דחיית תביעה על הסף עקב הקפאת הליכים בשל הליך משפטי מקביל

בית משפט השלום בבת ים ת"א 40459-01-22 אשורי ואח' נ' יונגר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק תובע: איתמר אשורי ע"י ב"כ עו"ד עדי בן חור ואח' -נ ג ד- נתבעים: 1. עו"ד אריאל יונגר נתבע 1 ע"י ב"כ עו"ד צבי חוברס ואח' 2. ארז - מרווה החזקות בע"מ- ניתן צו להקפאת הליכים החלטה

לפניי בקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, ולחילופין עיכוב ההליכים בתובענה, וזאת בשל קיומו של הליך מקביל התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעיניין ת.א. 29533-03-22 (להלן: "ההליך המקביל").

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתנהל לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להיתקבל בחלקה קרי, דחיית הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ובמקביל, קבלתה בכל הנוגע לעיכוב הליכים.

שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט בהתייחס לסעיף 37 לחוק הנאמנות נדונה בע"א 8751/11 י.ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ נ' יובל איתי ואח' (3/10/13) (להלן: "הילכת גלאור") שם עמד בית המשפט העליון על איבחנה המתבקשת בין הליכים הקשורים למוסד הנאמנות לבין טענות שעניינן יחסי נאמנות: "סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) אמנם קובע כי בית המשפט המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית המשפט המחוזי". סעיף זה יש לקרוא בנשימה אחת עם סעיף 39 לחוק הנאמנות הקובע כלהלן: 'בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור'.

בעיניין זה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, באתי למסקנה כי יש טעם רב בבקשתו של הנתבע ואין מנוס מעיכוב ההליך דנן לנוכח ההליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי.

...

עיון בפסקי הדין מוביל למסקנה כי אין הנדון דומה לראיה, ואסביר; בת.א. 42994-12-21 רויטל מלי פופר נ' מרי תורג'מן פרבר ( 27/3/22) קבע בית המשפט המחוזי: " בענייננו, לא מדובר בתביעות מקבילות המתנהלות בשל אותה עילה, אלא בתביעה חדשה שהוגשה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה קודמת בעת שמתנהל הליך ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת. הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד נועדה למצב שבו קיים הליך מקביל תלוי ועומד אשר טרם הוכרע, ואילו בענייננו המחלוקת בין הצדדים נדונה והוכרעה בתיק הקודם". (ראו סעיף 8 להחלטה).

די בקריאת דברים אלו כדי להגיע למסקנה כי נסיבות המקרה שם שונות בתכלית מהנסיבות דנן.

סוף דבר לסיכום הדברים, הן בשל שיקולי יעילות דיונית והקצאת משאבים שיפוטיים, הן מחמת החשש למתן הכרעות סותרות והן מבחינת מאזן הנוחות בראיה הכוללת והמצרפית, סבורתני כי אין מנוס במקרה דנן מלהורות על עיכוב ההליך עד להכרעה בתביעה המקבילה בבית המשפט המחוזי.

הנתבע פעל במקביל גם כרואה חשבון, ובין היתר שימש רואה חשבון של התובעים באותה תקופה.

הוא הדגיש, כי כבר בחודש יוני 2009 התנהלו הליכים משפטיים בין התובעת לבין גב-ים במסגרת תא"ק 7959-06-09 בנוגע להסכם השכירות ומכאן, ברור שיש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

מפאת חשיבות העניין, יובאו הדברים כלשונם, מתוך החלטת כבוד רשמת, כדלקמן: "המצהיר (התובע כאן - א.ר.) מגולל בתצהירו את השתלשלות העניינים לפיה פנה אליו רואה החשבון שלו, אמיר נגרי, ששמש באותה עת כנאמן בהקפאת הליכים של מרפדיית אביטל, והציע לו בהסכמת התובעת, לשכור שטח עבור החברה - הנתבעת (התובעת כאן - א.ר.).

...

אני דוחה, אפוא, טענות התובעים גם במישור זה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

סיכומו של דבר, כבר ביום 31.3.2009, עת אישר ב"כ התובעים דאז, כי הסכם השכירות אינו בתוקף (בניגוד לעמדת הנאמן) ופנה לב"כ גב-ים בבקשה לחתום על הסכם שכירות ישיר מול התובעת ולכל המאוחר, בעת מתן החלטת כבוד הרשמת פומרנץ ביום 27.4.2011, היתה בידי התובעים עילת תביעה קונקרטית, ידועה, ברורה וגלויה נגד הנתבע.

אני דוחה, אפוא, את התביעה מחמת התיישנות.

