דחיית תביעה נגד ישראכרט עקב מרמה בעסקת אשראי טלפונית

התשלום בעבור ההזמנות בוצע באמצעות כרטיס אשראי של חברת "ישרכרט" שפרטיו נימסרו על ידי הנתבע.

טענות הנתבע לטענת הנתבע, יש לדחות התביעה כנגדו מן הטעם של העידר עילה הואיל והוא לא הזמין מעולם כרטיסי טיסה מהתובעת ולא מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו בקשר עם הזמנת כרטיסי הטיסה.

הנתבע צירף לתצהירו את חומר החקירה וכן העתק גזר דין ממנו עולה לטענתו כי נאשם מרכזי בפרשה הורשע בבצוע מעשי מירמה כנגד בתי עסק, בהם התובעת, והושת עליו עונש מאסר.

לדבריו, בעיניינו של הנתבע שם בעל כרטיס האשראי תאם לשם הנוסע בהתאם לפרטים שנמסרו לו בשיחה הטלפונית.

הנתבע אישר בעדותו, כי בדיעבד הבין שטעה בשקול הדעת כאשר היתקשר בעיסקה לרכישת כרטיסי טיסה עם הסוכן וכשנשאל מדוע לא הגיש תביעה או הודעת צד ג' כנגד הסוכן אבי לוי או כנגד נהג המונית אשר להם העביר כסף ולא קיבל מהם דבר, השיב, אני שלמתי לו וקיבלתי (כלשונו) והבהיר, שלמתי ונסעתי.

...

כן אין חולק, כי למרות שהנתבע השתמש בכרטיסי הטיסה שהנפיקה לו התובעת, לא שילם הנתבע לתובעת את התמורה המגיעה לה. אין בידי לקבל טענת הנתבע כי לא התקיימה התקשרות כלשהי בינו לבין התובעת מכיוון שרכש כרטיסי הטיסה מהסוכן.

לנוכח האמור, משמצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח תביעתה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי ובהינתן האסמכתאות שהוגשו, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 18,741.43 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בית משפט השלום בקריות תא"מ 52761-08-18 ענפי מסחר ש.קליין בע"מ נ' ישרכרט בעמ תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם תובעים ענפי מסחר ש.קליין בע"מ נתבעים ישרכרט בעמ פסק דין

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים וכן במסמכים שצורפו על ידי הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להדחות.

מדובר בעיסקה בסכום גבוה, היא יכולה הייתה, למשל, לבקש מאותו לקוח לשלוח לה צלום של כרטיס האשראי יחד עם תעודת הזהות על מנת לוודא טלפונית כי מדובר בבעל הכרטיס , גם אם הבדיקה הייתה לוקחת מספר דקות ואולי אף שעות, מדובר בבדיקה הכרחית שיש בה כדי למנוע מקרי מירמה ונזקים כלכלים בהתאם.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים וכן במסמכים שצורפו על ידי הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת לאומי קארד בע"מ, החברה המנפיקה את כרטיס האשראי שעמד לרשות התובע במועדים הרלוואנטיים, לקבלת פיצוי כספי בגין חיוב על עסקה בסך של 5,941.58 ₪ המוכחשת על ידי התובע, וכן סכום של 7,160 ש"ח פיצויים בגין הוצאות התובע.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, שמעתי את התובע ועדיו ואת נציגי הנתבעת והתרשמתי מהם באופן ישיר וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזקים הנטענים בה, מצאתי כי דין התביעה להדחות.

בע"א 1620/04 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' אקזקיוטיב נסיעות בע"מ (פורסם בנבו, 20.08.2009) נקבע כי : " ביחסים שבין המנפיק לבין הלקוח רובץ הסיכון בגין מירמה בבצוע עסקה במסמך חסר על כתפי המנפיק". לפיכך, ההגנה על הלקוח אכן מוענקת במקרה של הונאה ומרמה.

בפסק הדין שניתן בת"ק (טבריה) 45388-02-15 וייס נ. ישרכרט בע"מ (פורסם בנבו, 23.04.2015) קבע כבוד הרשם הבכיר מחליאלה כי הוראת סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב לא באה להגן על הלקוח הלא תמים והבהיר : "מתן פטור גורף למנפיק או לסולק מחובת הבירור יחשוף את הספקים לסיכון בלתי סביר שייפלו קורבן למעשי הונאה מצד לקוחות לא תמימים שסעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 לא בא להגן עליהם." דברים אלה יפים גם לעניינו.

