דחיית תביעה לתשלום דמי לידה לאב על פי חוק

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה שנדחתה ע"י הנתבע ביום 3.1.19.

כמו כן התובעת הועסקה בחברה השייכת לאביו של תמיר, דוד בן ישי (להלן – דוד) בעסק לייבוא ושיווק מנועי חשמל לסירוגין בחמש השנים האחרונות.

דיון והכרעה: בעב"ל (ארצי) 26582-06-15‏ ימית אתר נ' המוסד לביטוח לאומי, 19.4.17, סוכמה ההלכה בעיניין שאלת קיומם של יחסי עבודה בין מי שיש ביניהם קרבת מישפחה לעניין הזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי, בזו הלשון: "בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת מישפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי מישפחה - אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי מישפחה (ראו –דב"ע מח/141 – 0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ' (1988) 98, 102).

...

לא מצאנו, כי המסמכים שהציגה התובעת מסייעים לה. בתשלומי המקדמות לרשויות המס אין כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעסיק; האישורים בדבר הרכישות מחו"ל אינם מעידים בהכרח על קיומו של עסק, לא ניתן להבחין האם מדובר ברכישות עסקיות או רכישת פרטים לשימוש עצמי ואין כל אסמכתא כי אכן תמיר ניהל עסק בתחום של ייבוא מוצרים מחו"ל (ראו עדות התובעת בפני חוקר המל"ל ביום 13.5.18, שורות 17-19 שם פרטה התובעת לגבי מהות העסק: "התקנה של משקופים עיוורים לדלתות פנים, לשלדים, ולפתחי אוורו רק לשלדים וילות חדשות פרויקטים" וכן עדותה בשורות 48-50 שם ציינה, כי תמיר עסק במשקופים ורק התובעת עסקה בעניין האביזרים); הרישום על גבי החשבוניות, אף אם נעשה בכתב ידה של התובעת, אין בו כדי להעיד על עבודה.

המסקנה העולה ממכלול העובדות והראיות המפורטות לעיל היא שהתובעת לא הצליחה להוכיח, כי בינה לבין תמיר או בינה לבין דוד (החברה בבעלותו) הייתה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר.

סוף דבר: התביעה נדחית.

מאוחר יותר, בתום ששת השבועות הראשונים שלאחר לידת בתו, הגיש התובע תביעה לתשלום דמי לידה מטעמו, לתקופה החל מיום 26.7.2017 ועד ליום 4.9.2017.

(א)   אישתו זכאית לתקופת לידה והורות והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מתקופת הלידה וההורות המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, וזאת על אף הוראות סעיף קטן (ב)(2), ולעניין אשה שהיא עובדת עצמאית – היא זכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, והסכימה בכתב לחזור לעסוק במשלח ידה בתקופה שנותרה כאמור, שהיתה מגיעה לה אילו היתה זכאית לתקופת לידה והורות; (ב)  אישתו עבדה או עסקה במשלח ידה בתקופה האמורה בפסקת משנה (א).

הנוסח שהוצע היה כדלקמן: " על אף הוראות סעיפים קטינים (א) ו(ב) עובד שאישתו ילדה זכאי לחופשת לידה ובילבד שחופשת לידה לא תנתן באותו פרק זמן לשני ההורים ביחד אלא תנתן לאחד מהם בלבד על פי בחירתם". בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה מצאנו את הדברים הבאים: "מוצע לאפשר חופשת לידה גם לאב שאישתו ילדה, באופן שבו החופשה תיתחלק בין ההורים. בשום מקרה לא יוכלו שני בני הזוג להיעדר באותו פרק זמן מן העבודה, אך אם יחפצו בכך, תוכל האם לשוב לעבודתה עוד בטרם חלפו השבועות המוכרים לה בחוק כחופשה לידה, והאב יוכל אז להחליף אותה במלאכת הטיפול בתינוק. מובן מאליו שאם תרצה האישה לנצל בעצמה את כל ימי חופשת הלידה תוכל להמשיך ולעשות זאת". (הצ"ח תיקון עבודת נשים (תיקון מס' 13, חופשת לידה לאב, התשנ"ו-1996, הצעות חוק 2474 , י"ח בטבת התשנ״ו).

