דחיית תביעה על ידי חברת ביטוח בגין פריצה לבית

ביום 09/11/2021 ניתן פסק הדין בתובענה, בגדריו הכריע בית משפט קמא הן בשאלת עצם היתרחשות ארוע הביטוח והן בשאלת הקף הנזק שניגרם למשיב עקב הפריצה ואם הוכיחה המבקשת מירמה בכל הנוגע להקף הנזק.

עוד טענה המבקשת כי בית משפט קמא שגה שגיאות מהותיות בהערכת הנזק, וציינה כי חוות דעת רואה החשבון שמונה מטעם בית המשפט להערכת הנזק קובעת כי התביעה שהוגשה על ידי המשיב מופרזת ומוגזמת במידה ניכרת.

המבקשת ציינה כי בהיותה חברת ביטוח מוכרת, חוסנה הכלכלי אינו מוטל בספק ואין מחלוקת כי לא יהיה לה קושי כלכלי לשלם את פסק הדין, אם ערעורה ידחה.

...

אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר למבקשת , חברת מגדל, לעכב תחת ידה 40% מהסכום שנפסק למשיב והעומד על סך של 514,115 ₪, לפי החישוב של המבקשת.

לפיכך, אני מורה על עיכוב תשלום סך של 205,646 ₪ (40%*514,115), וזאת עד להכרעה בערעור.

זאת ועוד, בהתאם לתקנה 145(ד) ו-96 לתקנות החדשות, ובשים לב לזהותה של המבקשת שהינה חברת ביטוח ידועה ומוכרת, אני מורה כי עיכוב הביצוע שעליו הוריתי לעיל ייכנס לתוקף עם הפקדת התחייבות עצמית מטעם המבקשת בהתאם לתקנה 96(ב) לתקנות החדשות וככל שלא תופקד התחייבות עצמית כאמור, עיכוב הביצוע יבוטל ללא צורך בהחלטה נוספת.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 35799-06-16 צפריר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ בפני כבוד השופט אבישי רובס תובע תומר צפריר ע"י ב"כ עוה"ד ע. אייזיק נתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ע. שניצקי ושות' פסק דין

ביום 20.4.2016 הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית דרישתו, הואיל וממצאי המומחים מטעמה העלו חשד לביום ארוע הפריצה על ידי התובע ולמרמה בתביעה לתגמולי ביטוח.

דיון והכרעה אין חולק, כי במועד הרלוואנטי לאירוע נשוא התביעה, היה בית העסק של התובע מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח מסוג "מגדל עסק", הכולל כסוי בגין פריצה.

מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט, יקבע לפי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נימסרו בכוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מירמה (מקום בו הפרטים הכוזבים נימסרו ממניע שאינו קשור לתנאי חבות המבוטח לפי הפוליסה, לא יהיה בכך כדי לפטור את המבטח מחובת התשלום).

...

בסופו של דבר, נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 403,526 ₪ בלבד, וטענותיו בנוגע ליתר ראשי הנזק נדחו.

סיכום לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 403,526 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע מחצית מאגרות המשפט, מלוא שכ"ט המומחים מטעמו (כנגד הצגת קבלות, בתוך 10 ימים), חלקו של התובע בשכ"ט המומחים מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 15717-10-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איי טו זד עיצוב שיער 2002 בע"מ לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעות: 1. הראל חברה לביטוח בע"מ 2. סופר פארם (ישראל) בע"מ הנתבעת: איי טו זד עיצוב שיער 2002 בע"מ ב"כ התובעת: עו"ד נועה רואימי ב"כ הנתבעת: עו"ד טובה טבצ'ניק פסק דין

התובעת 1 כמבטחת התובעת 2 בפוליסת ביטוח אש ומבנה, שילמה לתובעת 2 סך של 13,131 ₪ כפצוי בגין הנזקים כתוצאה מהארוע, נשאה בשכר טירחת השמאי בסך 1,576 ₪ ושכר טירחת המהנדס בסך 3,009 ₪.

