דחיית תביעה לתשלום נזקי מים בפוליסת ביטוח מבנה

התובע ביקש להוסיף 3 נתבעות: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ שביטחה את דירת התובע בפוליסה לביטוח מבנה "טופ לדירה". מגדל חברה לביטוח בע"מ שביטחה את דירת התובע בפוליסה לביטוח תכולה "מגדל לבית". המבקשת שביטחה את דירת התובע בפוליסה לביטוח מבנה.

נטען כי יש לראות את מועד הווצרות העילה כמועד בו נודע לתובע לראשונה על קיומו של נזק מים שמקורו במרפסת הדירה (עם מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש ולכל המוקדם עם מתן חוו"ד אינפרסייף מיום 15.12.2019) (סעיף 46 לכתב התביעה המתוקן).

החלטת בימ"ש קמא: בימ"ש קמא היתייחס להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 וסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וקבע בסעיף 4 להחלטתו כדלקמן: "במקרה דנן, סומכת הנתבעת 5 עמדתה באשר ליום שבו ארע הנזק על האמור בכתב התביעה ועל חוות דעתו של מומחה בית המשפט באשר להתרחשות ארוע הנזק במהלך השנים 2010 ועד 2016. אלא שהמדובר בטענות עובדתיות שטרם בוררו עד תום ואין להסיק מהן, כבר בשלב מוקדם זה של ההליך, מסקנות חד משמעיות. טענות עובדתיות אלו, כמו טענות נוספות שהעלה התובע בכתב תביעתו לפיהן רק במועד ביצוע בדיקת האיתור על ידי חברת אינפראסייף ביום 11.12.19 גילה הוא את הנזק לדירתו, מצריכים בירור עובדתי ראייתי כדין ורק לאחר הכרעה בין גרסאות אלו, לרבות זו של המומחה מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לקבוע ממצא עובדתי באשר למועד גילוי הנזק, ולפיכך אם חלפה לה תקופת ההתיישנות באשר לתביעה שכנגד הנתבעת 5". לאור האמור לעיל, הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחתה והמבקשת חויבה לשאת בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור מצאתי כי דין הבקשה להדחות אף ללא צורך בתגובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) נקבע לא אחת כי על ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות בדונו בבקשה לדחיית התביעה על הסף, שמא תיפגע מעבר למידה הראויה זכות הגישה לערכאות (רע"א 7948/16 עיזבון המנוח בנימין שמואלי ז"ל נ' משולם, סעיף 4 להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.11.16)).

סעיף 8 לחוק ההתיישנות שמאפשר את הארכת תקופת ההתיישנות קובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". ה) לפי סעיף 1 לפרק 1 לפוליסת הביטוח של המבקשת "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:1.10 שיטפון או הצפה ממקור מיום חצוני למעט צונאמי כאמור בפיסקה ט". (נספח 2 לכתב ההגנה מטעם המבקשת).

...

מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי מלאכת שכנוע בית משפט בצדקת טיעוניו לא תהיה קלה בלשון המעטה , אך במקרה דנן בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי בשלב זה של הדיון אין להכריע בטענת ההתיישנות השלובה בבירור עובדתי איני סבורה כי במקרה שלפני הוכח כי אי הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, בשלב הנוכחי, תוביל לפגיעה ממשית בזכויות המבקשת או כי ייגרם לה נזק של ממש שאיננו ניתן לריפוי במידת הצורך, בדרך של פסיקת הוצאות.

ההכרעה בטענות המבקשת יכולה להידחות לשלב פסה"ד, לאחר שיישמעו הוכחות והתמונה העובדתית והמשפטית תתברר לאישורה ובימ"ש יכריע בסוגיה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הצדדים התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת" או "המבטחת"), ביטחה את המבוטחים במועדים הרלוואנטיים בפוליסת ביטוח מבנה, דירה ותכולת בית מגורים ושילמה להם את תגמולי הביטוח.

הגיחון הגיעה למסקנה כי הנזקים ארעו בשל חיבורים לא תקניים של המבוטחים, או ליתר דיוק, של המבוטחת חביב למערכת הביוב העירונית; כי אין לה כל אחריות לניזקי המבוטחים ועל כן דין דרישת השבוב להדחות, ובעקבות כך הוגשה התובענה.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע : "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.". פסיקת בתי המשפט הכירה במים כדבר "נימלט" במובן סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הגורר היפוך נטל הראיה.

...

בהינתן האמור לעיל, ומאחר שדחיתי את טענות הנתבעת בעניין חיבור המבוטחים למערכת, אני דוחה את טענת הגיחון הנוגעת להיעדר חוות דעת של מומחה מטעם התובעת.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה, כי החיבור הפרטי ככל שהיה כזה, גרם לאירוע, כי אין בטענה לחיבור לא תקני כדי לגרוע מאחריות הנתבעת, והיא חבה במלוא הנזקים בהתאם לתובענה.

סוף דבר נוכח הקביעות לעיל, לפיהן הגיחון אחראית לנזקי ההצפות, התביעה מתקבלת.

לפני תביעת התובע לתשלום דמי ביטוח בגין ניזקי מים שנגרמו לדירת התובע בשל דליפה או נזילת מים כאשר הנזקים מכוסים על ידי הנתבעת במסגרת פוליסת ביטוח מבנה (במסגרת המשכנתא הקיימת על הבית-ב'ב') והרחבה לכסוי ניזקי מים.

