובעת היום בת כ- 26 וחצי.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת באמצעות בא כוחה תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.