רק לאחר שנידחה הדיון לצורך חקירתו של שמאי הנתבעת שהיה חולה בקורונה במועד דיון ההוכחות הראשון, הודיעה ב"כ התובעת כי היא מוותרת על חקירתו.

כמו כן, טענתה של הנתבעת היא כי לא זומנה בזמן אמת, כלומר עם קרות הארוע למקום על מנת לבדוק את מקור המים כך שכל מועד שבו הייתה מוגשת התביעה לא הייתה מועילה לבירור מקור המים על ידי הנתבעת שכן חדירת המים הופסקה באופן כימעט מיידי לאחר שהתגלתה.

בחוות דעתו מתאר השמאי את העדות ששמע מפי מנהלת בית העסק וממר אייל שקל, מנהל האחזקה בקניון, לפיה "הנזק נגרם עקב פריצת צנור מים במספרה "A TO Z" העתידה להפתח בקניון והנמצאת בקומה מעל המבוטח במסגרת עבודות שפוץ שנערכות בחנות.

...

כאן יובהר כי התביעה הוגשה באוקטובר 2014 ולימים ביום 9.12.18 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת אשר בוטל בסופו של דבר בהסכמה בפברואר 2021.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ברובה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 2,505 ₪ (לאחר הפחתה של 20% בלאי משווי הנזק), 1,567 ₪ שכר טרחת השמאי, 3,009 ₪ שכר טרחת המהנדס, אגרות בית משפט כפי ששולמו, כל אלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין בהעדר הגנה (30.12.18) ועד ליום התשלום בפועל וכן 1,000 ₪ שכר עדות השמאי.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת 2 סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין בהעדר הגנה (30.12.18) ועד ליום התשלום בפועל.

לבסוף, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 8667-08-18 נעים ואח' נ' לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רונית אופיר התובעת: מלי נעים באמצעות עו"ד גיא דורון הנתבעות: 1. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד אביחי סלהוב 2. גבאי סוכנות לביטוח (2003) בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד אלישע אטיאס ועו"ד אליס סיון צד ג': גבאי סוכנות לביטוח (2003) בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד אלישע אטיאס ועו"ד אליס סיון פסק דין

כן צורפה חוות דעת יועצת לניהול סיכונים בביטוח כללי, הגב' קטיה שוורצמן, בנוגע לשאלה האם מבטח סביר היה מתקשר בחוזה ביטוח דירה הכולל רכוש השייך לעבריין בעל הרשעות קודמות בפריצה לדירות מגורים, אשר במועד ההיתקשרות היה בעיצומו של הליך פלילי בגין התפרצות לדירות.

כפי שנפסק מפי כבוד השופט דנציגר ברע"א 104/08 פלוני נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.2.2011), בפיסקה 22: "הפרשנות המקובלת לסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח הנה כי סעיף זה מטיל על המבוטח חובה ליזום מסירת מידע למבטח כאשר בידיו מידע מהותי עבור המבטח, אף אם לא נישאל על כך מפורשות. כלומר, נקבע כי סעיף 6(ג) לחוק מטיל חובה לגילוי יזום, שהנה חובה נפרדת מן החובה להשיב תשובות מלאות וכנות על השאלות המוצגות על ידי המבטח [ראו: דברי השופט (כתוארו אז) ת' אור בעיניין רוטנברג הנ"ל, בעמוד 354; ע"א 1809/95 יהושע הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 82 (1996); עניין פיאמנטה, בפיסקה 17 לפסק הדין; שוורץ ושלינגר, בעמוד 292; אליאס, בעמוד 383]. עם זאת, חובת הגילוי היזום הנה חובה מצומצמת ועל הטוען להפרתה להוכיח הסתרה בכוונת מירמה מצד המבוטח ומודעות של המבוטח לכך שמדובר בעיניין מהותי. מדובר ביסודות שהוכחתם אינה פשוטה [ראו: עניין פיאמנטה, בפיסקה 14; שוורץ ושלינגר, בעמוד 293; אליאס, בעמוד 384]." (ההדגשה אינה במקור- ר"א).

