דחיית תביעת מזונות עקב כלל הסמכות הממשיכה

בעירעור חזר הנתבע וטוען כי החלטות בית הדין ניתנו ללא סמכות עניינית, וכי הנו ממשיך ומתנגד לסמכות ביה"ד. סעיפים 5-6 לכתב העירעור: כן ראוי לציין כי החלטת בית הדין מלכתחילה ניתנה חרף העובדה שהמערער לא נתן את הסכמתו להתדיינות בפני ביה"ד קמא בשאלת המזונות, וחרף טענתו באשר לחוסר סמכותו של בית הדין קמא לידון בשאלת המזונות מקום בו אין הסכמת שני הצדדים וכריכת התביעה נעשתה שלא בכנות המתחייבת.

ועל אף שטענת חוסר הסמכות נטענה כבר מתחילת ההליכים ולפני המותב הקודם וזה דחה את הטענות בנוגע להחלטה לפסיקת מזונות זמניים.

אינני מסכים לקביעה זאת, אף איני רואה צורך להכריע בשאלה המשפטית האם נתינת שם והגדרת התביעה מצד התובעת מפקיעה את סמכות ביה"ד כשהתביעה כלולה גם ממה שהוא בסמכות ביה"ד, וזאת כי לדעתי בנדון שלפנינו האשה אף פירטה בתביעתה וביקשה מביה"ד להדיא להזקק לה במה שמוקנה לה בסעיף 3 לחוק הנ"ל, לפיו: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". בתביעת הגירושין, שהיא התביעה העיקרית של האישה אליה כרכה את שאר הנושאים בהתאם לחוק הנ"ל, בכותרת התביעה מעל הכותרת 'תביעת גירושין כרוכה' מפרטת האשה: "תביעת גירושין כרוכה, כרוך לה משמורת קטינים, הסדרי ראייה, חינוך הקטינים, מזונות ומדור הקטינים ודמי טפול (מזונות ומדור הקטינים ודמי הטיפול נתבעים במסגרת תביעה נפרדת-נוספת)". כמו כן בכתב התביעה בתיק המזונות מפרטת האשה בפרוטרוט את דמי המזונות שאמורה להוציא בזמן הקרוב לצורך מזונות הקטינים מדורם ודמי הטיפול, ואף מצרפת העתקים מהקבלות שבחלקם היא שילמה לבד ומבקשת שהאב יישא בהם.

אי אפשר ולא שייך כלל לקבל טענה כזאת ולמחוק סעיף מפורש בחוק, בגלל קושי בהתנהלות לאחר קביעת בע"מ 7628/17 שאין לביה"ד סמכות לידון בתביעת מזונות ילדים עתידיים בהיעדר הסכמה, כל שכן שאין לקבל טענה זאת כשהיא נעשית באופן גורף ובאמירה וקביעה לכל תיקי המזונות הנפתחים בביה"ד, וחלילה לביה"ד שלא להמשיך לפעול במסגרת הסמכות שעדיין נשארה בידינו, וכפי שכבר האריכו בפד"ר מביה"ד הרבני האיזורי ירושלים (תיק 1250189/7) וכדלהלן.

...

הנתבע יטען כי משהמדובר בתביעה ראשונה ועצמאית של הקטינים למזונות, ובהיות כריכת התביעה בהליך הגירושין בלתי כנה מן הטעמים המפורטים לעיל, הרי נדרשת הסכמת שני הצדדים שניהם לשם קניית סמכות בית הדין הנכבד לדון בתביעת המזונות, ובהעדר הסכמה שכזו אין זה בסמכותו של בית הדין הנכבד לדון בסוגיא.

