דחיית תביעה נגזרת שהוגשה על ידי תעשייה אווירית

השופט (בדימ') י' דנציגר: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת ר' רונן), בגדריו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המערער, שבמסגרתה ביקש להגיש תביעה בשם המשיבות 2-1, יוויז'ן אייר בע"מ ו-יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ (להלן יחדיו: המשיבות) נגד המשיבה 3, התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן: תע"א).

כך, טענת היסוד לפיה החלטת המשיבות שלא להגיש תביעה נגד תע"א נבעה משיקולים זרים שיסודם באינטרסים אישיים של פרנקל, נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

...

עם זאת, באותה עת החברה לא הגישה תביעה נגד תע"א. ביולי 2011, לאחר העברת השליטה באמית למגנוס, פנתה החברה למשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', שערך לבקשתה טיוטת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים נגד תע"א. מכתב זה לא נשלח בסופו של דבר, והטיפול בתיק הועבר למשרד עורכי הדין ברקמן וקסלר בלום.

הנפקות של אי עמידה בתנאי כלל שיקול הדעת העסקי בנסיבות העניין אם כן, הגעתי למסקנה כי למוטב של בעלת השליטה בחברה היה אינטרס נוגד להגשת התביעה, בדמות קשריו העסקיים עם תע"א. אינטרס נוגד זה אף נלקח בחשבון בעת קבלת ההחלטה, אולם בד בבד לא נשללה האופציה להגיש את התביעה בשל כך, אלא בשל היעדרם של מידע ומסמכים שהיו ברשותו של המערער.

לאחר עיון מעמיק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של הצדדים, מצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

סוף דבר אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשאת בהוצאותיהן של המשיבות כדלקמן: לטובת המשיבות 2-1 – סך של 25,000 ש"ח; לטובת המשיבה 3 – סך של 25,000 ש"ח. (בדימ') השופט מ' מזוז: אני מסכים לפסק דינו המקיף של חברי השופט (בדימ') י' דנציגר ולמסקנתו.

בתנ"ג (כלכלית) 32489-02-12 אלטמן נ' אורמת תעשיות בע"מ (3.10.2013) (להלן: "עניין אלטמן") נקבע על-ידי בהקשר זה כי - "אני סבורה כי גם כאשר מדובר בהחלטה של החברה אם להגיש תביעה אם לאו, יש מקום לתחולתו של כלל שיקול-הדעת העיסקי. כך, החלטה של החברה להגיש תביעה, היא החלטה שמביאה בחשבון את שאלת סכויי התביעה, אולם היא לוקחת בחשבון גם שיקולים נוספים. במסגרת זו נשקלים שיקולים כמו העלות הכספית של ניהול התביעה; המחיר של ניהול התביעה במשאבים של כוח-אדם של החברה; ההשפעה האפשרית של ניהול החברה על שמה של החברה ועל המוניטין שלה; ההשפעה של ניהול התביעה על קשריה של החברה עם הנתבעים הפוטנציאליים ועוד כהנה וכהנה שיקולים שאינם קשורים באופן ישיר בשאלת הסיכוי כי התביעה תיתקבל. שיקולים אלה הם שיקולים שראוי ונכון שיישקלו על-ידי דירקטוריון החברה". דברים אלה עולים בקנה אחד עם סעיף 198 לחוק החברות, הקובע כי בית-המשפט יאשר את התביעה הנגזרת "אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה" – קרי לאור מכלול השיקולים הרלוואנטיים בהקשר זה. ההנחה שביסוד כלל-שיקול-הדעת העיסקי היא כי לדירקטוריון החברה יש "יתרון מוסדי" על-פני בית-המשפט בהכרעה האם הגשת התביעה אכן משרתת את טובת החברה, וזאת כאמור לנוכח מכלול השיקולים העיסקיים והמשפטיים ושיקולי הרוחב שהיא מערבת כפי שהם פורטו בהחלטה בענין אלטמן שלעיל (לדיון בטעמים שביסוד כלל שיקול-הדעת העיסקי ראו גם: תנ"ג (כלכלית) 13663-03-14 ניומן נ' פיננסיטק בע"מ פס' 55-47 (24.5.2015)).