שכן, כל מבוטח סביר אחר שתביעתו לתגמולי ביטוח בסכומים משמעותיים הייתה נדחית על ידי מבטחת בטענה להסתרת מידע מהותי; היה מרים קול זעקה ומפנה בזמן אמת אצבע מאשימה למי שלטענתו גרם לו לאבד את הכסוי הבטוחי.

אציין, כי התובעת צרפה לתצהיריה מיסמך החתום על ידי מר אליהו בן אהרון שנטען לגביו כי הנו בר סמכא בעינייני מנעולנות ושיטות פריצה הקובע לכאורה כי ניתן לפתוח את מנעולי דלת הדירה "בפריצה נקייה ללא כל סימן פריצה" (נספח 10 לתצהיר התובעת), אולם אין ליתן משקל למסמך זה אשר אינו ערוך כחוות דעת ולא הוגש ככזו.

...

אומנם לא נמצאו סימני פריצה על הדלת וג'אן קובע כי ניתן לפתוח את הדלת רק באמצעות מפתחות מקוריים או משוכפלים, אולם חוליות אלו אינן מבססות באופן בלעדי את המסקנה כי התובעת ונאור הם שביימו את אירוע הפריצה.

לאור האמור ולאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי להידרש לבקשה מס' 35, הנוגעת למחיקת סעיפים מסיכומי התובעת.

שכן ממילא אין בעובדות שצוינו על ידי התובעת בסיכומיה, עליהן מלינה מנורה, כדי לשנות ממסקנתי זו. לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד ג'.

טענות הצדדים התובע הנו הבעלים של עסק מספרה/מכון יופי בדרך יפו 71 בחיפה (להלן: "המספרה") בסעיף 7 לכתב התביעה תיאר התובע את הארוע נשוא תביעתו: "ביום 17.10.19 אירעה פריצה לבית העסק המפורט לעיל שבעטיה נגב (כך במקור) ציוד, המלאי העיסקי והסחורה המשמשת לקיום שרותו העיסקי השווה ל 2,690 ₪ כציוד ו-110,875 ₪ כמלאי". התובע טוען כי הנתבעת, בהיותה המבטחת של המספרה בפוליסת ביטוח הכוללת כסוי בטוחי לפריצה מחויבת לפצותו ולשלם לו תגמולי ביטוח בסך 113,565 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הארוע ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כאשר מציבה הפוליסה, תנאי של סימנים לבצוע הפריצה בכוח ובאלימות, המשמעות היא, שנדרשים סימנים המעידים על שימוש בכוח ובאלימות של ממש, לצורך פריצה לבית העסק (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 281).

המומחה הסביר כי בדק את דו"ח האירועים של מערכת האזעקה המציין את "כל השתלשלות ההפעלות והכיבויים של המערכת מתאריך 20.8.19 ועד ליום הארוע 20.10.19, כלומר חודשיים. כל ההפעלות של המערכת בחודשיים האלה והנטרולים של המערכת בחודשיים האלה התבצעו מלוח המקשים של האזעקה על ידי המבוטח או מי שיודע את הקוד הסודי שהמבטח מסר לו" (עמ' 7 ש' 19-24) בעדותו הבהיר מומחה המיגון – "וכעבור בסך הכל 18 שניות מהרגע שהמערכת הופעלה המערכת כובתה באמצעות קוד סודי שידוע למבוטחים מלוח המקשים שמותקן ליד הכניסה המזרחית של העסק" (עמ' 8 ש' 3-5).

בנסיבות שפורטו בפסק הדין עד כה, אני קובעת כי התובע לא עמד במאזן ההסתברויות הנידרש להוכחת קרות מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסת הביטוח ועל כן דין תביעתו להדחות.

...

עדותו של התובע לא קיבלה כל חיזוק מחומר הראיות, היא לא הייתה קוהרנטית כפי שהבהרתי לעיל ואין בידי לקבלה כמוכיחה את גרסתו.

בנסיבות שפורטו בפסק הדין עד כה, אני קובעת כי התובע לא עמד במאזן ההסתברויות הנדרש להוכחת קרות מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסת הביטוח ועל כן דין תביעתו להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ ובתשלום שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 9360 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאילולא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.