דחיית תביעה לתשלום דמי אבטלה בגין אי צבירת אכשרה

כמו כן, התובע לא צבר תקופת אכשרה כחוק לצורך תשלום דמי אבטלה, שכן זכאותו של התובע לדמי אבטלה אושרה שלא כדין.

לאחר מכן, הנתבע הודיע לתובע במכתביו מיום 15.2.2017, מיום 14.3.2017 ומיום 15.3.2017, על דחיית תביעותיו לדמי אבטלה, בהעדר יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המעסיקים שצוינו דלעיל.

פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח", לעניין דמי אבטלה, כדלקמן: "... עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו...". על כן, ברי כי התובע הוא זה שמוטל עליו הנטל להוכיח שהוא עבד בתקופות הרלבנטיות לתביעה, וכי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיק/יו הנטענ/ים. מעבר לכך, על התובע גם מוטל הנטל להוכיח כי החלטת הנתבע בעיניינו היא שגויה.

] "במשפט הפלילי נאסף ונצטבר מטען הוכחתי אשר לא מן הראוי לבזבזו לריק, אשר על כן, תוכל ההרשעה לשמש ראיה במשפט אזרחי. בית המשפט אינו מרשיע אדם אלא לאחר שאשמתו הוכחה מעל ספק סביר, ולכן אין צידוק להיתעלם ממנה לצורך שכנועו של בית משפט אחר... תכלית זו, יש בה כדי להבהיר מדוע מוגבלת הוראת סעיף 42א אך להכרעת דין מרשיעה, שהרי רק זו מבוססת על מסכת ראיות המוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, וממילא בשיעור העולה על זה הנידרש במישור האזרחי." ההלכה אף הרחיבה וקבעה, כדלקמן[footnoteRef:10]: [10: ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט. בע"מ נ' ממן, ניתן ביום 23.10.1974.

...

הוצאות – באופן רגיל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות לטובת הנתבע, בתביעות למימוש זכויות סוציאליות, וגם כאשר התביעה נדחית.

[39: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.

בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות גבוהות.

האחת (ב"ל 32121-07-18) עניינה תשלום דמי אבטלה, בגין תקופה אכשרה המתחילה בחודש ספטמבר 2016 ומסתיימת בחודש מרץ 2018, וזאת בשל החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), לדחות את תביעתה לדמי אבטלה מכוח סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל אי צבירת "תקופת אכשרה" הקבועה בחוק.

...

בנסיבות אלה, הגענו למסקנה כי התובעת לא הפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההריון ועל כן, דין תביעתה להידחות.

על כן, גם מטעם זה, דין התביעה לגמלת שמירת הריון – להידחות.

מכל מטעמים המפורטים לעיל, מצאנו כי בדין נדחו תביעותיה של התובעת ועל כן, דין התביעות להידחות.

עסקינן בעירעור על החלטת הנתבע, לפיה נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה, עקב כך שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש על פי החוק.

ואת זאת התובע עושה לאחר שעולות תהיות לגבי העבודה בחודש נובמבר, מאחר ולא הומצא תלוש שכר ולא הומצאה אסמכתא לתשלום.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

מבוא בתביעה זו עותר התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) לדחות תביעתו לתשלום דמי אבטלה בשל העובדה שהתובע לשיטת המוסד אינו בבחינת "מבוטח מיוחד" בהתאם לסעיף 160(ו) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ח – 1995 (להלן - החוק).

על כן, טוען הנתבע כי בתקופה בה הפך התובע למובטל לראשונה, לא צבר הוא את תקופת האכשרה המקימה לו זכאות לדמי אבטלה כקבוע בסעיפים 160-161 לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול הראיות ואת העדות שהוצגה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

הגענו לכלל מסקנה כי הטענה בדבר התייצבות התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בחודש אוגוסט 2016 לא הוכחה.

מהטעמים האמורים אין מנוס מדחיית התביעה.

תביעתה זו נדחתה ביום 19.10.2020 מהטעם כי "לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. צברת 3 מתוך 12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלישכת התעסוקה. החודשים שנימנו בתביעתך הם: 05.2019, 04.2019, 03.2019." טענת התובעת: התובעת טענה כי מאז שפוטרה מעבודתה ביום 14.5.2019 לא הצליחה למצוא עבודה על אף מאמציה למצוא עבודה.

בכלל זה טען הנתבע כי תקופת הקורונה החלה כחצי שנה לאחר פיטורי התובעת ביום 14.5.2019 ולכן לא היתה עילה לאי מציאת עבודה; כי בקשת התובעת לדמי אבטלה מיום 18.10.2020 נדחתה בשל אי צבירת תקופת עבודה הנדרשת כתקופת אכשרה לפי הוראות סעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי וכי התובעת לא הוכיחה את ניסיונותיה למציאת עבודה.

כמו כן טענה כי הנתבע היתייחס לבקשתה כתביעה חדשה לחלוטין ובמנותק לגמרי מהעובדה שהיתה בתקופת אבטלה ומיד לאחר מכן לא מצאה עבודה בתקופת הקורונה (ס' 15 לתצהירה המשלים) תביעת התובעת מיום 18.10.2020 היא אכן תביעה חדשה אך היא לא מנותקת ממה שארע לפני כן. בהתאם לסעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי על התובעת לעמוד בתקופת אכשרה של 12 חודשים, בהם שולמו דמי ביטוח אבטלה, מתוך 18 חודשים בתכוף לתאריך הקובע, דהיינו "ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובילבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת". (ראו הגדרת תאריך קובע בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי).

...

מצאנו להוסיף כי זכאותה של התובעת לדמי אבטלה בתקופה שמחודש מרץ עד 16.8.2020 נובעת מחקיקה שחלה לפרק זמן מסוים בלבד ובוטלה.

במצב דברים זה ובהעדר הודעה מוקדמת על כך לתובעת מהנתבע – סביר והוגן לטעמנו להקל עימה בענין אי התייצבותה בלשכת התעסוקה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.