לטענת הנתבעת פוליסת ביטוח הדירה אינה מכסה את הנזקים הנטענים ולפיכך יש לדחות את תביעת התובע המנסה להתעשר שלא כדין על גבה של הנתבעת.

...

בהקשר זה יש לציין, שהתובע היה מודע לבעיית ההתיישנות של הצנרת ו/או החלודה כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בנספח ג' לכתב התביעה (הצעת מחיר של חב' להב יזמות ובניה מקבוצת גליל בע"מ מיום 8.6.17: או כמתואר על ידי שמאי התובע שהרטיבות הגיע לכל שטח הבית : כלומר, גם לאותם מקומות שבהם אין צנרת מים או מכל מקום לא הוכח שיש בהם צנרת מים ולכן, מתבקשת המסקנה שהרטיבות בקירות הנובעת מעלייה קפילרית של רטיבות מתחת לריצוף נגרמה לאורך זמן רב ולא מן הנמנע שמשקל בעיית האיטום הלקוי או החסר הוא רב יותר מאשר קבע מומחה התובע.

לפיכך, ומשהתובע לא הוכיח שמקור נזקי המים הוא בנזילה או דליפה בניגוד לנטען על ידו בכתב התביעה : סדקים בצנרת המים , ומשלא הוכח על ידו שהפוליסה מכסה נזקי מים כתוצאה מבעיית איטום או התיישנות צנרת מים וחלודה , אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר שבחנתי את מהות ההליך שלפני ואת הסכמת התובע לייעול ההכרעה בענייננו אני מחייבו בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בלבד.

לפני תביעה כספית שהוגשה על סך של 33,800 ₪ בגין ניזקי צנרת כאשר המחלוקת בין הצדדים הנה האם מקור הכשל חוסה בפוליסת הביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת.

תמצית טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי דין התביעה להדחות על הסף, שכן, לא אירע מקרה ביטוח, על פי פוליסת התובעים.

כן טוענת הנתבעת כי מומחים מטעמה אשר ביקרו בדירה מצאו כי מדובר בכשל בצנור (אשר מכוסה בפוליסה), אותו יש לתקן באופן נקודתי, במסגרת הפוליסה, קרי, תיקון החלק הדרוש תיקון ולא החלפה כוללת, וזאת על ידי תיקון הנתק בניפל (עלות ששולמה על ידה), וכי דרישת התובעים להחלפה כוללת של קו הביוב שקרס עקב שקיעת קרקע אינו נכלל בפוליסה והמבטחת אינה בגדר קבלן שיפוצים, והנזק שניגרם לצנור עקב שקיעת הקרקע אינו בגדר מקרה ביטוח מהטעם שלא מדובר בהמלטות של נוזלים ממתקני האינסטלציה אלא עיקום הקו.

דהיינו, התובעים רכשו פוליסת ביטוח מבנה עם הרחבה לניזקי מים ותוספת לבחירת שרברב פרטי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את עדויות הצדדים המעורבים, במסגרת הדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

איני מקבל את פרשנות הנתבעת לפוליסה הנגזרת מכך כי במצב זה אין מדובר בצנרת דולפת ולכן אין כיסוי ביטוחי.

מאחר ועלות התיקון עולה על סכום התביעה אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 33,800 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.

נטען כי הנתבעת התרשלה בכך שחייבה את התובעים להשתמש בשרותי חברת שחר שהביאה פועלים לא מיומנים וגרמה לנזילות הקשות ולנזק בלתי הפיך לרכוש ולמבנה וכן למחלות התובעים; בגדרי העילה החוזית עותרים התובעים לחייב הנתבעת לשלם סכומים נוספים בגין כלל ההוצאות שנגרמו להם כתוצאה ממקרה הביטוח ובהתאם לתנאי הפוליסה.

כאמור בפרק א' לתוספת לפוליסה נקבע כי ביטוח המבנה כולל ניזקי מים וכי השרות יתבצע באמצעות "שחר ניזקי צנרת בע"מ". התביעה עותרת, בהתאם לפקודת הנזיקין, לחייב הנתבעת ברשלנות בנוגע לקביעתה לשירות בלעדי של חברת שחר, ובפיצוי התובעים בגין כל הנזקים שגרמו להם העובדים של שחר.

בהעדר חוות דעת מומחה מטעם התובעים ומשלא מצאתי לתת משקל לאסמכתאות שאינן תואמות את טענת התובעים לגבי טיב, כמות ועלות ארונות הבגדים לפני ואחרי מקרה הביטוח, אני דוחה הטענה ומקבל גרסת הנתבעת כי תוספת הפצוי בעבור ארונות הבגדים שולמה לתובעים לפנים משורת הדין (ר' עדות נציגת הנתבעת, עמ' 44 ש' 33-34).

...

סבורני כי התובעים לא פעלו כפי הוראת סעיף 41.1 לפוליסה, כאשר הודיעו על מקרה הביטוח לאחר שהושלמה התקנת הצנרת החיצונית ותוך כדי שיפוץ חדר הרחצה.

בסופו של דבר חברת הביטוח שילמה לך 63,000 ₪.

סוף דבר התביעה נדחית.