דחיית תביעה של שומר נגד חברת שמירה בשל היעדר אחריות

הנתבע עתר לדחיית התביעה נגדו בשל העידר אחריות לתאונה ולחילופין ככל שיוטל חיוב על ידי בית המשפט, עתר להטלתו במלואו על הנתבעת מס' 2.

עדותה תואמת את הנטען על ידה בטופס ההודעה על התאונה, שם ציינה כי "בזמן עמידה בפקק תוך כדי המתנה לכניסה לתל השומר, רכב צד ג' עקף את רכבי משמאל ותוך כדי עקיפה הנגרר נצמד לרכבי ופגע ברכבי". נתתי דעתי לעדותה כי היא לא זכרה אם דיברה בטלפון ושהיא הבחינה במשאית.

בנוסף אציין, כי בקשה למחיקת טענות מכתב הגנת הנתבעת 2 – לא הוגשה, ואף בחינת טענות לעניין זה באופן מהותי מלמדת, כי אף שלא נשלח מכתב דחייה, אימוץ גרסת הנתבע 1 היא למעשה יצירת כסוי בטוחי "יש מאין" (בש"א (מחוזי חי') 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.2002)), ואין מקום לאמץ גישה זו. סוף דבר בהיתחשב באמור לעיל, מצאתי כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים בחלקים שוים.

...

האחריות לתאונה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא לפניי, אני סבורה כי גרסת התובעת לגבי אופן קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מגרסת הנתבעים בנסיבות, ואנמק.

נוכח האמור, מצאתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת, ועל כן אני קובעת כי התאונה התרחשה בעת שהמשאית מבצעת עקיפה, ומבלי להבחין ברכבה של התובעת אשר נמצא בעצירה מוחלטת, הנגרר של רכב הנתבעים סוטה לנתיב הימני ופוגע ברכבה של התובעת.

בנוסף אציין, כי בקשה למחיקת טענות מכתב הגנת הנתבעת 2 – לא הוגשה, ואף בחינת טענות לעניין זה באופן מהותי מלמדת, כי אף שלא נשלח מכתב דחייה, אימוץ גרסת הנתבע 1 היא למעשה יצירת כיסוי ביטוחי "יש מאין" (בש"א (מחוזי חי') 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.2002)), ואין מקום לאמץ גישה זו. סוף דבר בהתחשב באמור לעיל, מצאתי כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים בחלקים שווים.

התביעה כנגד הנתבעת בעיניין זה נמחקה כך שלא ניתן לחזור ולהעלותה במסגרת תביעה זו. הדבר נכון במיוחד כאשר לגבי האחראית הישירה לשמירה, חברת השמירה, התביעה נדחתה.

דהיינו, קיים מעשה בית דין שלא היה כשל בשמירה ולכן לא ניתן לחזור ולטעון לנזקים עקב כך. מבחינה חוזית, הרי בהתאם להסכם שבין הצדדים, הנתבעת ויתרה על זכות הקזוז בהתאם להסכמת הצדדים בסעיף 24.3 להסכם.

הנתבעים צרפו את תצהירו של השומר מר וידדי והוא זומן לעדות אך לא הגיע.

כמו כן בהיעדר עילה אישית כנגדו לא מתקיימות החלופות שבסעיף 6 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 על כן אין הצדקה להרמת מסך כנגדו ועל התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות על הסף (בסעיף 38-40 לתצהיר מר מחמוד).

...

כמו כן בהעדר עילה אישית כנגדו לא מתקיימות החלופות שבסעיף 6 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 על כן אין הצדקה להרמת מסך כנגדו ועל התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף (בסעיף 38-40 לתצהיר מר מחמוד).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד או לחוד לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים המפורטים להלן: דמי שכירות : 84,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

משהבהירו הנתבעות כי אין בכוונתן להתפשר מחמת העידר אחריות, נקבע התיק לשמיעת ראיות.

הסרטונים הגיעו לאחר הישיבה הנ"ל, וביום 18.10.22 היתקיימה ישיבה בה סומנו הסרטונים כמוצג (נ/5), והצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל פה. דיון והכרעה לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מצאתי לדחות את התביעה כנגד הערייה, ולקבלה כנגד חברת קווים, תוך חיובה בפצוי התובע כפי שיפורט להלן.

נוכחות של שומר או מאבטח היתה בה משום אמצעי אפקטיבי כדי לצמצמם, שאם לא לומר למנוע, את היתממשות הנזק שארע לבסוף, שכן לצד העובדה שעצם נוכחות שומר או מאבטח היתה יכולה להרתיע את הדוקר ולמנוע ממנו לשלוף סכין ולנסות לידקור אחרים, הרי שנוכחות מאבטח מקצועי, בעל יכולות ואמצעים מתאימים, היתה בהסתברות גבוהה יכולה להביא לניטרול הדוקר, שהיה חמוש בסכין יפנית, לבטח בתוך פרק זמן של שש דקות, בסופו הוא דקר את התובע.

אלא שעדותו בנידון של מוחמד מחאג'נה לא יכולה לבסס הטלת אחריות על הערייה, כאשר העד כיוון בדבריו להתרעות של הנהגים שנמסרו בעיקר לחברת קווים, ואחר כך הוסיף כי "מהעירייה גם היינו אומרים להם שאנחנו רוצים שמירה, רוצים משהו כאילו", מבלי לפרט מי אמר את הדברים לעירייה, מתי הם נאמרו ובאיזה בהקשר.

