לאחר הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות, וזו נדחתה על ידי ביום 5.11.2019, בה קבעתי כי השאלה מצריכה בירור עובדתי ועל כן לא ניתן להעתר לבקשה בשלב מקדמי זה. על החלטה זו הגיש הנתבע בר"ע (47283-11-19) שנדחתה על ידי כב' השופטת ענת זינגר, ובר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון על החלטת כב' השופטת זינגר נדחה אף הוא.
טענות התובעים
לטענת התובעים, במועדים הרלבאנטיים לחתימת הסכם הפשרה, ניהל הנתבע משרד תיווך נדל"ן גדול בשם "תיווך ברכת רחל" ברחוב נג'ארה, שבשכונת גבעת שאול בירושלים.
...
ברור כי כל צד העמיד ערב לחיוביו שלו ואביה של התובעת אינו ערב להתחייבויות הקבלן, כל פרשנות אחרת אינה סבירה ואינה הגיונית ולכן טענה זו נדחית, כמו גם הטענה כי היה צריך לצרף את הערב השני כנתבע.
באשר לטענה כי מדובר בכתב ערבות לערב יחיד כמשמעו בפרק ב' לחוק הערבות, והתובעים לא עמדו בהוראות סעיף 21(ב), 26(א) לחוק זה, אני מקבלת את טענת התובעים פרק זה של חוק הערבות אינו חל בענייננו.
לסיכום: התביעה מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים 500,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 27,000 ₪ בצירוף מע"מ (בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס – 2000, וכן הוצאות משפט.