דחיית תביעת דמי לידה בשל אי-הוכחת יחסי עבודה

בשונה מעובדות פסק הדין הקודם, כאן התובעת ציינה את הקרבה המשפחתית, פורטו השעות וימי העבודה ובוטל גילום שווי רכב בתלוש השכר של התובעת, מאחר שלא הועמד לרשותה רכב.

טענות הנתבע דין התביעה להדחות מחמת מעשה בי"ד, היתיישנות ובהעדר יחסי עבודה בין העמותה, בניהולה של אם התובעת, לתובעת.

          נטל ההוכחה כי יחסי עבודה בין קרובים, חורגים מעזרה משפחתית רגילה, ודינם כדין יחסי עבודה על פי דין, מוטל על התובע (דב"ע לג/159-0 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134,  137).

שנית, יוער כי על כל תביעה להבחן לגופה ואיננו מסכימים עם הנתבע כי העובדה, כי תביעה קודמת לדמי לידה בגין אותה מעסיקה נדחתה ע"י ביה"ד הרי ממילא דין תביעה זו להדחות אף היא.

...

טענות הנתבע דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי"ד, התיישנות ובהיעדר יחסי עבודה בין העמותה, בניהולה של אם התובעת, לתובעת.

משכך, דין טענת הנתבע לעניין מעשה ביה"ד והתיישנות להידחות.

ת. בקטע בניירת של ההורים להתנהל מול התמ"ת, בזה אני החלפתי אותה, בסופו של דבר הסתדרתי יפה מאוד וגם בקטע של עבודות יצירה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

רקע ומהלך הדיון – התובעת הגישה לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי לידה, בגין לידת בתה ביום 4/10/19 .

עיקר טענות הנתבע – בסיכומיו טען הנתבע, בין היתר, כי בעדויות התובעת וסיהאם עלו סתירות בעיניין מועד פתיחת העסק, השכר והתלושים, וכן בעיניין הקף העבודה, כך שלא הוכחה מערכת יחסי עובד מעסיק ויש לראות בעבודת התובעת אצל סיהאם כעזרה משפחתית בלבד.

התובעת והעדות מטעמה הותירו עלינו רושם אמין, וזאת על אף קיומן של סתירות אלו או אחרות בעדותן, אך לטעמנו אין בסתירות אלו כדי להביא לדחיית התביעה מששוכנענו כי התובעת עבדה בפועל במאפייה אצל סיהאם והיתה חלק חיוני ובלתי נפרד ממערך העבודה במקום, במיוחד בתקופה הרלוואנטית לתביעה בה המאפייה היתה בתחילת דרכה, כשהתובעת הגיעה עם ניסיון בתחום ותרמה להקמת והפעלת העסק עד ללידת בתה.

מהעדויות אשר נשמעו וכלל הראיות בתיק, מסקנתנו היא שבין התובעת לבין סיהאם היתקיימו יחסי עובד מעסיק בתקופה שמחודש 5/19 עד 9/19, בה התובעת בצעה עבודות הקשורות לליבתו של העסק, אותם בצעה גם עת עבדה באותו המקום תחת מעסיקים אחרים, אשר לגביהם הנתבע לא העלה טענה של העידר קיומן של יחסי עבודה, כשאין בעובדה לפיה סיהאם היא אשת דודה של התובעת כדי להפוך את אותה העבודה לעזרה משפחתית, ומכאן דין התביעה להיתקבל.

...

היקף עבודת התובעת מחודש 5/19 עד חודש 9/19 – אין מחלוקת כי לא נוהל רישום נוכחות כלשהו לגבי ימי ושעות עבודתה של התובעת, אך כפי שעולה מההלכה הפסוקה אין בכך כדי להביא למסקנה לפיה לא התקיימו יחסי עבודה.

עם זאת, לטעמנו אין בכך כדי להשליך על המחלוקת בתיק ואשר נוגעת לקיומן של יחסי עובד מעסיק בתקופה הרלוונטית.

מהעדויות אשר נשמעו וכלל הראיות בתיק, מסקנתנו היא שבין התובעת לבין סיהאם התקיימו יחסי עובד מעסיק בתקופה שמחודש 5/19 עד 9/19, בה התובעת בצעה עבודות הקשורות לליבתו של העסק, אותם בצעה גם עת עבדה באותו המקום תחת מעסיקים אחרים, אשר לגביהם הנתבע לא העלה טענה של העדר קיומן של יחסי עבודה, כשאין בעובדה לפיה סיהאם היא אשת דודה של התובעת כדי להפוך את אותה העבודה לעזרה משפחתית, ומכאן דין התביעה להתקבל.

בהחלטתו מיום 20.2.2019, דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לתשלום דמי לידה בגין עבודתה הנטענת אצל מעסיקה, מר מוחמד עיסא עראר, המפעיל עסק למשלוחים בשם "אחים עראר", לתקופה שהחל מחודש 1/2017.

בהחלטתו קבע הנתבע, כי התובעת אינה זכאית לדמי לידה בגין תקופת עבודתה, היות שלא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין המעסיק, שהנו גיסה, ומשעה שהתובעת כלל לא היתה בגדר "מבוטחת" לפי סעיף 40(ב) לחוק.

