דחיית תביעת חוב בשל איחור בהגשה

ביום 25.7.2021 הודיע הנאמן לבא כוחה דאז של המערערת כי החליט לדחות את תביעת החוב בשל האיחור בהגשתה, וכן ציין כי יש לדחות את טענות המערערת אף לגופן.

...

נוכח הקשיים והמחדלים האמורים מצד המערערת, דומה כי היה ניתן לשקול האם בכל זאת להיעתר לבקשה להארכת מועד רק אילו הייתה המערערת מראה כי סיכויי תביעתה גבוהים.

נוכח כל האמור, מתבקשת המסקנה כי המערערת לא הראתה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב.

לאור האמור, הערעור נדחה.

על כך הוגש העירעור; טענות הצדדים המערערת טוענת במסגרת העירעור, שאין הצדקה להפחית את הסכומים מתביעת החוב, הואיל ומדובר בעו"ד אשר רשיונו נשלל לצמיתות; עוד נטען, כי היחיד לא הגיש כתב הגנה, ולגישתה אין הצדקה שמנהל ההסדר יתחשב בטענות ההגנה, שכן מדובר בהכשר להתנהלות לא הגונה; לדבריה, היתייחסות הנאמן מהוה היתעלמות מנסיבות התביעה, אינה הוגנת, ויתר על כן, אינו פוסק דבר בגין הנזקים הכלליים, מבלי שהוגש כלל כתב הגנה; עוד סבורה המערערת כי מתן משקל של קיום ההליך הקולקטיבי (ועיקרון השויון בין הנושים) אינו מידתי מבחינת הפגיעה התוצאתית בה. מנהל ההסדר השיב לערעור, וציין כי מקדמית, ראוי שהערעור יידחה על הסף, לאור האיחור בהגשתו, בהתאם להוראות תקנה 131 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי; לגופם של דברים, ציין מנהל ההסדר כי היה זה מחובתו שלא לקבל פסק דין בהעדר הגנה ככתבו וכלשונו, אלא מחובתו "להציץ מאחורי פרגוד" פסק הדין, בהתאם להוראות סעיף 211 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי; מקום שחובה על בעל תפקיד לבדוק מהות החיוב, ככל שנסיבות מתן פסק הדין מלמדות שישנו חשש ממשי שפסק הדין לא ניתן לגופו של עניין ואינו משקף את החוב האמתי; עוד ציין הנאמן שבית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של בעל התפקיד, והעברת ביקורת שיפוטית על תוצאות ההכרעה לגופו של עניין צריכה להיות מצומצמת ומוגבלת.

במסגרת החלטתי המקדמית בהליך הוריתי גם על מתן תשובת היחיד לטענות המועלות בעירעור; היחיד השיב לערעור ולגישתו ראוי היה לדחות את העירעור על הסף בשל האיחור בהגשתו; היחיד מציין כי פסק הדין הכיל רכיבים מופרכים ובלתי נתפסים, וכי אין לראות בפסק דין בהעדר הגנה כהכרעה עובדתית במחלוקת שבין הצדדים, וכי מנהל ההסדר הפעיל שיקול דעתו באופן ראוי, ואף הלך כברת דרך ארוכה כלפי היחידה כאשר קיבל חלק מתביעתה למרות שהייתה חסרת תימוכין לחלוטין.

...

דיון והכרעה שאלה ראשונה – האם דין הערעור להידחות על הסף כאמור לעיל, הערעור הוגש 50 ימים לאחר מועד המצאת ההחלטה לב"כ הנושה; מנהל ההסדר בתשובתו ציין כי ראוי שהערעור יידחה על הסף, בהזדמנות הראשונה להשיב לערעור, 5 ימים לאחר הגשתו; 6 ימים לאחר שהוגש הערעור, הוגשה בקשת היחיד לדחיית הערעור על הסף, לאור האיחור הנטען בהגשתו; ביום 18.1.2023 הוריתי ליחידה להשיב לבקשה לסילוק הערעור על הסף, ותגובתה של הנושה הייתה כי לא איחרה בהגשת הערעור, שכן ההכרעה נתקבל אצל בא כוחה ביום 27.11.2022 ולא 21.2.2022 כפי שנרשם, לדברי ב"כ המערערת, בשוגג.

במסגרת זאת הורה בית המשפט לנאמן: "על מנהל ההסדר להשלים בדיקת שתי תביעות החוב האחרונות אשר הוגשו. לאור הנסיבות אשר פורטו בבקשה מס' 13, אני מורה למנהל ההסדר לבדוק את תביעות החוב על בסיס טענות התביעה וטענות ההגנה ולא על בסיס פסקי דין שניתנו ללא הגנה. מנהל ההסדר מוסמך לדון במכלול הרכיבים הנכללים בכתב התביעה בהתאם להוראות סע' 211 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי." יש לזכור, כי הוראות ס' 211 (ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע: "211.