אולם בהפלאה כתב ישוב אחר לשאלת החזו"א הנ"ל, עיין בדבריו שם בסי' ע' בקונטרס אחרון (ס"ק י"ז) וז"ל: "ומטעם זה נראה לי הא דכתבו הרא"ש והמרדכי והביאו האחרונים דבעינן דווקא לותה בעדים הא בלאו הכי אינה נאמנת לומר שלותה, ואמאי הא כיון שהוא נתחייב בודאי מזונות אלא שאינו יודע שמא צמצמה ומחלה לו א"כ הוי ליה כאיני יודע אם מחלת לי דקיימא לן דחייב. ולפמ"ש דחיוב המזונות הוא יום יום א"כ הוי ליה כאיני יודע אם נתחייבתי. ועיין לקמן סי' צ"ג סעיף כ"ב דהשיעבוד מתחיל משעת נשואין מ"מ עיקר החיוב בא יום יום". והנה לדעת ההפלאה הא דפטור ממזונות אשתו כשאין עדים על ההלוואה הוא משום דחיוב המזונות הוא יום יום ולכן הוה איני יודע אם נתחייבתי, ויסוד זה דמזונות הוא יום יום מבואר בריטב"א במסכת כתובות (דף נ"ח ע"ב ד"ה ועוד) וע"ע אבני מילואים (סי' ס"ט סק"א), וכבר האריכו בזה האחרונים וראה אריכות בזה בפד"ר (ח"ב מעמ' 77 והלאה).

וכן פשיטא ליה להלכה להרבה פוסקים, ראה בדברי בעל דרישת ארי שם (סק"ה) והביאו הראש פינה, וכן הוא במחברת הקודש שם, שכתב: "וכתב הח"מ ומ"מ צריך הבעל לשלם לה מה שהוציאה מנכסיה, ונראה דהיינו אם אמרה בפני עדים דאין דעתה לוותר, דאל"כ אפילו עיקר מזונות אם אכלה משלה אין לה על הבעל כלום כמבואר לעיל סי' ע' בהגה ס"ח, וכתב שם הב"ש בס"ק כ"ט דאם אמרה בפני עדים דאין דעתה לוותר דינה כלוותה הכא נמי כן הוא". והנה שם מיירי באשה נשואה שביארנו שגם החזו"א מודה לזה ומטעם דהדרך להתגלגל עם הבעל, אבל עכ"פ מפורש בהפלאה דגם מזונות ילדים חיובם בכל יום ויום מחדש, ולדידיה יוצא דגם בגרושה תצטרך להוכיח שלוותה, דהרי לשיטתו אין הבדל בין גרושה לנשואה וכמו שנתבאר, ודו"ק. והנה גם בסוף דבריו לא חזר בו ההפלאה מעצם הדין דמזונות הילדים הוא כמזונותיה לעניין זה דצריכה לברר בעדים, ורק שכתב לחדש דאין בזה חסרון פורע חובו של חבירו, זאת לאחר שרצה לומר דאפי' אם תברר את הדבר בעדים שאין דעתה לוותר לא תוכל לגבות מהאב ומשום דהוה פורע חובו של חבירו "כיון שאין תועלת במזונות היתירים אלא לולד אף על פי שמוטל על האב מ"מ הוי ליה איהי כפורע חובו". והיינו כי אין המזונות בשבילה אלא לולד והיא באכילתה פורעת חוב האב לזון העובר, ובפורע חוב חבירו גם בגילה דעתו שאינו מוחל הרי הוא מפסיד מעותיו כל שלא היה הדבר בתורת הלוואה וכמבואר בגידולי תרומה (שער ס"ה ח"ב ס"ב, וע"ע בזה באוצה"פ סי' ע' ס"ק מ"ח אות י' ואכמ"ל).