גם אם נניח שמי מהנהגים התלונן בפני גורם עלום בערייה על העידר שמירה בתחנה, הדבר כשלעצמו לא יכול להטיל על הערייה, יש מאין, אחריות בנזיקין ביחס להעדר שמירה.

...

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 37,000 ₪, וכן להשיב לו את עלות המומחה הרפואי מטעמו; את חלקו בעלות המומחה מטעם בית המשפט; ואת האגרה ששילם בעת פתיחת ההליך.

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

בכלל זה יש לתת את הדעת לשאלה אם בגדרי הליך זה יש לברר – כעניין משני – את עילת התביעה של הערייה נגד התובעת ועוצמתה ואם כן באיזה אופן ומהו הנטל הרובץ על הצדדים או מי מהם בהקשר זה. הצדדים לא נדרשו בסיכומיהם לשאלות אלה במישרין, אך דומני שמדובר בשאלות משפטיות המצריכות עיון לצורך הדיון ב"טענת ההתנדבות" והעדר ההוכחה של הנתבעת.

בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 571 (1997) דובר גם כן בתביעת שבוב של חברת ביטוח (לנוכח תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח) אשר הוגשה נגד חברת שמירה שלפי הטענה הייתה אחראית לנזק שניגרם למבוטח.

מעבר לכך שיש בטענה זו משום חריגה מהודאת הנתבעת בכתב ההגנה ודי בכך כדי לדחותה, הרי שאיתי, כאמור לעיל, ציין בעדותו שהניסוח בתצהיר לא נכון וכי השטח הנקוב בתצהיר מתייחס לכלל חריגות הבניה של התובעת ולא רק לחריגות בשטח הסככות (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 23), וממילא איתי אינו העד הרלוואנטי בעיניין זה. איתי, כאמור, אינו יודע להעיד מידיעתו על ההבחנה בין הבניה ללא היתר של התובעת לבין הבניה ללא היתר של הנתבעת; בניה שהייתה כולה לפני תקופתו בחברה.

...

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת קירתה שטח של 320.27 מ"ר. מנגד, אין מקום לאפשר לנתבעת לסטות מן ההודאה בכתב ההגנה – לפיו קירתה שטח של 250 מ"ר. בהתאם, אני קובע כי יש לזקוף לנתבעת קירוי בשטח של 250 מ"ר. להלן ניתוח הראיות והנימוקים למסקנתי: איתי הצהיר שהתובעת חויבה לשלם לעירייה בגין חריגות בניה ללא היתר בשטח של 460 מ"ר וכי התובעת מכירה בשטח של כ-140 מ"ר שבהם בנתה סככות בעצמה כאשר שטח של כ-320 מ"ר נבנה על-ידי הנתבעת (סעיף 16 לתצהיר).

מתוך עדותו של עזריאל ניתן לחלץ אפוא את המסקנה שהסככות בחלק הצפוני והמזרחי הוקמו על-ידי הנתבעת (כאשר המחלוקת עם הנתבעת לעניין זה היא ביחס לחלק מהסככה בחלק הצפוני-מערבי).

התוצאה המסקנה היא אפוא כי יש לחייב את הנתבעת לשפות את התובעת בגין התשלום ששילמה התובעת לעירייה עבור דמי שימוש בגין חריגות בניה בהיקף של 250 מ"ר. זאת, מתוך חריגות בניה בשטח של 460 מ"ר שבגינן חויבה התובעת בסך הכל.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת (להלן: "התובעת"), לאחר שלטענתה נפלה במדרכת הרחוב בטיילת בעיר אילת, נוכח מפגע נטען במדרכה.

הנתבעת מכחישה את הארוע ולטענתה יש לדחות את התביעה בשל העדר אחריות של הערייה לקרות התאונה הואיל ולטענתה זו אירעה ללא כל קשר למפגע במדרכה, אלא, אם בכלל, כתוצאה מנפילה או איבוד שיווי משקל של התובעת בעת הליכה על עקבים גבוהים.

מקום בו הרשות המקומית אינה מציגה תשתית ראייתית לקיומו של נוהל עבודה מסודר בתחומים שנמסרו לאחריותה, תעוד פעולות שבוצעו, תעוד פעולות פקוח ובקרה, ניתן לראות בכך אינדיקאציה לכך שהרשות לא פעלה כרשות מקומית סבירה (ראו: ע"א 68623-03-19 עריית פתח תקווה נ' בע"מ ואח' (פורסם, 21.5.19); ע"א (מחוזי חיפה) 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (פורסם,30.1.13)).

התובעת טוענת כי לא שמרה קבלות ואומדת את הוצאותיה על סך של 40,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ובסך של 25,000 ₪ בגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד.

...

בסופו של דבר התפטרה בחודש 9/2012.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי התובעת זכאית להפסד שכר מלא לעבר עבור תקופה של כחודשיים וחצי מחודש 4/2012 ועד הלידה בחודש 6/2012 (בשים לב לכך שהתקבל שכר עבור חודש 3/2012 בהתאם לדוח רציפות הביטוח ותלושי השכר שצורפו).

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים כדלקמן: נזק לא ממוני 50,750 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 8,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 15,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעבר וזכויות סוציאליות 32,500 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 72,200 ₪ סה"כ (לפני הפחתת אשם תורם) 178,450 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 10% 17,845 ₪ - סה"כ פיצוי בניכוי אשם תורם 160,605 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 160,605 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת בגין חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לחשבונית שתוצג לנתבעת.