לעניין זה יש לציין את דבריו של כבוד השופט פוגלמן בע"א (ת"א) 2021/04 ברותים שיווק 1984 בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 05.02.2006): "קיים הגיון כלכלי במבנה סיכונים זה, שכן בית העסק עורך העסקה, הוא 'מונע הנזק הזול' ובאפשרותו לצמצם את הסיכון הכרוך בבצוע עסקות במסמך חסר במידה טובה בהרבה מן המנפיק. הוא אף מרויח מבצוע עסקות טלפוניות וההיגיון הכלכלי מחייב להטיל עליו את הסיכון והאחריות לוודא את אמינות העסקה". הטענה לפיה מנפיקה אינה יכולה לבטל עסקה לבקשת לקוח באופן חד צדדי קרי, ללא אישור מבית העסק, למעט במצב של כשל תמורה הנמנה בסעיף 10(א) לחוק נתקבלה בפסק הדין ת"ק 27293-04-15 נגלר נ. לאומי קארד בע"מ (פורסם בנבו, 07.09.2015): "סעיף 10 לחוק אינו חל במצבים שבהם בית העסק סיפק או נכון לספק את הנכס, אך הלקוח בחר, מטעמים השמורים עימו, לבטל את העסקה ולא ליטול את הנכס". עוד אציין, כי לא הוכח על ידי התובע במסגרת מאזן ההסתברויות כי הספק לא היה נכון לספק את הנכס ולהעניק את התמורה לתשלום בשל סיבות הקשורות בבית העסק ומשכך, היתערבות הנתבעת באמצעות הוראת הסעיף לעיל אינה חלה בעיניינו.

...

בהתאם, איני מקבלת את גרסת התובע לפיה לא ביצע את העסקה מול הספק (עמ' 4 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 5.2.2019).

אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה מדובר במחלוקת שנתגלעה בין הספק לבין הלקוח וכי התערבות בעסקאות יסוד טומנת בחובה פגיעה בעיקרון עצמאות העסקאות.

סוף דבר התביעה נדחית.

מונחת לפניי תביעה כספית לחייב את הנתבעת, חברת כרטיס האשראי ישרכארט בע"מ בה היה מבוטח התובע, בהחזר עבור עיסקאות שבוצעו תוך שימוש לרעה של כרטיסו על ידי מי שזהותו ידועה, מר דואק אלי, אשר לאחר 10 חודשים מיום הגשת התביעה הלך לעולמו.

חלק מהעסקאות "פוצלו למספר חיובים באותו זמן, דבר שאסור על פי חוק כרטיסי האשראי לגבי בית העסק". התובע מפנה לסעיפים 6א ו-ב וכן לסעיף 9 לחוק כרטיסי החיוב ומבקש מכוחם להשיב לו את הכספים משהיה אמור להיות מכוסה בגין מקרים כגון אלו, עת לפי סעיף 5ד לחוק זה, נקבע כי הכספים יוחזרו ללקוח עת הכרטיס לא נימסר לאדם אחר, העיסקאות נעשו ללא ידיעתו והוא לא פעל בכוונת מירמה.

על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת כי מקום בו מסר את פרטיו לצד ג', כי אז זוהי בעייתו שלו, וכדבריו: "בחוק יש איסור למסור את הכרטיס לצד ג', אין איסור למסור את הפרטים שהרי גם בעיסקה טלפונית שהלקוח לא רואה אתה צד השני מותר למסור את פרטי כרטיס האשראי...האיסור היחיד למסירה זה את הכרטיס בעצמו". התובע צירף כנספחים את טפסי הכחשת עסקה שמילא ביחס לעיסקאות במכולת בוקרה – סך חיוב של 6500 ₪.

הנתבעת מנגד, מבקשת לדחות את התביעה.

(ת"א (ת"א) 27255/01 פרידלוב ויקטור נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (אתר נבו) וכן, ת"א (ת"א) 38778/04 פואד בן ציון נ. ישרכרט בע"מ (אתר נבו) וכן, ת"א 25300/01 (חי') אסקין סרגיי נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח' (אתר נבו, צורף לתגובת המשיבה), וכן ת"א (חי') 5397/98 הבנק הבנלאומי הראשון נ. פרנקו ערן (אתר נבו)".

לא ניתן לאחוז בחבל משני קצוותיו כקו הגנה – מחד, לטעון כי מסירת פרטי האשראי במסגרת עסקה פרונטאלית מסורתית באמצעות מיסמך חסר הנעוצה בהתפתחות הטכנולוגית היא אפשרית באותה המידה כמו מסירת כרטיס אשראי וללא הבחנה כמו גם העידר הצורך לבצע הבחנה בין מסירת כרטיס לבין מסירת פרטי האשראי לצורך קביעה כי יש בדבר לפטור מכיסוי בטוחי ובזאת לטשטש את הקו שהותיר המחוקק בחוק בין שני סוגי העיסקאות אולם עת לקוח מבקש לבטל עסקה, ייטען נגדו כי מקום בו בוצעה העסקה באופן פרונטאלי באמצעות כרטיס כי אז אין אפשרות לבטל בשונה מההגנות הקיימות עת מדובר במסמך חסר נוכח ההתפתחות הטכנולוגית.

...