] "כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, הלכה פסוקה במשפט הבטחון הסוצאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סימלי וכו'. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני מישפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד - מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי." בעיניין פייגלשטוק נפסק לגבי עבודה במסגרת משפחתית, כך[footnoteRef:3]: "כאשר הצדדים הם קרובי מישפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ראלי או 'סמלי' וכדומה". אשר לנטל ההוכחה כי יחסי עבודה בין קרובים חורגים מעזרה משפחתית רגילה, וכי הם יחסי עבודה על פי דין, הרי שהוא מוטל על התובע/ת[footnoteRef:4].

] אשר לטענה כי מוחמד עבד בשעות נוספות במהלך תקופת הלידה של התובעת, כדי להשלים את משימותיה במקומה, הרי שטענה זו לא הוכחה כלל, באסמכתה של ממש, ואנו דוחים אותה.

ניתן היום, ג' תמוז תשפ"א (13 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

] רביעית, ואשר לשכרה הנטען של התובעת, הרי שמקובלת עלינו טענת הנתבע, כי הטענה ביחס לתשלום השכר בפועל לא הוכחה, והיא גם לא גובתה במסמכים.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, עולה כי התובעת לא הוכיחה את עבודתה אצל מוחמד בתקופה הרלוונטית לתביעה, והראיות והעדויות מעלות כי המדובר בעזרה משפחתית גרידא, לכל היותר.

בהינתן כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.

השאלה העומדת לפתחנו היא: האם התובעת הועסקה על ידי גיסה (אחי בעלה) בחודשים מרץ 2019 עד ינואר 2020 ולכן על הנתבע להיתחשב בהכנסתה זו לצורך חישוב השכר הקובע לדמי לידה? כללי: ביום 23.1.2020 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי לידה בגין לידה מיום 18.1.2020.

אושרה זכאות לדמי לידה בגין עבודה אצל מעסיקה זו. ביום 2.6.2020 דחה הנתבע את בקשת התובעת להיתחשב גם בהכנסתה אשר לטענתה נתקבלה מעבודתה כמנהלת חשבונות ב"גבריאל לה פרוטה", שבבעלות גיסה, מר גבי ספיאשוילי, בתקופה שמיום 1.3.2019 ועד 16.1.2020 (להלן – תקופת העסקה).

התובעת לא היתה עובדת של מר ספיאשוילי ולכן לא זכאית לדמי לידה בגין הכנסתה זו. ההליך: התובעת הגישה תצהירי עדות שלה, של מר גבי ספיאשוילי (להלן – גבי) ושל בעלה, מר אפרים ספיאשוילי (להלן – אפי).

המתוה המשפטי: סעיף 40(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה: (1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל; עובד מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כדלקמן: "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות; מיום 15.7.2014 תיקון מס' 158 ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 602 (ה"ח 535) "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות; בעניינינו, התובעת היא גסתו של המעסיק הנטען על ידה, גבי, ועל כן היא לא נופלת בהגדרה של בן מישפחה שבהגדרת עובד ולא חל עליה החריג של "אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה". בנסיבות אלה על התובעת איפוא הנטל להוכיח קיום יחסי עובד מעסיק בינה לבין גבי.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ב, (22 יולי 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

סוף דבר: מכל המקובץ עד כה ומכל הראיות בתיק עולה כי כפות המאזניים נוטות לטובת גרסת התובעת, לפיה בתקופת העסקה התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין גיסה, גבי.

על כן התביעה מתקבלת.

טענת הדחיה של הנתבע מיום 2.6.2020 (נספח א' לכתב התביעה) – נדחית.

התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה לטענתה עקב הוצאתה לחל"ת בתקופת מגיפת הקורונה החל מיום 15.3.2020 ועד ליום 31.5.21; ותביעה לדמי לידה בעקבות לידת בנה בתאריך 23.8.21.

ביום 21.12.21 נדחתה תביעתה של התובעת לדמי לידה.

טענת הנתבע עקב אי צבירה של תקופת אכשרה ובהיעדר יום עובד, לא עבדה בתקופת שלפני היום הקובע ועבדה בחופשת הלידה.

בשים לב כי העסק בו עבדה התובעת השתנה מעוסק מורשה לחברה, הוכח לפנינו לפחות בראשית ראיה כי הקף הפעילות של העסק גדל אף הוא והגדלת שכרה של התובעת לא בוצעה איפוא בחלל ריק.

אשר על כן שוכנענו כי היתקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.

...

לטענת התובעת למרות יחסי המשפחה בינה לבין מעסיקיה, היא הייתה עובדת שכירה לכל דבר ועניין ולכן יש לקבל את תביעתה.

לא מצאנו כי יש בהעלאת השכר, משום העלאה פיקטיבית לצורך הגדלת דמי הלידה.

הרמיזה בסיכומי הנתבע כי לא הייתה הצדקה להגדלת שכרה של התובעת דווקא בחופשת הלידה נדחית על ידינו במיוחד בשים לב לאופי עבודתה של התובעת המבוצע על מחשב מכל מקום בארץ ובעולם, ולא הצריך מאמץ פיזי כלשהו.

אשר על כן שוכנענו כי התקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.