דחיית תביעת הבטחת הכנסה בשל בעלות על רכב

לאחר שעיין במסמכים, הגיש הנתבע כתב הגנה מתוקן, במסגרתו טען, בנוסף לאמור במכתבו נשוא ההליך דנן, כי אף אילמלא נשללה הזכאות בגין הבעלות/השמוש ברכב, הרי שהייתה היא נשללת בגין הפקדות שבוצעו לחשבון הבנק של התובעת, כמו גם בגין נסיעותיה לחו"ל. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 25.12.13, נקבע כי בהליך דנן תתברר זכאותה של התובעת בשים לב לשלוש העילות לשלילת זכאות שפורטו בכתב ההגנה (בעלות ברכב, הכנסות, נסיעות לחו"ל).

(ב) לענין חוק זה רואים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע, לולא הוראות סעיף קטן זה. זמן קצר לאחר שהתובעת חזרה לשוק העבודה והפסיקה לקבל הבטחת הכנסה (כחודשיים לאחר התקופה שבמחלוקת) ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 10662/04 סלאח חסן נ' המל"ל. בפסק הדין שניתן ביום 28/2/12 [פורסם בנבו] קבע בית המשפט העליון את בטלותו של סעיף 9א בנוסחו דאז, ובעקבות החלטתו זו, תוקן חוק הביטוח הלאומי כעבור כחצי שנה, ביום 2.8.12 (תיקון 40) באופן שביטל את החזקה שהייתה קבועה בסעיף 9א לחוק, בקבעו כי ככלל, בעלות ברכב לא תהווה טעם לדחיית תביעה להבטחת הכנסה (או להפחתתה) אלא אם מדובר ברכב יקר יחסית, ואף זאת, בתנאים שפורטו בחוק.

עם זאת, יש לשוב ולציין, כי ההודעה לתובעת, על כך שנשללה רטרואקטיבית זכאותה בשל בעלות על רכב, נשלחה לתובעת ביום 2.12.12 דהיינו חודשים רבים לאחר שניתן פסק דינו של בג"צ בעיניין חסן אשר קבע את בטלותו של סעיף 9א בנוסחו דאז, ואף חודשים לאחר תיקון החקיקה.

...

(ד) (1) הוראות סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג1) לא יחולו על מי שמתקיימים בו שניים אלה: (1) הוא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה; (2) הוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל, או שהוא זכאי לגמלה מאחר שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בבנו, בבתו, בבן זוגו או בהורהו לפי הוראות סעיפים 2(א)(7) ו-2(ג) (להלן – בן משפחה חולה) והוא נלווה לבן משפחתו החולה אשר נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל; לנוכח האמור בהוראות החוק, ובשים לב לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל עבל (ארצי) 35137-05-12 מחמוד חמאד נ' המוסד לביטוח לאומי) אנו קובעים כי התובעת לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לחודש אוקטובר 2011.

כללו של דבר לנוכח כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה ולבטל את החלטת פקיד התביעות בדבר שלילת זכאותה של התובעת לגימלה רטרואקטבית, מחמת בעלות / שימוש ברכב.

עם זאת, אנו קובעים כי בדין נשללה הזכאות ביחס לחודש אוקטובר 2011 בגין נסיעתה של התובעת לנופש בחו"ל. מאחר שהתובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, איננו עושים צו להוצאות.

עניינו של תיק זה החלטת הנתבע להחשיב כהכנסה, לצורך חישוב הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה של התובע, סכום שהיתקבל ממכירת דירת מגורים בכינוס נכסים ובעלות על יחידות נופש של רשת "קלאב הוטל". העובדות וההליך המשפטי התובע, יליד 1946, גרוש ואב לארבע בנות בגירות.

בשנת 2004 פנה התובע לנתבע בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, וכן הגיש תביעה לתשלום קצבת נכות כללית, שנדחתה.

תביעות אלה עניינן החלטת הנתבע בדבר שלילת גמלת הכנסה לתובע מחודש ינואר 2007 ועד לחודש מרץ 2008, בגין בעלות על רכב.

...

עם זאת, שעה שבסופו של דבר התקבל המידע אצל הנתבע, מחובתו לבחון את השלכתו על זכאות התובע לגמלה לגופה, ואין די בטענה כי התובע לא מסר המידע ביוזמתו מראש.

לאור כל האמור, ונוכח דלות הראיות מצד הנתבע, לא עמד הנתבע בחובת ההוכחה להראות כי מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת.

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים (סגן הנשיאה (כתוארו דאז) אייל אברהמי ונציגי הציבור גב' שרה פנסו ומר אברהם סנפירי; בל 27895-10-13), שבו נדחתה תביעתו של המערער לגימלת הבטחת הכנסה לתקופה יולי 2013 עד דצמבר 2013 בשל בעלות ברכב.

