כמו כן, התובע לא צבר תקופת אכשרה כחוק לצורך תשלום דמי אבטלה, שכן זכאותו של התובע לדמי אבטלה אושרה שלא כדין.
לאחר מכן, הנתבע הודיע לתובע במכתביו מיום 15.2.2017, מיום 14.3.2017 ומיום 15.3.2017, על דחיית תביעותיו לדמי אבטלה, בהעדר יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המעסיקים שצוינו דלעיל.
פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח", לעניין דמי אבטלה, כדלקמן: "... עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו...". על כן, ברי כי התובע הוא זה שמוטל עליו הנטל להוכיח שהוא עבד בתקופות הרלבנטיות לתביעה, וכי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיק/יו הנטענ/ים.
מעבר לכך, על התובע גם מוטל הנטל להוכיח כי החלטת הנתבע בעיניינו היא שגויה.
]
"במשפט הפלילי נאסף ונצטבר מטען הוכחתי אשר לא מן הראוי לבזבזו לריק, אשר על כן, תוכל ההרשעה לשמש ראיה במשפט אזרחי. בית המשפט אינו מרשיע אדם אלא לאחר שאשמתו הוכחה מעל ספק סביר, ולכן אין צידוק להיתעלם ממנה לצורך שכנועו של בית משפט אחר... תכלית זו, יש בה כדי להבהיר מדוע מוגבלת הוראת סעיף 42א אך להכרעת דין מרשיעה, שהרי רק זו מבוססת על מסכת ראיות המוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, וממילא בשיעור העולה על זה הנידרש במישור האזרחי."
ההלכה אף הרחיבה וקבעה, כדלקמן[footnoteRef:10]: [10: ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט. בע"מ נ' ממן, ניתן ביום 23.10.1974.
...
הוצאות – באופן רגיל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות לטובת הנתבע, בתביעות למימוש זכויות סוציאליות, וגם כאשר התביעה נדחית.
[39: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.
בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות גבוהות.