וכבר הבאנו לעיל מדברי בעל הערך שי שם שנחלק על ההפלאה, וכתב: "וראיתי בהפלאח בקונטרס אחרון הרגיש נמי על הח"מ למה ל"ה כפורע חובו של חבירו, ותירץ דהאשה היא כבע"ח עצמו וכ"מ ביבמות דף מ"ב דהיא התובעת. וזה אינו אלא דיכולה לתבוע מיורשי בעלה בעד בנה הסמוך אצלה כאפוטרופוס, כדאיתא בגיטין דף נ"ב ביתמי דסמיכי אצל סבתא, ובלאה"נ יכולה לתבוע היורשים אצל ב"ד דב"ד אביהן של יתומים". וע"ש כמה ישובים אחרים למה אין זה פורע חוב של חבירו, ואכמ"ל. ועיין בפד"ר הנ"ל (בח"ב עמ' 164) שהביאו דברי ההפלאה אלו גם לעניין מזונות הילדים ממש לכל אשה שהוציאה ממון לצורך החזקת הילד, למה אין בזה מדין הפורע חובו של חבירו, והביאו שם גם דברי הפלאה אלו מה שמסיק בסוף דבריו דהכא עדיף טפי כיון ש"החיוב על האב ליתן לאשתו" הוי ליה היא כבע"ח עצמו, וכתבו: "ולפי"ז ה"ה בנידון דידן, שהאישה זכאית להחזיק את הילד ולדרוש מן האב את כל ההוצאות הכרוכות בחזקתו, הרי היא כבע"ח עצמו". והנה הם נקטו בפשיטות כההפלאה, וכבר כתבנו לעיל לתמוה טובא על דברי ההפלאה הנ"ל שכתב להוכיח יסודו האישה היא כבע"ח עצמו מדברי הגמ' דהוא תמוה ושאין ראיה כלל מדברי הגמ', וכל יסוד ההפלאה צ"ע והוא גם נגד הריב"ש הנ"ל ורק כשהיא ג"כ ניזונת יש לומר לדעת הר"ן שהיא כבע"ח עצמו גם למזונות ילדיה, וכבר כתבנו מה שיש להעיר בזה האם להלכה קיימא לן כהר"ן שלכאורה מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנו חיים מבואר להיפך.

לטענתה, הכנסה נמוכה זו אינה יכולה להספיק בצורה כלשהיא, כאשר האב אינו משלם את המזונות אותם הוא חב וממשיך ליצבור חוב בתיק ההוצאה לפועל, וכי מעולם לא שילם מחצית מדור.

לאור האמור עותר הנתבע, לביטול כל חיובי המזונות שהוטלו עליו באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה, ולהורות על השבת הסכומים ששילם לידי התובעת בכלל ו/או במסגרת תיק ההוצל"פ. לחילופין, עותר הוא, לבטל את כלל חיובי המזונות שהוטלו על הנתבע רטרואקטיבית מיום הגשת התובענה, אך לא לצוות על השבת "מזונות שנאכלו" ולהסתפק באיפוס החוב בהוצל"פ, ביטול כלל העיקולים וסגירת התיק.

לבסוף עתר הנתבע במסגרת סיכומיו, כי בכל הנוגע לבן ס., תחול החלטת בית המשפט שכבר ניתנה בעיניינו, וכי בכל הנוגע לקטינים נ.י. ו - א., יש להורות כי הנתבע יהיה פטור כליל ממזונות בנו נ. י. כל עוד הוא אינו בקשר עמו ומכיר בסמכותו ההורית ובכבודו, ובכל הנוגע לקטין א., יש להורות כי כל צד יישא בהוצאות תלויי השהות והצדדים יחלקו בהוצאותיו הנוספות, קרי גורמי חינוך ורפואה, כפוף למיצוי כל קצבה, הנחה, סיבסוד וזכות, אשר יתחלקו ביניהם באופן שווה.

לפיכך, לאור האמור לעיל, ומאחר והמקרים בהם בית המשפט ישלול מזונות הם מקרים קצוניים ולא שוכנעתי כי מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים, דרישת הנתבע להורות על ביטול המזונות נוכח ניכורי הורי ו/או סרבנות קשר - נדחית.

...

למחירון לוי יצחק נכון למועד הקרע 28.2.2017 התביעה למזונות ומדור קטינים בתלה"מ - 03- 17- מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטין א. בסך של 800 ₪ לחודש, ומזונות הקטין נ.י. בסך של 500 ₪ לחודש, ובסה"כ 1,300 ₪ לחודש עבור שני הקטינים כולל הוצאות מדור ואחזקתו.

בנסיבות המקרה, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

((1/12/1962) 221 ,200 ( היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח( חובת הגבר בדין השרעי לשלם מזונות עקב נישואין נובעת מדיני השריעה הקלסיים לרבות .