השאלה המתעוררת בהליך זה היא השאלה שהוצגה לצדדים במהלך הדיון: האם בקביעת שווי הרכב, יש להיתחשב בנתון המופיע ברישיון הרכב משנה מסוימת, והוא נתון אשר המוסד לביטוח לאומי כן מתחשב בו בקביעת שווי הרכב עת הוא מצוין ברישיון, ובעניינו העובדה שהרכב שימש ל"החכר", גם לגבי רכבים משנים קודמות, שבהן לא צוין נתון זה ברישיון הרכב? ובמלים אחרות: האם יש לקבוע את שווי הרכב על פי הנתונים המופיעים ברישיון הרכב הספציפי של המבוטח, או על פי הנתונים שניתן או חובה לציין ברישיון רכב בהתאם להחלטה של רשות שלטונית מוסמכת, נכון למועד בחינת התביעה לגימלת הבטחת הכנסה, גם אם אינם מופיעים מסיבה כלשהיא ברישיון הרכב הספציפי של תובע הגימלה.

...

כאמור, מקובלת עלינו עמדת המוסד כי על פי ההסדר שנקבע בתקנות הבטחת הכנסה קביעת שוויו של הרכב תיעשה על יסוד משתנים ברורים ומוגדרים המופיעים ברישיון בלבד, ולא תיערך שמאות פרטנית לקביעת שווי הרכב שבבעלות תובע הגמלה, על יסוד קריטריונים כגון קילומטרז', תאונות שעבר הרכב וכיו"ב. לטעמנו, קביעה זו שבתקנות סבירה ומקיימת את דרישת המידתיות, שכן עריכת שמאות פרטנית לכל רכב אכן תיצור נטל כבד ובלתי סביר על המוסד, ואף עלולה לפתוח פתח להתדיינויות בעניין שווי הרכב.

אכן, נוכח העובדה שנתון זה אינו מופיע ברישיון הרכב נדרשת בדיקה פרטנית לאימות הנתון שאכן בבעלותו של תובע גמלת הבטחת הכנסה רכב שהיה קודם לכן בהשכרה או בהחכר, על מנת להתחשב בנתון זה. אולם, לטעמנו, עריכת בדיקה לאימות נתון זה, שניתנת להיעשות בקלות יחסית על ידי בחינת מסמכים בכתב, כגון החוזה לרכישת הרכב, עת הנטל להוכחת נתון זה מוטל על התובע גמלת הבטחת הכנסה, אינה דומה לעריכת שמאות פרטנית לרכב, שכן לאחר אימות הנתון, קביעת שווי הרכב תיעשה בדרך שהותוותה בתקנות לקביעת שווי הרכב, דהיינו על בסיס מחירון הרכב, ללא צורך בעריכת שמאות פרטנית.

סוף דבר: תביעתו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה יולי 2013 עד דצמבר 2013 מתקבלת.

ביום 5.6.2019 הודיע המל"ל על הפסקת זכאות התובעת לגימלת הבטחת הכנסה, בשל בעלות בנה על רכב ששוויו עולה על 41,249 ₪.

משכך, הרי שלפי סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה יש לכלול את עטייה כ"ילדה הנמצא עימה" – עם התובעת; ולפי סעיף 10ב לתקנות הרי שיש לראות בתובע כי מי שבבעלותו רכב בשווי שאינו מקנה זכאות לגימלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק, בהתאם לאמור לעיל, מוצדקת החלטת המל"ל לשלול את גמלת הבטחת הכנסה לתובעת ממועד רכישת הרכב על ידי בנה עטייה, ודין התביעה – להדחות.

...

לאחר שכאמור נתתי דעתי לעמדות הצדדים ולאור החוק והתקנות שנמנו לעיל, הגעתי לכדי מסקנה שהתובעת לא הוכיחה כי עטייה הוא לא "ילד" לפי הגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי.

משכך, הרי שלפי סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה יש לכלול את עטייה כ"ילדה הנמצא עמה" – עם התובעת; ולפי סעיף 10ב לתקנות הרי שיש לראות בתובע כי מי שבבעלותו רכב בשווי שאינו מקנה זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק, בהתאם לאמור לעיל, מוצדקת החלטת המל"ל לשלול את גמלת הבטחת הכנסה לתובעת ממועד רכישת הרכב על ידי בנה עטייה, ודין התביעה – להידחות.

מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

האם בדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בגין בעלות על רכב? רקע עובדתי ומהלך ההיתדיינות התובעת הנה אם חד הורית, בת 43, שעברה ביום 6.8.17 תאונת דרכים קשה שהוכרה כתאונת עבודה, ושבעקבותיה נדרשה לאשפוזים ארוכים בבית-חולים תל השומר.

...

ולבסוף, גם הדודה גב' סיטון העידה על עניין מכירת הרכב, ועל מערכת היחסים בין בני המשפחה לבין תומר, ואף בעדותה מצאנו חיזוק מסוים לגרסת התובעת.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי טענת התובעת שהרכב נמכר לאחיה הינה טענה נכונה.

מכאן, שדין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובעת את גמלת הבטחת ההכנסה שאותה תבעה, החל מחודש ינואר 2020.