דחיית תביעת מיקרוטראומה לפגיעת גב בתאונת עבודה

התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

לטענת התובע בסיכומיו, יש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה לא בדרך מקרוטראומה אלא בשל ארוע תאונתי מיום 27.1.16 אשר יש להניח כי היתרחש בעבודתו ויש להכיר בו כתאונת עבודה.

ניסיון התובע לטעון לראשונה בסיכומיו כי יש להניח כי אם ארע לתובע ארוע טראומתי ביום 27.1.16 הרי שארוע כזה ארע בעבודה ויש על כן להכיר בליקוי ממנו סובל כתאונת עבודה - דינו להדחות.

...

מסקנה זו מוסברת ע"י המומחה בהרחבה בחוות דעתו תוך התבססות על מספר נתונים: - התמונה הופיעה באופן חד ללא תלונות קודמות למרות שהתובע עבד בעיסוקו עוד משנת 2008.

עוד ולחלופין טוען התובע, כי לנוכח קביעת המומחה כי לתנאי עבודתו של התובע יכולה להיות השפעה על מצבו, הרי שיש לקבל את התביעה על דרך מיקרוטראומה.

מוסיף וטוען התובע כי לנוכח הספרות הרפואית שצורפה ממנה התעלם המומחה והתחמק מלתת תשובה מספקת ומאחר והמומחה דוגל באסכולה מחמירה וחוות דעתו לוקה בחוסר סבירות, יש לקבל את התביעה.

ניסיון התובע לטעון לראשונה בסיכומיו כי יש להניח כי אם אירע לתובע אירוע טראומתי ביום 27.1.16 הרי שאירוע כזה אירע בעבודה ויש על כן להכיר בליקוי ממנו סובל כתאונת עבודה - דינו להידחות.

מהטעמים שבהחלטות קודמות אשר דחו בקשת התובע למינוי מומחה יועץ רפואי נוסף ומשלא נמצא לטעמנו פגם בחוות דעת המומחה ויש לאמצה, הרי שדין התביעה להידחות.

        רקע בבסיס הבקשה עומדת תביעת התובעת אשר הוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתה להכרה בכאבים/ליקויים מהם היא סובלת בגבה, כפגיעה בעבודה, בדרך של מיקרוטרואמה.

...

במקרה שלפניי חרף המדיניות הליברלית שנקבעה בפסיקה, בנוגע להפניית שאלות הבהרה למומחה ולאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובחוות הדעת וכן בשאר החומר שבתיק החלטתי שאין מקום להפנות אל המומחה את שאלות ההבהרה שביקשה התובעת מאחר ובכל השאלות כללה האחרונה עובדות נוספות לאלו אשר הועברו אל המומחה במסגרת ההחלטה על מינויו, כאשר בהקשר זה יש להזכיר כי העובדות שהועברו אל המומחה, נוסחו בסיום ישיבת ההוכחות בנוכחות שני הצדדים, בעזרתם ובהסכמתם.

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובשים לב לחוות דעתו הברורה של המומחה, בהינתן השאלות שביקשה התובעת להעביר אליו וכן בשים לב לטעם שמצאתי בתגובת הנתבע, הריני מורה על דחיית הבקשה.

לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בצואר ובגב תחתון כתאונת עבודה כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״), על פי תורת המקרוטראומה התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 5.7.20 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן: ״אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך להכרה במחלת מיקצוע – צואר וגב תחתון, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

...

לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בצוואר ובגב תחתון כתאונת עבודה כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״), על פי תורת המיקרוטראומה התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 5.7.20 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן: ״אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך להכרה במחלת מקצוע – צוואר וגב תחתון, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו בכובד ראש לגרסת התובע כפי שעלה מתצהירו ומעדותו והגם שהתרשמנו שהתובע עבד קשה בעבודתו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בצוואר ובגב כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

סוף דבר: התביעה נדחית כבר בשלב זה. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

התובע הגיש ביום 2.1.20 תביעה להכרה בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

מנגד לטענת הנתבע תביעתו של התובע נדחתה כדין.

הכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

...

ערים אנו לכך שחלק מיום עבודתו של התובע כלל גם הרמת דברים כבדים לרבות שימוש בכלים רוטטים, אולם לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח מהי הפעולה שניתן לבודד שנעשתה באופן תדיר ורציף במהלך יום עבודה.

משכך לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להכיר בפגיעה בגבו של התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק, במסגרת עבודתו.

משכך התביעה נדחית.

התובע פנה לביטוח הלאומי ביום 23.2.17 בטענה כי יש להכיר בפגיעה בצואר ובגב כפגיעה בעבודה במסלול המקרוטראומה, אך תביעתו זו נדחתה בהחלטת פקידת התביעה מיום 21.5.18 (צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

נציין בקשר לכך, כי לא נעלמה מאיתנו טענת התובע (בתצהירו, ובהמשך בסיכומיו) לפיה עסק בחציבה במשך חמש שעות ביום, אך לא מצאנו ליתן אמון בטענה עובדתית זו, בשים לב לכך שבמהלך חקירתו (עמ' 3 ש' 54 לחקירה, צורף לכתב ההגנה) טען שזמן העבודה עם מכשירים רוטטים יכול היה להגיע לשעתיים בלבד ביום; סוף דבר התביעה נדחית על שני רכיביה, דהיינו נדחית טענת התובע כי ארע לו ארוע תאונתי בפברואר 2017, ונדחית גם טענתו לפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

...

זאת גם אם עבודה זו גרמה לו לאורך השנים לפגיעה פיזית (ראו: עב"ל 2400-10-11 זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי (12.12.12 והאסמכתאות שם) לאחר בחינת מסכת העדויות והראיות, וכן טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית המצדיקה, על פי הפסיקה, מינוי מומחה, וננמק: ראשית לעניין המיקרוטראומה היה התובע עד יחיד בהליך שלפנינו, שכן כפי שציינו קודם לכן, מר עמר העיד אך ורק על אותו אירוע תאונתי, וממילא מעדותו עולה שאין לו כל הכרות עם מתכונת עבודתו של התובע בכלל, ולאורך שנים בפרט; שנית בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע הוא תיאר את עבודתו באופן כללי כ"הרמה, כיפוף ועבודת מאמץ עם כלים חשמליים".

גם בשאלון שהגיש (צורף גם כן לכתב ההגנה) לא מצאנו תיאור של פעולות רפטטיביות כנדרש לצורך הכרה במיקרוטראומה.

נציין בקשר לכך, כי לא נעלמה מאיתנו טענת התובע (בתצהירו, ובהמשך בסיכומיו) לפיה עסק בחציבה במשך חמש שעות ביום, אך לא מצאנו ליתן אמון בטענה עובדתית זו, בשים לב לכך שבמהלך חקירתו (עמ' 3 ש' 54 לחקירה, צורף לכתב ההגנה) טען שזמן העבודה עם מכשירים רוטטים יכול היה להגיע לשעתיים בלבד ביום; סוף דבר התביעה נדחית על שני רכיביה, דהיינו נדחית טענת התובע כי אירע לו אירוע תאונתי בפברואר 2017, ונדחית גם טענתו לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.