בתקופה זו חלה על הבעל חובת מזונות האשה, כיון שהיא למעשה ממשיכה בבצוע ההתמסרות, שהרי אסור לה להנשא לגבר אחר בתקופה העידה.

לטענת הנתבע יש לדחות את תביעת מזונות האשה מאחר והאשה היא מורדת "נאשז". לגירסת הנתבע האשה הוציאה אותו מהחדר המשותף ונהגה למנוע ממנו קיום יחסי אישות ובכך לא קיימה את חובת "האלתמכין". לא הוכח בפני כלל וכלל שהאשה הנה אשה מורדת.

בשים לב לפסיקה הרווחת בבתי הדין השרעיים באשר ליישום הדין השרעי לעניין תפקידם של הבוררים, נדחית טענת הנתבע כי דו"ח הבוררים אינו מהוה ראייה על פי דיני השריעה, וכי לבוררים אין כל סמכות לידון ולקבוע כל קביעה למעט עניין הפירוד ואחוז האשמה בסכסוך שיש להטיל על כל צד. כך גם נדחית הטענה כי אין בקביעת מלוא סכום המוהר הדחוי כל קשר להטלת האשמה על הגבר בסיום הקשר.

...

על בסיס המסקנה שיגיעו אליה בנקודה זו, יקבעו הבוררים אם האישה זכאית למוהר שלה ובאיזה שיעור.

בשים לב לפסיקה הרווחת בבתי הדין השרעיים באשר ליישום הדין השרעי לעניין תפקידם של הבוררים, נדחית טענת הנתבע כי דו"ח הבוררים אינו מהווה ראייה על פי דיני השריעה, וכי לבוררים אין כל סמכות לדון ולקבוע כל קביעה למעט עניין הפירוד ואחוז האשמה בסכסוך שיש להטיל על כל צד. כך גם נדחית הטענה כי אין בקביעת מלוא סכום המוהר הדחוי כל קשר להטלת האשמה על הגבר בסיום הקשר.

לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, ובשים לב לעובדה כי האיש חויב גם במזונות הקטין ובמחצית המשכנתא, אני מעמידה את מזונות האישה דרך האומדנא על סך של 900 ₪ לחודש החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ( 26.6.18 ) ועד ליום 3.11.19 .

לטענת התובע, לאחר שגילה את היתנהלותו הבעייתית של הנתבע בחברה הוא היה מנוע מלפנות לבנקים, לרו"ח, לעו"ד החברה וכו' שכן הנתבע העביר החלטות במסגרת ישיבות הדירקטוריון ואסיפת בעלי מניות אשר בוצעו ללא נוכחות התובע כשהוא נוטל לעצמו את כלל סמכויות החתימה בחברה תוך מידור התובע מקבלת מידע, כספים, שירותים משפטיים ו/או חשבונאיים כאשר מטרתו ליצור מסך עשן להסוואת פעולות המירמה שביצע בחברה תוך קפוח התובע.

מן הכלל אל הפרט, לענייננו: במסגרת כתבי הטענות עתר כל אחד מהצדדים להורות על פירוק השותפות בחברה באופן שכל צד יוכל לרכוש את חלקו של האחר בחברה בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות (שיטת המכירה הכפויה) (ר' למשל, סע' 17.10 לתביעת התובעים; סע' 60-61 לסיכומי הנתבעים בתביעת התובעים).

בנסיבות אלו, מצאתי כי בנו של התובע היה (ועודנו) גורם משמעותי ביותר בקשר לחברה ומעמדו שקול למעמדו של התובע בחברה כממשיך דרכו בעסק, אזי מצאתי כי בצדק שייך המומחה את כלל המשיכות ו/או הפעולות המתייחסות לבנו של התובע לחובת התובע וזאת למעט כאמור משיכות בגין שכר עבודה עבורו (ר' בהמשך) לצורך קביעת ההיתחשבנות בין הצדדים.