סוף דבר בהתאם, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ציין כי בטופס הגשת התביעה לא צוין כי יש להגיש בקשה להארכת מועד, וכי בשיחה שקיים עם מר סמיון לאחר הגשת תביעת החוב אמר לו האחרון כי ימציא כמה שורות במכתב כאורכה להגשת תביעת החוב, תוך שנתן למערער את התחושה כי יפעל לקבלת תביעת החוב וייתן לנאמנים את תמונת המצב הנכונה שתימנע את דחיית תביעת החוב בשל הגשתה באיחור.

...

מתוקף הפרסום שנעשה, הייתה למערער כמו לכל יתר הנושים לפחות ידיעה קונסטרוקטיבית אודות הימצאות החברה בהליך חדלות פירעון, ואף מטעם זה אין להיעתר לערעור המערער על דחיית הבקשה להארכת מועד.

סוף דבר הכרה בתביעת החוב של המערער עשויה להוביל לפגיעה בהליך הקפאת ההליכים, ואף לפגוע בהסדר הנושים.

משלא העלה המערער טעם שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד, אין מנוס להורות על דחיית בקשת המערער לאשר את הגשת תביעת החוב מטעמו, משזו הוגשה באיחור ניכר.

להלן תמצית טענות הנאמן: ביום 10.6.19 הכריע הנאמן בתביעת החוב של המערער ודחה אותה בשל איחור בהגשתה; בהתאם להוראות הפקודה, היה על המערער להגיש ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב, בתוך 15 יום מיום קבלתו את הכרעת הנאמן באמצעות הדואר.

...

להלן תמצית טענות החייב: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים, ללא הצדקה ומבלי שהתקיימו התנאים הדרושים על פי ההלכה הפסוקה; צו הכינוס פורסם ברשומות ביום 4.11.15; החייב מסר לכתובת המערער המעודכנת בתיקי ההוצאה לפועל, הודעה בדבר מתן צו הכינוס עם אישור מסירה, אשר נחתם על ידי המערער ביום 22.12.15; ביום 5.11.17 הומצאו לנאמן אישורי המסירה של ההודעות לנושים בדבר צו הכינוס; בסעיף 5 ו-5.1 להודעה על מתן צו כינוס, מטעם הכונ"ר, כתוב מפורשות כי על הנושים להגיש תביעת חוב לכונ"ר, עד לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד צו הכינוס; לטענת החייב, המערער יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, הן ברמת ידיעתו האובייקטיבית והן ברמת ידיעתו הסובייקטיבית שכן המערער אינו מכחיש שידע שהחייב נמצא בהליך פשיטת רגל; החייב מציין הלכות בעניין סעיף 71(ב) לפקודה וטוען כי מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכינוס, צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד; המערער לא הציג נסיבות נדירות לצורך קבלת תביעת החוב באיחור כה גדול ולא הציג נסיבות מיוחדות מדוע לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד ועל כן יש לדחות את בקשתו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הערעור דחייה, אולם הפטר אשר יינתן לחייב, אם יינתן, לא יחול על החוב למערער, מהנימוקים שיפורטו להלן.

אולם, בית המשפט העליון ריכך את הגישה המחמירה ל- "טעמים מיוחדים" הנדרשים וקבע כי בעל תפקיד הנדרש להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, צריך להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך הספציפי שבפניו ולבחון את השפעת החלטתו על המשך ניהול ההליך, אך זאת כאשר הנושה לא ידע בפועל על צו הכינוס, ראו: "סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – ... – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

נוכח האמור לעיל, התוצאה אינה נוחה לשני הצדדים – מצד אחד, דין הערעור דחייה ומצד שני, הפטר שיינתן לחייב לא יחול על החוב למערער.

בהתייחס לשאלה באילו נסיבות יהיה על הנאמן או המפרק בהליך של פירוק לקבוע, כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת חוב משום שהנושה "לא יכול היה להגישה במועד" נפסק, כי "כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפרוק או הכנוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין אם מכל מקור אחר הוא יתקשה מאוד להוכיח, כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מיתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

תביעת החוב נדחתה כאמור על ידי הנאמנים, בשל משך האיחור הניכר בהגשתה, נוכח השלב בו נמצא הליך הקפאת ההליכים, לאחר שאושר הסדר הנושים ופעילות החברה הועברה לקונה, ובהעדר טעם מוצדק לדעת הנאמנים לאיחור האמור.

...

מעבר לנדרש אוסיף, כי ממילא סיכויי הערעור במקרה זה נמוכים, ועל כן דין הבקשה להידחות גם מטעם זה. המסגרת הנורמטיבית להארכת מועד להגשת תביעת חוב מצויה בתקנה 21 (ב) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002, הקובעת: "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע". מגבלת הזמן הקבועה להגשת תביעות חוב היא מגבלה מהותית ולא טכנית, אשר הרציונל שעומד בבסיסה הוא הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל או הפירוק וזכותם של כלל נושי החברה לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשות החייב ולגבש עמדתם בהמשך ההליכים (ר' רעא 1860/15 אורות העמקים בע"מ נ' מרדכי אלגבסי, עמ' 5) (להלן: "עניין אורות העמקים").

אין מקום להיעתר לבקשה בנסיבות דנן גם מפאת השלב אליו הגיעו ההליכים.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ובהתאם על מחיקת הערעור על הסף.