דחיית תביעה על הסף כנגד נתבע אחד

המסגרת המשפטית סמכותו של בית הדין לעבודה לדחות תביעה על הסף קבועה בתקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 : "בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות תובענה על הסף תובענה נגד נתבע באחד הנימוקים האלה:

...

מהאמור לעיל, אני סבורה כי אין המדובר במקרה זה בהשתק עילה, שכן מכתב ההגנה בתביעה הראשונה ומנוסח הסכם הפשרה, עולה שהתביעה ביחס לתקופת העבודה שבין ינואר 2019 לאוגוסט 2019 לא נדונה, והסכום אשר סוכם עליו בהסכם מתייחס לתקופת העבודה בה עבד התובע אצל חברת סטלה ביץ' – אשר לפי שיטתה של סטלה ביץ' עומדת על שלושה חודשים בלבד, תקופת עבודה אשר לא נתבעה בתביעה נשוא הליך זה. המבקשת הפנתה לפסק הדין ברע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' בריאו ברקת (מיום 21.1.2019)(להלן- עניין טרה) על מנת לתמוך בטענותיה.

אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה יש להורות על סילוק התביעה בהתאם לעניין טרה.

מכל הנימוקים לעיל הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

דיון והכרעה תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, עניינה בדחייה של תביעה על הסף: "(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

...

במקרה דנן, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ופירטה בו את הטענה שהוזכרה בכתב תביעה לעניין אמירתו של מר צ'שלה לכאורה כי הוא מתכוון "להצעיר" את המחלקה, ובהקשר זה נטען כי נאמר לגבי התובעת כי למרות הוותק הרב שלה "אני לא יודעת לעבוד, אני לא מבינה כלום", וכן אמר לתובעת לכאורה "אני עוד יוריד לך את החיוך מהפנים". על כן, נוכח ההלכה הפסוקה לעניין סילוק על הסף במקרים חריגים בלבד, ומשעה שקמה הסמכות העניינית לדון בעילת תביעה זו כלפי מר צ'שלה, הבקשה ביחס לעילת לשון הרע נדחית.

בסעיף 1 לפסק הדין (הדגשה שלנו) נאמר כך: "במהלך הדיון ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הוצע לב"כ המערערת לחזור בה מהערעור לאחר שהובהר שבמצב המשפטי דהיום לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המערערת לבין המשיבים 2 ו-3". אכן, בגלגוליה השונים של הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, ביקש המחוקק להחיל חריג נוסף לכלל האמור ולהקנות סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה גם בעילת תביעה בגין התעמרות שבין עובד לעובד.

סיכום לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והתביעה כלפי נתבע מס' 3 נדחית על הסף למעט בנוגע לעילת לשון הרע.

תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעת - "(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

...

מכאן, כי לתובעת אין מעמד או זכות תביעה כנגד המוסד בעניינו של הנתבע 2 ודין תביעתה להידחות על הסף.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות הבקשה, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

...

טענות הצדדים לטענת הנתבע, דין הבקשה לסילוק על הסף בהעדר יריבות, היעדר עילה והיעדר סמכות להתקבל.

מערכת יחסים עכורה זו אל מול המנכ"ל היא שהובילה בסופו של דבר לסיום יחסי העבודה, כך לטענת התובע עצמו.

לטעמנו, גם אם יוכיח התובע את הנטען על ידו בכתב התביעה, אין בכך כדי להקים אחריות אישית משפטית כבעל שליטה או כאורגן בחברה.

מכל האמור לעיל מצאנו, כי התובע לא הרים את הנטל להראות שיש לו עילת תביעה כנגד הנתבע והתביעה כנגד הנתבע 2 – תמחק.

(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או בלא בקשה כזו, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; .

...

" אף אם ניתן לטעון, כי התברר לתובעת בדיעבד שהסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים במסגרת ההליך הקודם הוא בגין "כל תקופת העבודה ו/או סיומה", הרי שלמצער ניתן היה להגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הפשרה ומשלא עשתה התובעת כך – הרי שלא ניתן להתעלם מהסכמות הצדדים ואין מנוס מהמסקנה, כי הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בהליך הקודם וקיבל תוקף של פסק דין, המביא לסילוק מלוא טענות ותביעות הצדדים בגין כל תקופת העבודה וסיומה הוא מחייב ומהווה מעשה בית דין.

כתב ההגנה הוגש לתיק ביום 3.10.22, קרי עובר למועד חתימת הצדדים על הסכם הפשרה ביום 20.10.22, כאשר כבר במעמד הדיון שהתקיים בפני ביום 21.11.22 ציין מר ג'בריס, כי "ניתן פסק דין בתיק מקביל בפני כב' השופט נוהאד חסן, שסגר את כל המחלוקת בגין כל תקופת העסקה, סע"ש 18116-10-21" (עמ' 2, ש' 28-29) – מכאן שטענת הנתבעת עלתה בהזדמנות הראשונה; מר ג'בריס נשאל בחקירתו הנגדית "מה מנע ממך או מהנתבעת להגיש במועד הסכם הפשרה הזה או אחריו כל בקשה או הודעה לתיק בית הדין שדן בתביעת המחלה שהזכות הזו סולקה?" וכך היתה תשובתו (עמ' 20, 1-2 + עמ' 21, ש' 2-5): "אני לא עורך דין ואני לא מבין בפרוצדורות של בתי המשפט, מה צריך להגיש ומה לא. יש פסק דין שניתן באוקטובר 2022 והיתה גם ישיבה שנקבעה ליום 21/11/22 בעניין התיק הזה של ימי המחלה. אני אישית חשבתי שבדיון הזה העניין יגמר, שנגיע לבית הדין ונגיד שיש כבר פסק דין, ואז התיק נקבע להוכחות." בנסיבות אלה, ונוכח הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך הקודם, אשר קיבל תוקף של פסק דין, מצאתי כי התובעת מושתקת מלטעון לזכאותה לסעד הנתבע על ידה ודין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התביעה נדחית.