דחיית תביעת התיישנות בגין הפרשות פנסיוניות

משעה שהתובע השתהה בהגשת התביעה ללא כל נימוק או הסבר המצדיק הארכת המועד להגשת התביעה , יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היתיישנות.

עוד טען הנתבע כי לתובע לא שולמו כספים בגין זכויות סוציאליות ובתלושי השכר אשר הודפסו בסמוך להגשת התביעה אין פירוט של ימי מחלה, חופשה , הפרשות פנסיוניות והתובע אף נשא בהוצאות עלויות הדלק כדרכו של עובד עצמאי.

...

למעלה מהדרוש ולאחר בחינת טענות התובע, שוכנענו כי דין התביעה להידחות לגופה ונפרט.

  יישום ההלכות שהובאו לעיל על נסיבות מקרה זה , מוביל לתוצאה על פיה דין התביעה להידחות, ונטעים טעמנו להלן- לא הונחה תשתית עובדתית לקיום יחסי עבודה בין הצדדים משעה שהתובע לא הציג הסכם עבודה או הודעה כלשהי בעניין שעות העבודה ושכר העבודה.

סוף דבר על יסוד כלל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

הנתבעת טוענת כי מאחר שהתובע הגיש את תביעתו כימעט 4 שנים לאחר מועד סיום ההיתקשרות, דינה להדחות על הסף בשל היתיישנות.

קזוז תמורה קבלנית עודפת לאחר שבחנו את טענות התובע בכל הנוגע לזכויותיו הסוציאליות, הגענו למסקנה כי התובע זכאי לסכומים הבאים: פצויי פיטורים בסך של 102,533 ₪ ; דמי הבראה בסך של 5,236 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 35,734 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הישתלמות בסך של 44,667 ₪.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בראש ובראשונה לאור חוסר תום הלב של התובע לאורך תקופת העסקתו.

שוכנענו, כי מצידה של הנתבעת, החתימה על הסכמים אישיים, שעליהם לא חלים ההסכמים הקיבוציים, לא נועדה בעיקרה כדי לחמוק מההגנה הקיבוצית הניתנת לעובדי הדירוגים, אלא כדי להצליח לגייס אנשים איכותיים שבהעדר תמורה ראויה היו מצביעים ברגליים.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, אולם כי התמורה המגיעה לתובע בגין זכויותיו הסוציאליות נבלעת בתמורה העודפת שקיבל במסגרת ההתקשרות הקבלנית.

יתר רכיבי תביעתו – נדחו אף הם. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

" טוענת התובעת, כי הסכימה במסגרת ההסכם פשרה לדחות את התביעה, בשעה שלא הבינה את התמונה המלאה, ומתוך טעות יסודית בהבנת המונח "היתיישנות". לטענת התובעת עוה"ד שייצגה אותה הסבירה לה שזוהי ההחלטה וחשוב שהיא תסכים לה על מנת שלא תישא בהוצאות כספיות נוספות ולא הוסברו לה ההשלכות של דחיית התביעה מחמת היתיישנות (סעיף 31 לת/1).

"הלכה היא כי תביעה לפצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו מתיישנת 7 שנים לאחר המועד האחרון בו לטענת העובד היה על המעביד להפריש לו לקרן הפנסיה. (ראו: דב"ע ל"ט/3-46 פלדון דוד נ' אריגי דן בע"מ ; דב"ע ל"ט 46-3, דוד פלדון נ' אריגי דן בע"מ (2.12.79) ; ע"ע 36058-12-13 יעקב וקסלר נ' אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ, ניתן ביום- 20.6.2001).

...

(להלן- "פסק הדין") ביום 20.10.16, הגישה התובעת באמצעות ב"כ בתיק זה - עו"ד ורד שדות, "הודעה על ייצוג ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה". (להלן- "בקשה לביטול פסק דין") ביום 26.10.16, בית הדין דחה את הבקשה ונימק את החלטתו כך; "הבקשה נדחית. המדובר בהסכמה אליה הגיעו באי כוח הצדדים, ואשר קבלה תוקף של פסק דין, וזאת בדיון שהתקיים ביום 18.9.16.

בנוסף לאמור עד כה, מצאנו גם כי סיכויי התביעה גם כן אינו מקים טעם מיוחד.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית- משלא מצאנו טעם כבד משקל אשר בעטיו ניתן לבטל את הסכם הפשרה בשל פגמים בכריתתו.

התביעה נדחית- התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת הסילוק ברובה; התביעה לפצויי הלנת שכר ביחס לשכר העבודה שלא שולם עד ליוני 2018 נדחתה מחמת היתיישנות; ואולם, ביחס ליתר רכיבי התביעה נקבע כי הם אינם נופלים "לאחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים סילוק כבר בשלב זה של ההליך, והנכון הוא שטענות הצדדים, אף בהקשר של היתיישנות ומעשה בית דין, תתבררנה לגופן, במסגרת בירור התיק העקרי" (ראו סעיף 32 להחלטה).

כך, למשל, בעיניין גנדלר נדון עניינו של עובד אשר עתר לתשלום בגין שעות נוספות; תשלום בעד עבודה בשבתות ובחגים; ותשלום בגין זכויות סוציאליות לקרן פנסיה "מבטחים". בית הדין הארצי קבע כי התביעה היתיישנה שעה שלעובד נימסרו תלושי שכר מפורטים בהם הופיע מידע מלא ושלם בדבר תשלום זכויותיו: "...כל העובדות הצריכות להוכחת עילה התביעה היו ידועות למערער בעת קבלת כל תלוש ותלוש, ולגבי הסכומים שהופרשו לקרן "מבטחים" – בעת קבלת התלוש, בו נרשמה ההפרשה לקרן, ובודאי בעת קבלת הדו"ח השנתי מהקרן"[footnoteRef:34].

...

בנסיבות העניין ומשאין ממש בטענת התובע לעניין הפלייתו בהעלאת טענת ההתיישנות בעניינו, הננו מורים על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

בנסיבות העניין, הננו קובעים כי התובע אכן זנח טענה זו. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה מחמת התיישנותה.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 8,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו.

לאור האמור טוענות הנתבעות, כי יש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות עילות התביעה, ולאור השהוי הרב בהגשת התביעה אשר מקשה על שמירת ראיות והוכחות.

בפסק-דין זה נוצרה ההבחנה בין עניינים המתגבשים בעת הפרישה לפנסיה ("עצם הזכאות ושיעורה"), המתיישנים בתוך 7 שנים מיום הפרישה, לבין עניינים אחרים בהם עילת התביעה מתחדשת מידי חודש.

...

במסגרת כתב ההגנה, בין היתר, הנתבעות טענו שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות.

לאור כל האמור לעיל, מתקבלת טענת ההתיישנות של הנתבעות.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, היות שהתביעה דנן הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, אין מנוס מדחיית התביעה.

בהתחשב בכך שמדובר בתביעה לכספי פנסיה, ובנסיבות שבהן תביעת התובע נדחתה במלואה, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של  3,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.