בחקירתו הנגדית הסביר דובסטר כי "ב-2012 התקבלה החלטה של דירקטוריון שאני לא הייתי בו... שאמרה שתוגש תביעה נגד תעשייה אוירית בתנאי שיובא עוד חומר כזה ואחר שאפרים מנשה היה צריך להביא, וכל עוד לא יבוא החומר לא תוגש תביעה. ב-2014 כשאתם פניתם לא הוגש עדיין שום חומר ולכן ההחלטה ההיא היתה" (כך במקור, עמ' 186 לפרוטוקול).

ההחלטה על הגשת תביעה על-ידי החברה נגד תע"א, לא היתה יכולה להשליך בכל אופן שהוא על זכויותיו של דובסטר כגמלאי של תע"א, זכויות שעמדו לו כעובד שלה שפרש (ועל-כל-פנים המבקש לא טען ולא הוכיח אחרת).

יתרה מכך, היתנהלות זו מחזקת את המסקנה כי החלטת החברה שלא להגיש את התביעה הנגזרת כאשר היא לא יכלה להניח בודאות כי המבקש ישתף עימה פעולה בניהול התביעה על-רקע הסיכסוך בינו לבין בעלת-השליטה החדשה בחברה, היתה החלטה סבירה באופן שמצדיק שלא להתערב בה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת האישור להדחות.

...

אינני מקבלת טענה זו. כפי הנראה, המבקש מתכוון לטיוטת מכתב ההתראה שנוסחה עבור החברה (ואשר צורפה כנספח 17 לבקשת האישור).

יתרה מכך, התנהלות זו מחזקת את המסקנה כי החלטת החברה שלא להגיש את התביעה הנגזרת כאשר היא לא יכלה להניח בוודאות כי המבקש ישתף עמה פעולה בניהול התביעה על-רקע הסכסוך בינו לבין בעלת-השליטה החדשה בחברה, היתה החלטה סבירה באופן שמצדיק שלא להתערב בה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת האישור להידחות.

בשל כל אלו, אני סבורה כי דין הבקשה לאישור תביעה נגזרת – להידחות.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 26814-12-14 מנשה נ' יוויז'ן אייר בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:7 בפני כב' השופטת רות רונן המבקש: אפרים מנשה ע"י ב"כ עו"ד קאשי המשיבים: 1. יוויז'ן אייר בע"מ 2. יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ 3. התעשיה האווירית לישראל בע"מ המשיבה 3 ע"י ב"כ עוה"ד ארדינסט, שפרינצק, סתיו ואלקון החלטה

עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום לבו הקיצוני של המבקש, אשר הסתיר מבית המשפט מסמכים חשובים ובכלל זה טיוטאות נוספות של ההסכם עליו מבוססת בקשתו.

הוא טען כי בקשת האישור שהוגשה על ידיו היא בקשה מבוססת ושדי באמור בה ובמסמכים התומכים בה כדי שניתן יהיה לקבלה.

על כל פנים, די במסמכים שהציג המבקש – קרי ההסכם החתום על ידי מר יצחק ניסן – כדי לקבוע כי הוא זכאי לגילוי המסמכים כמבוקש על ידיו, וזאת לאור הנטל הנמוך המוטל על מי שמבקש גילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת.

...

מאחר שכעולה מהאמור לעיל, המשיבה 3 התייחסה לשתי השאלות שצוינו לעיל ואליהן בלבד כשאלות שיהיה בהן כדי להכריע בבקשת האישור, ומכיוון שלצורך הכרעה בשאלות אלה אכן אין צורך כי המבקש יקבל לעיונו את כל המסמכים המבוקשים על ידיו – אני סבורה כי אין מקום בשלב הנוכחי להיעתר לבקשתו.

מסקנה דומה עולה גם מהתשובה לתגובה שהגיש המבקש.

לכן, הבקשה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 46303-10-17 16 פברואר 2021 לפני: כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי נ.צ. – גב' שוש ברוך (עובדים) נ.צ. – מר ברוך מאיר (מעסיקים) התובע דן גרינברג ע"י ב"כ עו"ד גיא אבידן הנתבעת התעשיה האווירית לישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד תומר הדס ורון דינור פסק דין

טענת התובע לפיה הועסק בחוזה לתקופה קצובה נדחית על פניה נוכח הסכם ההעסקה של התובע, הכולל הוראה מפורשת המתירה לנתבעת לסיימו בכל עת. בכך נופל הבסיס לעיקר התביעה.

מכאן נגזרת התביעה לפצוי בגין שכר וזכויות עבור 44 חודשי עבודה במהלכם התובע לא עבד בפועל, עד להשלמת תקופה בת 5 שנים.

יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור, ואזי "בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפצוי מבוסס על ההפסד שניגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בנכוי הסכום (לרבות הנילווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להישתכר, בשקידה סבירה" (דב"ע מח/3-22, מח/3-27, טלמון אלקטרוניקה בע"מ - יפה, פד"ע כ',112,107)".

כן נקבע מפורשות כי סיום החוזה לא יחשב כהפרת החוזה ומשכך ממילא אין הוא יכול לשמש כבסיס לתביעת פיצויים בגין סיומו בטרם עת. אין בסעיף כדי לשלול את זכות הגישה לערכאות, ואין הוא מנוגד לתקנת הציבור.

...

הצדדים חלוקים באשר לתפקיד שהוצע לתובע ולסיכום בין הצדדים.

הטענות בהקשר זה נדחות.

סיכום לאור כל האמור, נדחית התביעה, פרט לרכיב החזר אש"ל והחזר הוצאות נסיעה לארה"ב. הנתבעת תשלם לתובע 3,400 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.

למען שלמות התמונה אציין, כי בקשת הנאמן מיום 27.12.2022 לביטול הצוו הארעי לעיכוב הבצוע שניתן על-ידי בראשית ההליך – נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 29.12.2022, כך שנכון לעת זו טרם הועברו לידי הנאמן המסמכים המבוקשים.

קביעה זו נתמכה בסווג של הליך גילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, שמבוצע טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.

לכן, בהליכים אלו, ההתערבות תקום רק מקום בו מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת; אינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלבנטיות; מגלה טעות בולטת; תביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או מנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6404/22 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' דקל, פסקה 8 (18.01.2023); רע"א 1885/13 שחם נ' כח עוצמה בע''מ, פסקה 9 (07.07.2013) (להלן: עניין שחם); רע"א 3655/22 כפריס אן.די.סי בע"מ נ' מרכז מכרות היהלומים בע"מ, פסקה 14 (18.08.2022); רע"א 1963/22 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ, פסקה 7 (26.04.2022); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 130-127 (2021) (להלן: עמית)).

מכתב שנשלח ביום 31.12.2019, לחברה, מידי משרד עורכי הדין שכותרתו – "הצעת שכר טירחה והצהרה על אי תלות". אשר נוסחו כך: "בהמשך להחלטת הוועדה הבלתי תלויה שהוקמה על ידי דירקטוריון החברה בכדי לגבש הצעה בקשר עם מכירת מניותיה בכלל עסקי ביטוח בע"מ, לחברת השקעות דיסקונט בע"מ ("דסק"ש"), שהנה בשליטתו (העקיפה) של בעל השליטה בחברה, וכן לסייע, ככל שיידרש, במהלך המו"מ בקשר עם מכירה כאמור, אנו מתכבדים להעביר לידיכם הצעת שכר טירחה, כמפורט להלן" (ההדגשות הוספו – ח.כ.).

בתוך כך, על בית המשפט אף מוטלת מלאכת הוידוא, כי מטרת החקירה המבוקשת על-ידי הנאמן אינה השגת יתרון דיוני בלתי ראוי בתביעה קיימת או בתביעה עתידית שיש רמה גבוהה של ודאות כי תוגש בעתיד (רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט חברה פינאנסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפרוק) מ"ב 4, 573, 576 (1989); רע"א 813/19 ורדינגר נ' הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל אגודה עותומנית, פסקה 6 (24.02.2019)).

...

המדובר בהתכתבויות שנערכו במסגרת ייעוץ שניתן להם בכובעם כדירקטורים של החברה, ומטבעם של דברים אלו, הוא גם מומן על-ידה – מבלי להאריך דברים יתר על המידה, סבורני כי מוטב היה כי טענה זו לא תשמע.

כאמור, אל לו לדירקטור סביר לקבל יעוץ משפטי לענייניו הפרטיים על חשבונה של החברה, ובוודאי שאל לנו לתמרץ אותו לעשות-כן. אדרבא, החלטתי זו מחזקת את מעמדו של הדירקטור הרצוי – שאינו מנצל את משאבי החברה לטובת ענייניו האישיים אלא אך לצורך ייעוץ מקצועי השלוב וכרוך בתפקידו, מתוך רצון כן למלאו בניקיון כפיים ובהיעדר תלות כלשהי בבעל השליטה.

סוף דבר מכל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.