בסע' 25 לתצהירו היתייחס הנתבע למקורות המימון של המקרקעין כדלקמן: "אני רכשתי את הנכסים באמצעות כספים אשר עבדתי עבורם שנתיים לפני הרכישה עת שעבדתי במסעדה של דודי א' וחסכתי סך של 100,000 שקלים וכן חסכתי את המזונות אשר הפקיד אבי בסך 100 דולר, אשר הצטברו לסך של 80,000 שקלים לערך והיתרה ניתנה לי על ידי אמי. וכך רכשתי את הנכסים". דא-עקא, בחקירתו הופרכו טענותיו של הנתבע עד היסוד, ואפרט: ראשית, הנתבע לא המציא אסמכתא על כך שחסך 100,000 שקלים בעבודה אצל דודו ולטענתו כספים אלו התקבלו "במזומן" (עמ' 377, ש' 31-33).

הצעה זו עלתה עוד בתחילת ההליכים המשפטיים בין התובע והנתבע במסגרת התביעה שהגיש הנתבע לפינוי התובע מנכסי המקרקעין (ת"א 572307-09-17), ונדחתה דוקא ע"י הנתבע.

...

אני מורה על פירוק השותפות במקרקעין עליהם שוכנת המסעדה והחנות – פירוק השותפות יעשה בד בבד עם פירוק השותפות בחברה ובשיטת ההתמחרות הפנימית כמפורט בסע' 268, 276 לעיל.

אשר לביצוע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים – אני מורה למומחה רו"ח בוכניק להגיש חוו"ד כמפורט בסע' 221, 224-228 ו- 277 לעיל.

התביעה לפינוי מושכר – נדחית.

ביום ט"ז בטבת תשפ"ג (09/01/2023) נתן ביה"ד החלטה בקביעת מזונות זמניים, בה נכתב: "לאור האמור, ומתוך הנחה שהבעל ממשיך לשלם את מלוא הוצאות המשכנתא וההלוואות, ביה"ד מחייב את הבעל במזונות 3 הקטינות, סך של 3,000 ₪ לחודש וכן מחצית הוצאות חינוך ורפואה, למשך 6 חדשים." בהחלטה נוספת מאותו יום הובהר שהיינו מיום 1.11.2022.

החלטה זו קצרה היא, אבל מתוך רשימת המשיבים לערעור, אשר כללה את ילדי הצדדים, ניכר שמדובר בתביעת מזונות אשר הוגש ע"י ובשם הקטינים עצמם, ועל זה אכן קבע המשנה לנשיא (דאז) מ' בן-פורת: "אשר לילדים, הלכה פסוקה היא, שהליכי הגירושין אינם תופסים בהם, ונושא מזונותיהם נשאר כשהיה בסמכותו של בית המשפט המחוזי". אולם, לא נשלל בזה שתכרוך האם תביעת מזונות עבור הקטינים בתביעת הגירושין.

טענות ב"כ הבעל על חוסר כנות בכריכה דינן להדחות, שכן אף שלא צירפה האישה טופס הרצאת פרטים כפי הנידרש, הרי בתביעתה כללה ממילא את כל המידע המופיע באותו טופס.

...

ביה"ד אינו זוכר בוודאות את מהלך הדברים כדי להכריע בשאלה עובדתית זו, וכפי שכתב בהחלטה מיום י"ט בטבת תשפ"ג (12/01/2023) הנ"ל, אבל אין ספק שהחלטת ביה"ד שיצא בעקבות הדיון התייחס שוב לנושא של "מזונות ילדים זמניים". הרי, שלא מצאנו בשום מקום שביה"ד החל לדון במפורש בתביעת המזונות עצמה, אלא רק בבקשה לקביעת מזונות זמניים.

טענות ב"כ הבעל על חוסר כנות בכריכה דינן להידחות, שכן אף שלא צרפה האשה טופס הרצאת פרטים כפי הנדרש, הרי בתביעתה כללה ממילא את כל המידע המופיע באותו טופס.

מסקנה הסמכות העניינית לדון בתביעת האשה למזונות קבועים עבור הקטינות נתונה לביה"ד. יש להאריך את ההחלטה למזונות זמניים בעוד 6 חדשים.