עוד טוען הנתבע 1 כי התובע מנהל הליך משפטי מול חברה דרום אפריקאית בשל "ברל קקטוס", בקשר לפרוייקט "אמלפי" ומעלה טענות דומות במסגרת זו, דבר המוכיח כי היריבות היא מול חברה זו. כן נטען לעיכוב הליכים נוכח ההליכים בדרום אפריקה.

מכל מקום, הטענה כי התובע היה שותף למעשים לא חוקיים, עד כדי כך שראוי יהא ליישם הילכות הנוגעות בדבר ולדחות את תביעתו, כפי שפורט בכתבי ההגנה, מצריכה שמיעת ראיות, וברי כי אין מקום לסלק התביעה על הסף בשל טענה זו, בשלב מוקדם זה. בקשה זו נדחית אפוא.

טענת השתק שפוטי, העלאת טענות סותרות וקיום הליכים מקבילים בדרום אפריקה הנתבעים טוענים כי בהליכים בדרום אפריקה העלה התובע טענות סותרות, כמפורט בפרק ב(5) לכתב ההגנה וכי מדובר בהליכים מקבילים.

ההליכים המשפטיים שם הוקפאו ובאופן תמוה, רק שבועיים לאחר הגשת התביעה שלפניי ביקשה חברה זו להחיותם.

...

בהינתן שדרישות הגילוי הספציפי נדחו, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

לא שוכנעתי כי שאלה זו רלבנטית למחלוקת, חרף כך שעו"ד נוימן מופיע בחלק מהתכתובות/הקלטות; שאלות 21-23 ו – 25-26 – בשאלות אלה מוזכרים שמותיהם של עשרות אנשים ו/או חברות והנתבע 1 מתבקש לבאר מה הקשר שלו לכל אחד מהם.

בהינתן שהבקשה ביחס לנתבעים 2-3 נדחתה, התובע ישלם לנתבעים 1-2 יחדיו הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.

מנגד, הסעדים שהתבקשו נגד קבלן המשנה וכונס הנכסים נדחו.

התביעה נמחקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית בהחלטה מיום 27.9.2023.

לשם השוואה, סעיף 279(ג) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון") מקנה לבית המשפט של חידלות הפרעון שיקול דעת להורות כי תועבר אליו כל תובענה שהגיש החייב או שהוגשה נגדו, התלויה ועומדת בבית משפט אחר בעקבות הקפאת ההליכים נגדו.

עוד נזכיר את הכלל לפיו ההתנאה על הסמכות העניינית, בנגוד לסמכות המקומית, אסורה היא, אלא אם עסקינן בסמכות מקבילה בין שתי ערכאות שונות, מה שאיננו המקרה שבפניי (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 670 (מהדורה שנייה 2023)).

עליהן נמנות בקשה 90 (בקשה לתשלום פיצויים בגין איחור במסירה ובגין עשיית עושר ולא במשפט); בקשה 92 (בקשה למתן היתר לניהול הליך משפטי נגד כונס הנכסים); בקשה 97 (בקשה שעניינה בליקויי בניה בפרויקט); ובקשה 101 (בקשה לחיוב כונס הנכסים להשיב כספים לקופת הכנוס).

...

דא עקא, נראה כי החלטתי לא הובנה כהלכה.

להשלמת התמונה, נציין כי בהליך דנן ישנן עוד בקשות תלויות ועומדות אשר הוגשו בעקבות החלטתי הקודמת בבקשה 48.

בבוא העת תיבחן לגבי כל אחת מהן השאלה האם ראוי לדון בה בגדרו של הליך חדלות הפירעון אם לאו (ראו החלטתי בחדל"ת (מחוזי ת"א) 49937-12-20 שמים ורודים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקאות 11-10 (נבו 21.11.2022) והאסמכתאות שם).

ביום 4.7.2018 הגיש המשיב בקשה להורות על הקפאת הליכים, בה ציין כי המבקש אינו מייצג אותו עוד וכי הוא מחפש ייצוג חדש.

ביום 17.9.2020 נדחתה התביעה החדשה על הסף בשל היתיישנות, תוך שנקבע כי המועד האחרון להגשת התביעה היה ביום 6.9.2019.

במקביל להגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה לפטור מאגרה.

לעניין זה, נטען בין היתר כי המשיב לא צירף פירוט כרטיסי אשראי ופירוט פעולות בחשבון העובר ושב; לא הבהיר כיצד שילם למומחים השונים על חוות הדעת שצורפו לתביעה; ולא פירט כיצד הוא מממן את הייצוג המשפטי בהליך הנוכחי.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.