השאלה היא שאלת היקף ההגנה על הלקוח מכוח הסדר חלוקת האחריות (אמיר בכר "שימוש לרעה בכרטיס חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן המשפט י"א (תשס"ז) 321). מכל מקום, המנגנון שנקבע בחוק כרטיסי חיוב יוצא מנקודת ההנחה כי עקרון פיזור הנזק מוביל למסקנה כי מנפיקי כרטיסי האשראי הם המתאימים ביותר לשאת את הסיכון הנובע משימוש לרעה בכרטיס חיוב (ראו ת"ק 35439-08-20 אורן טלאור נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (26.12.20) ומפנה לת"א 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.8.06)). ביטוי לכך ניתן לראות גם בהצעת חוק כרטיסי חיוב- "מוצע שהסיכון העיקרי של השימוש לרעה בכרטיס חיוב יוטל על המנפיק, זאת משום שהוא יכול לפזר את הנזק בין כלל המשתמשים בכרטיסי חיוב, בעוד שהלקוח הבודד עלול להיות צפוי לנזקים בלתי סבירים. דבר זה כבר נעשה כיום בכרטיסי בנק על ידי תשלום עמלה מיוחדת" (דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1771 (תשמ"ו) 129).

סיכומו של דבר, סעיף 5(ג) לחוק כרטיסי חיוב קובע גובה החיוב אותו יהיה רשאי מנפיק הכרטיס לנכות בגין שימוש טרם מסירת ההודעה למנפיק הכרטיס.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעסקאות שדיווח התובע בשני הטפסים ופירט אודותיהן כדבעי – במכולת בוקרה (יצוין כי נציג הנתבעת מסר בדיון שהתובע לא התכחש בזמן אמת לעסקאות למעט במכולת בוקרה "הופיעו נספחים אבל אי אפשר להתכחש" – והנתבעת תשיב לתובע את אשר השיבה לו וגבתה מחדש – סך של 6543.87 ₪ וכן 1200 ₪ במכולת בוקרה מיום 11.8 (שגם הנתבעת בדיון העלתה תמיהה לגבי 3 עסקאות ברצף באותו המקום וכן ידעה על מכולת בוקרה כעסקאות מוכחשות ובדיון אף ציינה כי אינה אומרת שצד ג' לא ביצע עבירה פלילית ביחס לתובע)- 7743.87 ₪ וכן 25 ש"ח שגבתה ממנו עבור הביטולים כאמור במכתבו לנתבעת, תוך ניכוי סך של 75 ₪ השתתפות של הלקוח לפי סעיף 5 (ג) לחוק.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 7693.87 ₪ תוך 30 יום מהיום.

התובע תבע אף את הבנק, הנתבע 2, אך בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 31.10.12 התביעה נגד הבנק נדחתה, בהסכמה, לאחר שעו"ד זומר אישר שאם ייקבע כי היה שימוש לרעה בכרטיס האשראי, הסכומים יוחזרו על ידי ישרכארט.

התובע אף פנה לבנק באחת הפעמים, באמצעות חבר שקישר טלפונית בינו לבין הבנק (הצדדים הסכימו כי אין צורך בהבאתו של החבר - מר מלמד להעיד בנושא זה – עמ' 6 ש' 19 – 20).

דפוסי פעולה אלו מוכרים לא רק מתוך ניסיונה של ישרכרט, אלא גם ממידע המוחלף באופן שוטף בין יחידות הבטחון של חברות האשראי השונות בארץ ובחו"ל. אליהו אישר כי מוכרים מקרים של העתקת הקוד הסודי והפס המגנטי בדרכי רמייה, אך דרכים אלו מצריכות השקעת משאבים יקרים ומאמצים רבים, ולעולם אינן נעשות ברמת הלקוח הבודד, אלא כלפי קבוצה של עשרות לקוחות בעלי מכנה משותף (שימוש באותו מכשיר כספומט באותו יום).

אלפיה הציג אפשרויות לקבלת הקוד הסודי שלא באמצעות הלקוח, ושלל אותן: האפשרות האחת, פריצה למאגרי חברת האשראי: עסקה בכרטיס אשראי במכשיר כספומט מתבצעת כאשר נתוני הכרטיס מועברים לתוך התוכנה לכיבוד כרטיסים של המכשיר.

...

לסיכום, לא ראיתי לקבוע ממצאים על עדותו של התובע, ובדפוסי הפעולה כשלעצמם אין כדי לבסס טענת "שימוש לרעה". מנגד, הנתבעת הביאה ראיות המצביעות על כך שההסתברות שהיה שימוש לרעה היא אפסית.

בע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837 בעמ' 855 נקבע כך: "מידת ההוכחה המוטלת עליה (על המבטחת – מ.ב.) תהיה על פי מאזן ההסתברות. אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות הן בידיעת המבוטח, לא תהיה מחמירה." לסיכום נקודה זו, הטענה לפיה על חברת האשראי להוכיח את החריגים במידה גדולה יותר מזו המוטלת במשפט אזרחי, בין אם משום שהטענה היא טענת מרמה, בין אם משום שעסקינן ביסוד שלילי ובין אם משום שיקולים צרכניים – אינה מדויקת.

סיכום התביעה נדחית.