כך למשל בעב"ל (ארצי) 1337/00‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי - דוד וענת הורוביץ, מיום 10.10.2002, (להלן: עניין הורוביץ ) עמד בית הדין הארצי על תכליתה של חופשת הלידה: "חופשת הלידה על-פי חוק עבודת נשים בת שנים-עשר השבועות, מהם שישה שבועות או פחות מכך לפני הלידה, הנה חופשה כפויה. היא כפויה על המעביד ועל העובדת כאחד מכוחו של החוק – סעיף 6 לחוק עבודת נשים.

כך למשל בב"ל (י-ם) 12848/05 חורש אלצפן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.11.2007 (פסק דין אליו מפנה הנתבע) נפסק "לשון החוק ברורה על פיו חזרת התובעת לעבודה (ולא יציאה לחל"ת) מהוה תנאי הכרחי לקבלת דמי לידה..". עוד מפנה הנתבע למקרה דומה למקרה שלפנינו בו נדונה תביעתו של עובד שהנו עורך דין עצמאי ואשתו היתה מורה אשר קיבלה ממעסיקה שכר ב"חופשת הקיץ" (ב"ל (ת"א) 6906/04 צדוק יאיר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.2.2006) שם נפסק: "אין ספק שהכוונה היתה לעבודת היולדת, בפועל, ולא לקבלת משכורת בגין היותה מורה בחופשה בתי ספר, המכונה "החופש הגדול" בלשון העם.

סוף דבר מכל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

...

אנו מניחים כי כוונתו של התובע היתה להפנות לדברי חבר הכנסת גדעון סער -אותם מצטט - אשר התייחס לשינוי שחל בתפיסת זכותה הבלעדית של האישה לצאת לחופשת לידה והמעבר להכרה ועיגון זכותו של האב לנצל חלק מחופשת לידה "מתוך תפיסה שוויונית ומודרנית שלפיה אין זה הכרחי כי דווקא האישה תטפל ברך הנולד...". חבר הכנסת ממשיך ומתייחס בדבריו לתנאים שלפיהם יהיה זכאי האב לחופשת לידה במצב המשפטי אז שחל גם היום וביניהם התנאי לפיו זכאותו של האב תתאפשר ובלבד "שאשתו עבדה במהלך אותה תקופה". לא מצאנו בדברי הכנסת אליהם מפנה התובע, תמיכה בפרשנותו של התובע את הוראת סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים למונח "עבדה". נהפוך הוא.

לנוכח כל המפורט לעיל ובנסיבות המקרה שלפנינו, אנו קובעים כי תנאי להכרה בזכאותו של עובד שאישתו ילדה, לחופשת לידה, הוא שאשתו תעבוד בפועל ואין די בקיום יחסי עובד ומעסיק ללא ביצוע עבודה כלשהי עת האישה נשארת בביתה, יחד עם בעלה.

סוף דבר מכל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

החל מחודש 1/16 ועד לחודש 1/17, הישתכרה התובעת על פי תלושי השכר כ- 1,100 ₪ לחודש, והחל מחודש 10/17 עמד שכרה החודשי על כ-6,250 ₪.

התובעת ילדה במז"ט ביום 29/03/18 ותבעה דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי.

הנתבע אישר את תביעתה כעצמאית אך דחה את תביעתה כשכירה ביום 15/08/18, והוא הודיע לתובעת: "... שלאור תוצאות החקירה אין מדובר ב"יחסי עובד-מעביד". לפיכך אינך עונה על הגדרת "עובד" אצל מעביד זה." מכאן התביעה נשוא דיוננו.

כמו כן, טוען הנתבע כי קיימות סתירות בין תלושי השכר והמועד המוצהר לגבי תחילת עבודתה של התובעת, וכי לא הוצגו ראיות המלמדות על ביצוע עבודה בפועל ובודאי שלא בהקף משרה מלא המצדיק את השכר ששולם לה. עוד טוען הנתבע, כי ככל וייקבע כי כן היתקיימו יחסי עבודה, יש לשלם לתובעת דמי לידה לפי שכר בשיעור של כ-1,100 ₪ ולא לפי השכר שהוגדל בסמוך ללידה, וזאת מאחר והגדלת השכר הנה פיקטיבית ונועדה להגדיל זכאותה של התובעת לדמי לידה.

] זאת ועוד, לכל אורך עדותם של התובעת ואביה, וכן בהודעות שמסרו לחוקר הנתבע, עולה שוב ושוב כי התובעת ובני המשפחה האחרים נחלצו ועדיין נחלצים לעזרת העסק המשפחתי, ולדבריו של האב: "זהו עסק משפחתי וכולם עוזרים",[footnoteRef:12] ולדבי התובעת: "מי שיכל לתת עזרה עזר."[footnoteRef:13] [12: שורה 61, הודעת מר שרייבר בפני חוקר הנתבע מיום 26/7/18.

