"
הנתבע השיב לתובעת במכתב מיום 3.3.15, ובו נרשם:
"בהמשך לפנייתך, הריני להודיעך כי דחינו את תביעתך לדמי אבטלה היות ולא עבדת אצל מעבידך מחרום מוחמד כשכירה שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו."
לאור האמור, אנו נדרשים להכריע בשאלה, האם בזמנים הרלוואנטיים לתביעה הייתה התובעת במעמד של "עובדת שכירה" בעסקים של בעלה.
...
על אבחנה זו הנגזרת מן ההגדרה של עיקר התכלית של ההתקשרות לצורך הגדרתם של יחסי עובד ומעביד להבדיל מיחסי שותפות, אף בהעדרה של זיקה משפחתית בין השותפים, עמד בית דין זה בעבר וכך אמר:
"ביסודם של יחסי עובד-מעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות הוא ביצוע עבודה. ביצוע העבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת...".
נוכח כל האמור לעיל במצטבר, הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין בעלה.
שוכנענו, שלכל היותר, כל פעולותיה בעסק, ככל שבוצעו, נעשו במסגרת עזרה משפחתית.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
