מבוא
לפניי בקשה מטעם הנתבע מיום ה- 8/12/20, לדחיית התובענה על הסף, הן בשל התיישנותה והן בשל העדר עילה.
כך נקבע ב- ע"א 01 / 2452 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ נח (1) 577:
"סילוק תובענה על הסף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדראסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון עינייני בתובענה...לבית-המשפט סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, כמו כן לבית-המשפט קנויה סמכות טבועה לסלק תובענה על הסף - אם במחיקתה ואם בדחייתה - מקום שבו עשה בעל-דין שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת השמוש בסמכותו הטבועה של בית-המשפט ייעשה בזהירות. כך בכלל וכך במיוחד כאשר מדובר בסילוק תובענה על הסף מן הטעם שיש להישמר פן תפגע יתר על המידה הזכות היסודית בדבר פנייה לערכאות ....ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי-המשפט כזכות יסוד אשר בית-המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות. תפקידם של בתי-המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית-המשפט בפני תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל...".
במקרה דנן, ובפרט בשלב מקדמי זה, עיון בטענות הצדדים מעלה כי רב הנסתר על הנגלה.
...
טיעוני הצדדים
כעולה מטיעוני הנתבע, הקיבוץ, דין התביעה להידחות , כעולה מתקנות 100 ו-101 לתקנות סד"א, התשמ"ד, 1984, עקב התיישנות, ועקב העדר עילה.
דהיינו המבקשים טוענים כי דין התביעה להתיישן, בשל אירוע שלטענתם אולי אף לא קרה מלכתחילה מעולם.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להורות על סילוק התביעה על הסף, בשלב זה של ההליך.
בנסיבות העניין הנני מחייבת את המבקש בהוצאות משפט בסך של 3000 ₪ לטובת התובעים, אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.