...

לא נחה דעתנו מהסברי התובעת לגבי התאריך הנקוב על חוזה העבודה.

גם הסבר אביה של התובעת כי לא זכר את קיומו של המסמך כאשר מדובר בבתו, כאשר מדובר בתפקיד שבלעדיו הוא "קורס" כלשונו, אינו נראה לנו סביר.

לפיכך, התביעה נדחית.

לצערנו, דין תביעה זו להדחות ואנו מחויבים לפעול על פי חוק ואין באפשרותינו להפעיל שיקול דעת".

מבחינה עובדתית מצוין בכתב ההגנה "3.3 ב- 10.2.2019 שלח התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי לידה לאב מחליף (טופס מספר בל 360) ומכתב נילווה בו הודיע על פטירת הבת ובקש שהנתבע יכיר בחופשת ההורות שלו במשך 19 ימים, על אף שהוסבר לו קודם לכן לדבריו, על ידי עובדי הנתבע, שאינו זכאי לחופשת הורות במצב של פטירת הילוד. ממכתב זה נודע לנתבע על אישפוז הבת ופטירתה. 3.4 באותו טופס תביעה נדרשה היולדת לאשר את דבר שובה לעבודה ואת מועד שובה לעבודה. במקרה זה התובעת לא הודיעה האם או מתי תשוב לעבודה. לכן סבר הנתבע, ללא קשר לאי זכאות התובע לחופשה, כי התובעת שהתה בחופשת לידה כל ימי זכאותה, דהיינו עד 19.3.2019. בעקבות זאת עידכן הנתבע את סכום הזכאות ושילם עבור חופשת התובעת (ולא עבור חופשת התובע) כאמור, עבור כל התקופה מ- 11.11.2018 עד 19.3.2019 לאור זאת דמי הלידה חושבו כחוק על פי הכנסת התובעת" (דגש אותיות מודגשות במקור, דגש בקוו ש.ש.).

...

משכך, גם מתקיים התנאי בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו "ובמידה שאינה עולה על הנדרש". במקרה ספציפי זה עוצמת הפגיעה בתובע מול הנחיצות הנדרשת למימוש תכלית החוק, אותה מצאנו לגיטימית ועולה בקנה אחד עם התכלית הראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, היא עוצמת פגיעה כלכלית, במדרג נמוך יחסי שאינו מצדיק סטייה מלשון החוק הברורה או פרשנות אחרת לה. גם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מצדיק פגיעה בפרשנות וביישום החוק על ידי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ומתוך שותפות לצער הגדול, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 22.03.21 דחה פקיד התביעות בנתבע את התביעה מהנימוקים הבאים: "1. על פי הנתונים שבידינו דיווחת על גב' לינור אופולסקי ת"ז.... כעובדת שכירה בתקופה מ – 9/2018 עד 11/2020.

התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה וביום 17.6.22 ניתנה החלטת כב' השופטת חבקין לפיה היה על התובעת להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת כתב תשובה וכן כי התיק מועבר להוכחות בשאלה האם כדין דחה הנתבע את התביעה לתשלום דמי לידה מהנימוק כי לא היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין העסק בבעלות אביה.

לדידה ובהתאם לראיותיה, היא עונה להגדרת 'עובד' על פי החוק.

...

לסיכום מצאנו כי התובעת ביצעה עבור המעסיק תפקיד משמעותי ונדרש, בשל סגרי הקורונה והריחוק החברתי שהשפיע על המשק ובחינת השפעתו על המעסיק, מחליף הובא לה רק לאחר שלושה חודשים מיציאתה לחופשת לידה ולאור גידול במכירות נשאר המחליף לעבוד גם לאחר ששבה התובעת מחופשת לידה.

התובעת עבדה באופן סדיר, שולם לה שכר באופן סדיר בשל ביצוע עבודתה בפועל בתלושי שכר והעברות בנקאיות תואמות, כך שמצאנו מהמקובץ לעיל כי התובעת הוכיחה את הגרעין המהותי של יחסי העבודה שהוא ביצוע עבודה תמורת שכר ועל כן הרימה את הנטל להוכיח כי היא עומדת בהגדרת "עובד" בהתאם לחוק בנסיבות הענין.

על יסוד כלל המפורט לעיל – התביעה מתקבלת.